הרופא שקבע מוות ל-39 הרוגים: "הקושי הוא בלתי יתואר, אתה מתפרק מבפנים"

לוגו הארץ
הארץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אנשי זק"א בזירת האסון במירון, ביום שישי
אנשי זק"א בזירת האסון במירון, ביום שישיצילום: גיל אליהו
לוגו הארץ
הארץ

ד"ר רועי בבילה, מנהל המרפאה הראשית של מד"א בהר מירון, הכיר היטב את המרפאה המאולתרת על ההר. במשך שנים הוא אייש אותה מתוקף תפקידו, וברוב הפעמים המשמרות שלו שם כללו טיפול במקרים של חולשה, התייבשות וחבלות קלות. ביום חמישי הגיע לעוד משמרת שגרתית על ההר, וסיים אותה אחרי שחתם על 39 תעודות פטירה.

"כמה שניות אחרי האירוע התחלנו להבין ממכשירי הקשר שמתרחש איזה אירוע", סיפר היום (ראשון) בבילה בראיונות לכלי התקשורת, "לא הבנו את סדר הגודל שלו, ותוך כדי שאנחנו מנסים לברר מה קורה התחילו לנהור למרפאה צוותי רפואה עם מטופלים מדרגות קושי שונות, חלקם ללא דופק ונשימה, שמובאים אלינו תוך כדי פעולות החייאה בסיסיות. "התחלנו לטפל בהם בפעולות החייאה מתקדמות שכללו טיפול תרופתי והנשמה. במקביל נכנסים מטופלים במצב קשה שנזקקו להרדמה ולהנשמה.

משתתפי ההילולה במירון לאחר האסון, בשישיצילום: גיל אליהו

"כשיש לך מטופל אחד, אפילו שהוא יהיה במצב הקשה ביותר, אתה תילחם עליו ותנסה לעשות את המאמץ המרבי, אבל כשיש הרבה מאוד מטופלים במצב מאוד קשה, אתה מטפל באלה שסיכויי ההצלחה בטיפול בהם הכי גבוהים", הוא אומר. "הרבה מהפגיעות היו קטלניות, כאלה שנאלצנו לקבוע מוות במקום ולא ניתן שום טיפול רפואי. במקביל עשינו את כל המאמצים להציל מטופלים אחרים. בסופו של דבר, במקרים מסוימים נאלצנו לקבוע גם את מותם".

אחרי הטיפול בפצועים, התבקש בבילה להיות זה שקובע את מותם של ההרוגים: "המטרה הייתה לזהות כמה שיותר הרוגים בשטח, לפי תעודות מזהות. חלקם לא נשא על גופם תעודות ונאלצתי למלא תעודות פטירה על שם פלוני אלמוני. גם את מי שכן נשא תעודה מזהה היה קשה לזהות, אם בגלל השנים שעברו ממועד הנפקת התעודה וצילום התמונה ואם בגלל אופי הפגיעות.

פינוי חפצים אישיים מהזירה במירון, ביום שישיצילום: רמי שלוש

"הייעוד והרצון שלי הוא להציל חיים, וכל מוות שנקבע הוא דבר מאוד קשה", הוא ממשיך. "עבדתי עם צוותי רפואה נוספים בשטח, והרבה מהם התפרקו לי מול העיניים, קולגות שלי פרצו בבכי. וברגעים כאלה אתה צריך להיות חזק למען אחרים ולחבק אותם. במלאכת קביעת מוות של 39 הרוגים אתה מתפרק מבפנים, אבל לא יכול לעצור את העבודה או לעכב אותה. בבוקר היה לי קשה. הקושי הוא בלתי יתואר.

"אתה רואה גופות, רואה אנשים שאין סיכוי להציל אותם. בשום שלב אתה לא מוכן לאירוע שבו צריך לטפל בעשרות רבות של מטופלים ולתת הנחיות לצוותים, מי יטפל במי ומהי רמת הטיפול. אלה החלטות קשות מאוד לקבל. כראש צוות אני צריך להיות חזק, להחזיק מעמד, ואת הרגשות להשאיר בצד".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ