פרשנות |

הניסיון להתערב במינויי הבכירים הוא צעד נוסף להפלת הגורמים המרסנים

דחיית מינוי המפכ"ל ופרקליט המדינה פוגעת במערכת אכיפת החוק, והכוונה לפרק את הוועדות הממנות מעידה על כוונתו של נתניהו להמיר מקצועיות ויושרה בנאמנות לשליט

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ניסנקורן בכנסת, שלשום. הקמת ועדה משותפת לכחול לבן ולליכוד מזמינה דחייה נוספת של המינויים

שאלת טיבו של השירות הציבורי תעמוד על הפרק בתקופה הקרובה, ובמרכזה דמותם של שומרי הסף כמו המפכ"ל ופרקליט המדינה. טיבם של אלה מקרין על אופי השלטון בכללותו ועל דמותה של המדינה.

עצם העובדה שהליכוד וכחול לבן הסכימו, במסגרת כינון הממשלה, לדחות את מינויי הבכירים לחצי שנה, הסגירה גישה בלתי עניינית. שופטי בג"ץ מתחו ביקורת על ההחלטה בעתירה נגד הטלת הרכבת הממשלה על בנימין נתניהו, ובעקבות הערותיהם הועמדה התקופה על 100 ימים, שיסתיימו עוד מעט. הקמת ועדה משותפת לשתי המפלגות בימים הקרובים שתפקידה לדון בנושא תזמין דחייה נוספת.

מצב דברים שבו בראש המשטרה עומד ממלא מקום במשך תקופה כה ארוכה איננו סביר, שלא לומר מופקר. הוא פוגע בתפקוד המשטרה. מציאות שבה הניצבים המתחרים על התפקיד יודעים שמבחנם העליון הוא ציות לשר לביטחון הפנים היא בלתי נסבלת. הם נדרשים להוכיח את נאמנותם לא לחוק ולא לציבור, כי אם לאמיר אוחנה, שליחו בעולם השיטור של נתניהו הנאשם בפלילים. גם העובדה שהיועץ המשפטי לממשלה נאלץ למלא גם את מקומו של פרקליט המדינה מהווה בעיה של ממש. היועץ אמור לפקח על פרקליט המדינה, ואין אדם יכול לפקח על עצמו. אין שום הצדקה עניינית לדחיית המינויים האלה, וחבל שבג"ץ העניק לדוחים חבל ארוך כל כך.

נוסף על כך, אין כל הצדקה למגמות המסתמנות לשנות את הליכי המינוי, וממילא את אופי המתמנים. הכוונה לבטל את ועדת גולדברג המופקדת על הבטחת טוהר המידות של המתמנים לתפקידים בכירים, את ועדת האיתור למינוי פרקליט המדינה וכנראה גם את ועדת האיתור למינוי יועץ משפטי לממשלה, נועדה לפרק מבנים עדינים וחיוניים לשם שמירת ערכיו של שירות ציבורי ממלכתי. בראש הערכים האלה ניצבים מקצועיות ברמה הגבוהה ביותר, ענייניות, יושרה, עצמאות ואומץ לב אזרחי.

הכוונה הלא מוסתרת של הליכוד היא לרמוס ברגל גסה את הערכים הללו ולהחליפם באחרים: במקום דאגה לטובת הציבור בכללו, דאגה למצביעי הליכוד ולמפלגות הלוויין שלו בלבד; במקום שוויון בפני החוק, איפה ואיפה; במקום הקפדה על טוהר המידות, השתתפות בחגיגה של שחיתות או לפחות עצימת עיניים כלפיה; במקום ענייניות ומקצועיות, נאמנות לשליט. ככל שעמוד השדרה של הבכירים יציב פחות, כן ייטב. ככל שהתאמתם לתפקיד מבחינה מקצועית רופפת יותר, כך צפויה לגדול הכרת התודה שלהם. מבחנם היחיד של המתמנים, לפי שיטה זו, הוא נאמנותם האישית לממנה.

ראש המל"ל מאיר בן שבת, שמוכן לבצע עבור השליט שליחויות פוליטיות-מפלגתיות ולעקוף את הסדר הממלכתי התקין בפנייה נכלולית למפקד חיל האוויר, השיג לעצמו נקודות יקרות במרוץ לתפקיד ראש שירות הביטחון הכללי. ראוי להיזכר בהצעה המפתה שהציע ראש הממשלה למפכ"ל הקודם, רוני אלשיך, על סף מינויו למפכ"ל — למנות אותו לראש השב"כ אחרי שיסיים את תפקידו כמפכ"ל. מדובר בהצעה משחיתה ברוח שמור עליי ואשמור לך, תנהג בי יפה כמפכ"ל ואגמול לך על כך במינוי שלו אתה שואף. אלשיך דחה את ההצעה, ולא נשא פנים לנתניהו בטיפול בחשדות נגדו. על כן לא הוארכה תקופת השירות שלו ויוחסה לו תפירת תיקים ממניעים פוליטיים. באופן זה נשלח מסר: ראו הוזהרתם, כך ייעשה למי שנהג כדין בראש הממשלה. לצד נבחרי ציבור שאינם עובדים למען הציבור כולו אלא לטובת אינטרסים סקטוריאליים ואישיים, נקבל גם שירות ציבורי שהוא כולו כזה — ושילך הציבור לעזאזל.

ועוד מעזים — השר אלי כהן, למשל — לספר לנו שהמגמה הזו נעשית בשמה של הדמוקרטיה. אם יעלה מבוקשם של חורשי רעתנו בידם, במקום שירות ציבורי ממלכתי ברמה הגבוהה ביותר, נקבל שירות ציבורי קלוקל ונחות, שיוריד מטה מטה את רמת מערכות השלטון החיוניות ביותר ואת טיב השירותים הציבוריים. הישג גדול תוכל הממשלה לרשום אז לזכותה — השחיתות השלטונית תיעלם. כלומר, היא לא תיעלם באמת, אבל לא יהיה מי שיחקור אותה ויאשים בגינה. מדובר בתנועת מספריים: במקביל להשחתה של השירות הציבורי, יימשך המאמץ למנות שופטים "בראש שלנו", כאלה שיאשרו כל פעולה שלטונית. מערכות אכיפת חוק ורשות שופטת שאינן עצמאיות, שאינן מחויבות לשלטון החוק, יהפכו את ישראל למדינת עולם שלישי.

המהלכים כולם אמורים להיטיב בראש ובראשונה את מצבו של נתניהו כנאשם בפלילים. דברי ההרגעה שלו, שלפיהם אין בדעתו להתערב במינויים שעל הפרק, הם נחמה לטיפשים. מדוע עליו להתערב כאשר שרי הליכוד החנפנים אצים-רצים לעשות את מלאכתו עבורו? אולם מעבר לעניין האישי, מתקיים גם מאבק על נפשו של השלטון בישראל, על דמותה של המדינה. מתקיימת מערכה גדולה, רבת זרועות, הפועלת בהתמדה להפוך את ישראל למדינה פופוליסטית-אוטוריטרית-לאומנית.

במדינה כזו יש בידי הרוב השליט כוח בלתי מוגבל, כוח המאפשר לו להנציח את שלטונו. על מנת להגיע ליעד הזה, יש להפיל את כל המערכות המרסנות. הצלחה חלקית כבר נרשמה: ביקורת המדינה נפלה שלל והכנסת נתבעת לשמש חותמת גומי למהלכי הממשלה. בנוסף, נדרשת השתקה של כל הגורמים המבקרים, אלו מתוך המערכת השלטונית, ומחוצה לה: התקשורת, התרבות, ההשכלה הגבוהה, ארגוני החברה האזרחית. בהזדמנות זו, של משבר בריאותי וכלכלי חמור ביותר, ואולי בחסותו, מבקש הליכוד לחרב את הדמוקרטיה ולעשות לשחוק את שלטון החוק. האם ניתן לסמוך על כחול לבן שישכילו לעמוד במשימת הבלימה? לאור הרקורד של מפלגה זו, הלב מתמלא דאגה עמוקה.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ