דו"ח של הכנסת: אלפי מצלמות מוצבות ברחבי ישראל, ללא הסדרת פעילותן בחוק

נתונים שאסף מרכז המחקר והמידע של הכנסת מראים כי רשויות מקומיות וגופי ממשל מתקינים מצלמות על דעת עצמם. החוק אינו מחייב התייעצות עם גורמי מקצוע טרם התקנת מצלמות, המשמשות הן לצרכי ניהולה השוטף של העיר והן לצרכי אבטחה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מצלמות מעקב בתל אביב, בינואר
בר פלג
בר פלג

דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת שהוכן עבור ועדת המדע והטכנולוגיה מצא כי עיריות רבות, וגופים נוספים, התקינו אלפי מצלמות במרחב הציבורי על דעת עצמן, ללא חובת התייעצות וללא כל חקיקה ייעודית. בכמה ערים משמשות המצלמות האלו לצרכי ניהול העיר ולא רק לצרכי אבטחה. לפי הדו"ח, ישנן הנחיות של הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים משנת 2012 בנושא הצבת מצלמות, וכן הנחיות לשימוש ברחפנים, לצד נוהל של משרד הפנים בנושא מצלמות חניה — אך אין כל חקיקה שמסדירה את סוגיית הפעלת המצלמות.

מחבר הדו"ח, רועי גולדשמידט, פנה לחמש הרשויות המקומיות הגדולות בישראל ולגופים ממשלתיים שהציבו בשטחן מצלמות, כדי לקבל תשובות לגבי אופן השימוש בהן. לדבריו, הרשויות שנענו לפנייתו מסרו כי אינן מפעילות מצלמות לזיהוי פנים. ברשות שדות התעופה לא הגיבו לפנייה ובמשרד לביטחון הפנים ביקשו להשאיר את תשובותיהם חסויות. גולדשמידט הסביר בדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה שלשום את הבעייתיות במצב שבו "אין התייחסות או מסגרת רגולציה או הסדרה לתחום".

מצלמה בתל אביב, סמוך לחלון בית מגורים, בינוארצילום: מגד גוזני

כיום פועלות שתי תוכניות לפריסת מצלמות במרחב הציבורי בערים בישראל. הראשונה היא "עיר ללא אלימות", שמטרתה איתור, מניעה ותחקור של אירועי ונדליזם ואלימות באמצעות מצלמות וידאו ללא ערוץ שמע. בנוסף לה, ישנה "התוכנית לחיזוק הביטחון האישי במרחב הכפרי", שמטרתה התמודדות עם אירועי פשיעת רכוש ופשיעה חקלאית — ובמסגרתה הוצבו 63 מצלמות זיהוי לוחיות רישוי ב-17 יישובים.

גולדשמידט אף ביקש מחמש הערים הגדולות לקבל מידע על שימושים בכלי ניתוח וידיאו וטכנולוגיות ביומטריות. בעיריית חיפה לא השיבו לפנייתו, אולם ארבע הרשויות האחרות — תל אביב, ירושלים, פתח תקוה וראשון לציון — מסרו נתונים על מאגרי מידע שהן מחזיקות וכן על הפעלת המצלמות. עיריית ירושלים מסרה כי היא משתמשת בטכנולוגיית ניתוח וידאו לעיבודי תנועה או לזיהוי פעילות חריגה, לטובת ניהול המרחב הציבורי והתחבורה. לפי תשובתה, ברחבי הבירה פרוסות אלף מצלמות אבטחה — בהן כאלו המסוגלות לבצע באופן עצמאי ניתוח של עצמים בשדה הראייה, וכמאה המחוברות לשרתים המאפשרים לבצע ניתוח באמצעות תוכנת מחשב.

בנוסף לכך, מרכז ניהול התנועה של אגף תחבורה ותשתיות בעיריית ירושלים התקין בשנים האחרונות מצלמות לאורך צירי התחבורה המרכזיים בעיר ואף מפעיל מצלמות לבקרת כניסה ברחובות מסוימים. אלו משמשות גם לאכיפת החוק כלפי כלי רכב מזהמים (על בסיס מאגר קיים של כלי רכב כאלה), זיהוי כלי רכב שנתקעו במנהרה, וכן אכיפה של עבירות חניה או נסיעה בנתיב תחבורה ציבורית. בעירייה מסרו כי הם אינם חולקים מידע או תוצרי ניתוח מידע עם גופים אחרים, וכי כל מצלמה מוצבת לאחר ייעוץ עם "שותפים אסטרטגיים" כמו המשטרה ונציגי ציבור.

מצלמה בתל אביב, באוקטוברצילום: מוטי מילרוד

בתל אביב מוצבות 1,200 מצלמות, שפועלות על בסיס זיהוי תנועה וזיהוי עצמים. ברחבי העיר ישנן 20 מצלמות נייחות לאכיפת עבירות חניה ושש מצלמות ניידות שמותקנות על רכבי פיקוח, ומזהות כלי רכב שנחשדו בעבירות תנועה. בנוסף לכך מוצבות בעיר 65 מצלמות לאכיפת נסיעה בנתיבי תחבורה ציבורית. לפי העירייה, בשנה האחרונה החל ניסוי של 20 מצלמות גוף על פקחים עירוניים וניסוי נוסף של ניטור העיר באמצעות צמד רחפנים שתפעיל הסיירת לביטחון עירוני.

לדברי מנהלת אגף מחשוב ומערכות מידע בעירייה, ליאורה שכטר, הוקם בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב מיזם שנועד לטשטש את פניהם של מי שנקלטים במצלמות העירייה. המצלמות ישמשו במסגרת פעילות הניהול השוטף בעירייה — כמו צרכי תברואה, תאורה ושיפור פני העיר — ובאמצעות טשטוש הפנים יהיה אפשר לפקח מרחוק על עבירות, ללא פגיעה בפרטיות התושבים. שכטר הביעה תקווה כי עד סוף החודש ייבחן המיזם החדש בזמן אמת.

בפתח תקוה הוצבו 550 מצלמות ב–43 אתרים ברחבי העיר. זאת בנוסף ל–200 מצלמות שהוצבו ב–40 גני ילדים, מאה מצלמות בשמונה בתי ספר ו–25 מצלמות גוף שהוצמדו לפקחים עירוניים. מתשובת מנכ"ל העירייה, יניב בניטה, לגולדשמידט עולה כי העירייה משתמשת במצלמות למעקב אחר כלי רכב של העירייה, לשימוש פנימי. עוד עולה כי בעירייה ניסחו נוהל להצבת מצלמות, שטרם אושר רשמית, ואין כל נוהל בנושא המעקב אחרי כלי רכב בבעלותה. בראשון לציון לא ציינו כמה מצלמות מוצבות בעיר, אך מסרו כי נעשה שימוש במצלמות לזיהוי לוחיות רישוי של כלי רכב בחניוני העירייה.

מעקב אחר איסוף גללים

בעוד שבערים הגדולות ישנן אלפי מצלמות, שעלותן מוערכת במאות אלפי שקלים, נתונים שנמסרו ל"הארץ" על ידי עמותת "הצלחה" מראים כי בערים קטנות מספר המצלמות נמוך בהרבה. כך למשל, בעיר רמלה מוצבות קרוב למאה מצלמות אבטחה — מרביתן בפארקים ובמוסדות חינוך.

ראש העיר, מיכאל וידל, נוהג להתגאות בחשבון הפייסבוק שלו בהפעלתן. בפוסט שהעלה החודש כתב וידל כי המצלמות סייעו לגלות את האחראים לריסוס כתובות גרפיטי בעיר, ובשבוע החולף התגאה כי העירייה החלה לאכוף באמצעותן חוקי עזר עירוניים נגד תושבים שלא אוספים את הגללים של כלביהם בטיול בפארקים בעיר.

עוד עולה מהנתונים שאספה העמותה כי בבאר שבע מוצבות 1,117 מצלמות, בשוהם 250, בכרמיאל 218, בעפולה 82, באזור 66 (כולן במוסדות חינוך), בנתיבות 61 ובאופקים תשע מצלמות בלבד.

במועצה האזורית תמר, שבים המלח, הוצבו 21 מצלמות — מהן 13 בחופים. במועצה האזורית ברנר ישנן שמונה מצלמות בלבד, כולן על גג בניין המועצה. גם במועצת מגדל, לחופי הכנרת, ישנן 16 מצלמות על גג בניין המועצה — ותשע נוספות ברחבי שטח השיפוט שלה.

בשיחה עם "הארץ" הסביר פרופ' מיכאל בירנהק מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב את הבעייתיות שבפריסה רחבה של מצלמות ללא כל פיקוח או חקיקה, שלדבריו "מצמצמות את המרחב האישי שלנו במרחב הציבורי". בירנהק, המתמחה בתחום הפרטיות, הוסיף כי בעוד הוא יוצא מנקודת הנחה שהרשויות רוצות בטובת התושבים ופועלות לקידום תחושת הביטחון האישי שלהם, "במרחב הציבורי מותר לי לשבת באיזושהי פינה בעיר בלי שאצטרך להסביר משהו למישהו".

לדבריו, "אנשים שומרי חוק לא צריכים לחשוש כל הזמן שמסתכלים עליהם. הנוכחות המתמדת שלהן מנרמלת את תחושת המעקב וגורמת לתושבים להפנים את העובדה שהם נעקבים מדי רגע. זו תחושה לא נעימה וממשטרת".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ