אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תיק
זדורוב משפט חוזר?

יערה ברק
ראדה
תאיר ראדה. צילום: ג'יני

"זדורוב הוא סיפור שכולם יודעים עליו הכל". הדובר הוא שופט בית המשפט העליון לשעבר יורם דנציגר. הסיפור הוא הסיפור שמפלג את הציבוריות הישראלית כבר יותר מ-13 שנה. האם כולם באמת יודעים הכל על פרשת הרצח של תאיר ראדה, והרשעתו של רומן זדורוב?

דנציגר היה השופט היחיד שתמך בזיכוי מחמת הספק, ושישה שופטים אחרים הרשיעו, בערכאות שונות. לקראת ההכרעה בבקשה למשפט חוזר, שנידונה בימים אלה בבית המשפט העליון, "הארץ" צולל אל הפרשה שהפכה לקו שבר באמון הציבור במערכת אכיפת החוק - ועושה סדר בראיות המרשיעות, בסימני השאלה ובנימוקי הבקשה למשפט חוזר. סיפורו של תיק זדורוב, בשלושה פרקים.

החקירה
6.12.2006 תאיר ראדה, בת 13, נרצחת בשירותי בית הספר "נופי גולן" בקצרין 11.12.2006 רומן זדורוב, אזרח אוקראינה שעבד בבית הספר, נחקר באזהרה 12.12.2006 זדורוב נעצר בגלל סתירות בדבריו וסכינים שהיו ברשותו 18.12.2006 זדורוב מתוודה על הרצח בפני המדובב בתא המעצר 19.12.2006 זדורוב מודה ברצח בפני החוקרים, ומשחזר אותו בזירה 21.12.2006 זדורוב מחליף עו"ד, וזה מודיע על הכחשה. באותו יום מודה שוב בחקירה 22.12.2006 זדורוב חוזר בו מהודאתו, ומוסיף להכחיש עד היום
המשפט
14.9.2010 זדורוב מורשע פה אחד בבית המשפט המחוזי בנצרת 15.11.2012 ההגנה מגישה חוות דעת חדשות בעניין טביעות נעל בזירה וכלי הרצח 1.04.2012 א"ח מעיד שחברתו לשעבר א"ק התוודתה על הרצח, המשטרה קובעת שגרסתו לא אמינה 24.02.2014 זדורוב מורשע שנית על ידי בית המשפט המחוזי, פה אחד 23.12.2015 בית המשפט העליון דוחה את ערעור זדורוב, שניים נגד אחד 26.03.2016 הסדרה צל של אמת חושפת את העדות על א"ק ומחוללת סערה 25.10.2018 דנ"א של שערה בזירה נמצא בעל אפשרות התאמה לא"ח 23.10.2019 סנגורו של זדורוב מגיש לבית העליון בקשה למשפט חוזר
חלק א'

הראיות המרשיעות

לפי ההרשעה בבית המשפט העליון
מתוודה בפני המדובב

ההודאה כללה פרטים רבים, ולוותה בהדגמות ובהמחשות

היו פרטים מוחשיים, כמו הסתרת האוזניות מתחת לחולצה כדי שלא יתלכלכו

סימנים רבים לאותנטיות: כיבה את האור, התוודה בלחש ומדי פעם הכחיש בקול רם

בהודאה הדגים זדורוב למדובב איך שיסף את גרונה של ראדה, ואמר שהמניע היה התנכלות מצד תלמידים. הוא תיאר כיצד ניקה אחריו והסביר היכן צריך לפגוע בצוואר כדי להרוג במהירות. הוא ניתח טעויות אפשריות ("רק עשיתי טעות אחת, שלא ניגבתי טיפות דם בשירותי בנים"), ואמר שזרק את המכנסיים ואת להב הסכין למקום שבו "כל יום שופכים בטון".

השופטים יצחק עמית וצבי זילברטל בדעת הרוב, לצד דנציגר במיעוט, קבעו שהמדובב לא לחץ עליו, אלא גילה דאגה והבנה. נקבע שזדורוב התוודה אחרי שהמדובב הביע עלבון מכך שהוא לא סומך עליו, באווירה ידידותית. כשזדורוב נשאל על טענתו לאי-שפיות הוא משיב "אני נתתי להם לבלוע את זה", והשניים צוחקים יחד. בסוף הוסיף זדורוב "מה שאני עשיתי, זה כל כך לוחץ עלי".

גם דעת המיעוט קבעה שזדורוב לא הצליח להסביר מדוע התוודה בפני המדובב. בתחילה הכחיש שהתוודה. אחר כך אמר שחשב שיקבל הקלה בעונש. בהמשך טען שהחוקרים גרמו לו להאמין שהוא באמת הרוצח. נקבע שזדורוב גם לא סיפק הסבר הגיוני ל"דיבור הכפול" שבו לחש את ההתוודות והמשיך לטעון בקול רם לחפותו. טענות הסנגורים, לפיהן המדובב הפעיל לחץ פסול, נדחו פה אחד. כך למשל בדעת המיעוט נכתב שהמדובב אמנם אמר לזדורוב שעדיף לו לקבל אחריות על עבירת הריגה ולא רצח, כי הענישה קלה יותר, אך הודגש שהמדובב גם הזהיר אותו לא להודות במעשה אם הוא לא ביצע אותו.

איורים: נדב גזית ושמרית רודין

הפרט המוכמן המשמעותי ביותר שזדורוב ידע, שגם דעת המיעוט מסכימה עליו, הוא שראדה עמדה על צדה, עם הפנים לתא הראשון, כשנרצחה. נקבע שזדורוב מסר פרט זה לחוקרים לפני שידעו זאת בעצמם, ולפני שהגיעו תוצאות הבדיקות. יתרה מכך, החוקרים שאלו אותו אם תקף אותה מאחור או מלפנים, וזדורוב תיקן אותם על דעת עצמו והסביר שמהצד.

בהודאותיו דבק זדורוב בגרסה לפיה שיסף את גרונה של ראדה. זאת, על אף שסיפר לחוקרים קודם לכן כי שמע שנדקרה בבטן ובלב. הוא הפגין ביטחון בקביעה זו, אמר ששיסף "כמעט עד הסוף", והסביר להם שבחזה אי אפשר לדקור עם סכין. זאת על אף שנשאל "כמה דקירות" ביצע, ולא כמה חתכים. הוא גם תיאר שיסוף בשתי תנועות, כפי שנעשה בפועל. לכך הצטרפו תיאורים נוספים ששופטי הרוב ראו כאותנטיים, כמו האופן שבו השיער של ראדה היה אסוף – מגולגל בלי גומיה (הגומיה אכן נמצאה על פרק ידה). הרוב נימק את אמינות ההודאה בכך שכללה אמירות אותנטיות לחוקרים, כמו "סשה, סליחה, תבין אותי, אני פשוט רציתי להציל את עורי, אני באמת רצחתי אותה".

משחזר את הרצח

שחזר בקלות את היציאה מהתא וקפץ מעל הדלת, בהתאמה לעקבות על הג'ינס

ניגב את הדלת עם חולצתו, בהתאמה לדבריו למדובב שלא יימצאו טביעות אצבע

עקביות רבה בין אחת ההודאות לשחזור, כולל המניע לרצח ומעשיו אחר כך

גם השופט המזכה, דנציגר, קבע שזדורוב היה עצמאי בהתנהלותו בשחזור, וביצע אותו בשטף, מתמהמה רק מדי פעם כדי לחשוב או להיזכר בפרטים. דנציגר משווה זאת לשחזור של טארק נוג'ידאת - שהודה הודאת שווא ברצח והשתהה זמן רב בלי למסור שום מידע - וקבע שזדורוב לא התנהג כך.

דעת הרוב מתארת תנועות אותנטיות, ונכתב כי "מי שצופה בשחזור מקבל את התחושה כי גם החוקרים הופתעו מהמהירות ומהקלילות בה המערער (זדורוב) חילץ עצמו מהתא". עוד צוינה "הספונטניות" שבה זדורוב מנקה עם חולצתו את חלקה העליון של הדלת שבה נגע במהלך הקפיצה החוצה. "בפעולה זו, יש אלמנט 'חזק' של שחזור אותנטי, שבא מהמערער עצמו", כתב השופט עמית.

את השחזור הוביל קצין חקירות דובר רוסית שהובא במיוחד מתחנת חדרה משום שלא היה חלק מצוות החקירה ולא הכיר את פרטיה. סרטון וידאו מראה שבפתח השחזור ביקש זדורוב מיוזמתו להודיע לעורך דינו כי הודה ברצח "מלב נקי".

צילומים: מתוך "צל של אמת" באדיבות HOT8

המומחה מטעם התביעה, שחוות דעתו התקבלה במחוזי, מצא התאמה בין סוג הנעליים של זדורוב (סלמנדר) לבין שישה סימני טביעות על הג'ינס. לגבי שלוש מהן הוא מצא התאמה לא רק ביחס לסוג הנעליים, אלא לזוג של זדורוב ממש, בשל חריצים ייחודיים בחלק הקדמי של הנעל שנגרמו מבלאי.

דעת המיעוט בעליון הצביעה על בעיות בחוות הדעת של המומחה, בהן אי-התאמה בין הממצאים לבין הסימנים על המכנסיים. בנוסף, היא מציינת את הקושי להסתמך על הערכת טביעות נעליים כיוון שלא מדובר בתחום מדעי-פורנזי. דנציגר קבע שחוות הדעת לא עומדת ברף הנדרש בפלילים, ולכן הטביעות לא יכולות לשמש חיזוק ראייתי.

עמדתו של דנציגר נדחתה על ידי שופטי הרוב. הם קבעו שזיהוי טביעות נעל הוא אמנם לא תחום מדעי, אך כן תחום של מומחיות. השופט עמית כתב ש"כהנחה מיטיבה" עם זדורוב, תידחה הקביעה שמדובר בנעליים שלו ממש, אך שהזיהוי לגבי נעליים מסוג "סלמנדר" עדיין תקף, ועדיין מהווה ראיה נסיבתית עוצמתית בשל נדירותן.

הרצח אירע ביום האחרון לעבודתו של זדורוב בבית הספר. בערב, מעסיקו הבא התקשר ואמר לו לא להגיע כי ילדה נרצחה. המעסיק העיד שלא ידע אז שהרצח קרה בשירותים, ולא הזכיר זאת בשיחת הטלפון. ואולם, זדורוב ידע לומר לאשתו אחרי השיחה ש"ילדה נפלה מאסלה בשירותים", כך לפי עדותה במשטרה. זדורוב לא הכחיש זאת בחקירה. כשנשאל איך ידע על השירותים, השיב שזו היתה השערה, "אולי ילדה התיישבה, אסלה נשברה". בהמשך אישר זדורוב שהמעסיק לא אמר את המלים "שירותים" או "אסלה", וכי שאל מיוזמתו בעניין כיוון ש"בשירותים בדרך כלל נופלים".

במשפט הכחישו זדורוב ואשתו את עדותם הראשונית. דעת הרוב קבעה שההכחשה שקרית, ושלידיעת הפרטים הללו בערב הרצח יש משקל גבוה. דעת המיעוט העלתה אפשרות שהזיכרון של המעסיק תעתע בו, כיוון שעדותו נמסרה רק 11 ימים אחרי הרצח, אך הסכימה גם היא כי לשיחת הטלפון יש משקל ראייתי גבוה.

יום אחרי הרצח, זרק זדורוב את המכנסיים שלבש בטענה שהם קטנים עליו, וזרק גם את להב הסכין שעמה עבד. בתשאול במשטרה, לפני שנעצר, הוא טען שלבש מכנסי בד כחולים, חלק מחליפה שהביא מאוקראינה. בני משפחתו מנגד העידו שאינם מכירים חליפה כזו, ובחיפוש בבגדיו לא נמצאה החולצה שטען שקיימת. בני המשפחה העידו שיש לו שני זוגות של מכנסי עבודה: ג'ינס ומכנסיים ירוקים, וכי באותו יום לבש את הג'ינס. גם אנשים שראו את זדורוב בבית הספר סביב שעת הרצח העידו שלבש ג'ינס. שופטי הרוב תוהים: אם זדורוב אכן זרק את המכנסיים כי היו קטנים עליו, מדוע שיקר לגביהם מלכתחילה, עוד לפני שבכלל היה חשוד ברצח?

דעת הרוב מציינת גם שזדורוב כיבס בעצמו את החולצה שלבש ביום הרצח, על אף שבדרך כלל חמו עשה את הכביסה בבית; סוליות נעליו נמצאו נקיות לחלוטין, למרות עבודתו בשיפוצים, באופן שיכול להתיישב עם שימוש בחומרי ניקוי; נהג להסתובב עם סכין לצורכי עבודה; היה לו אוסף סכינים בבית, וספר עם הסברים על שימוש בנשק קר. הוא ידע גם שנגרמו לראדה פצעי הגנה בידיים וחתך לא עמוק בבית החזה. ראיה נסיבתית נוספת היתה עדות של פסיכולוגית בית הספר, לפיה ראתה אותו מתנהג באופן מוזר ולחוץ בחדר המורים מיד לאחר הרצח. השופט עמית קבע שהכוח של הראיות הנסיבתיות נגד זדורוב הוא בהצטברותן וכי "המכלול יוצר ראיה כבדת משקל ביותר".

חלק ב'

ספקות וסימני שאלה

נמצאו חלקי טביעות על השירותים, מיכל ההדחה והקיר בין תא 2 ל-3

אין מחלוקת שהן לא של זדורוב, ולמרות מאמצים רבים עד היום לא ידוע של מי הן

הן קושרות אדם אחר לזירה, בעוד שנגד זדורוב לא נמצאה אף ראיה פורנזית

המומחה מטעם התביעה, שדעתו התקבלה על ידי בית המשפט, קבע ששלוש הטביעות הזרות ככל הנראה נוצרו מאותן נעליים. למומחה נמסרו נעליו של זדורוב וכן נעליים של חשודים אחרים ושל אנשים שהגיעו לזירה אחרי שהתגלתה הגופה, אך לא נמצאה התאמה לאף אחת מהן. דעת המיעוט קובעת כי קיומן "עומד בסתירה מהותית לאופן התרחשות הרצח" כפי שתואר על ידי זדורוב בהודאות. זדורוב שחזר את הרצח בקפיצה החוצה מהתא, ולא במעבר לתא הסמוך, כפי שמשרטטות הטביעות הזרות.

דנציגר קבע שאפשר לאמץ את ההנחה שסימני הדם על המכנסיים של ראדה שייכים בהכרח לרוצח, כיוון שלא סביר שאדם אחר היה מרשה לעצמו לדרוך על הגופה, ולכן העקבות השונות, במסלול היציאה מהתא, שייכות לאחר. "לא ניתן להתעלם מכך ששאלה זו נותרה פתוחה" כתב. "נותרנו אפוא עם ראיה אובייקטיבית, שאינה שנויה במחלוקת, הקושרת אדם אחר, אלמוני, לזירת הרצח". במקביל, לא נמצאה בזירה כל ראיה פורנזית הקושרת אליה את זדורוב.

דעת הרוב קבעה שטביעות הנעל הזרות הן הראיה היחידה ש"אינה מתיישבת עם מארג הראיות הצפוף" נגד זדורוב, אך כי היא לא מובילה לזיכוי. השופט עמית הדגיש כי יותר מ-15 אנשים הגיעו לזירה, ובכל מקרה ייתכן שאחד מהם טיפס על מיכל ההדחה בלהט האירועים ולא זכר. עם זאת, כל מי שתושאל בנושא ציין שלא הבחין במקרה כזה. עמית גם הטיל ספק בכך שהטביעות משרטטות מסלול יציאה מהתא, כיוון שלהשערתו הן לא משרטטות מסלול בריחה מהיר ונוח.

בית המשפט העליון קיבל את חוות הדעת שהגישה ההגנה, מאת ד"ר מאיה פורמן-רזניק, על אף ניסיונות של הפרקליטות לערער את אמינותה. השופט דנציגר בדעת המיעוט קבע כי הממצא לפיו החתך בסנטר נגרם מסכין משוננת עולה לכדי חוסר התאמה בין ההודאות של זדורוב לבין ממצא אובייקטיבי בתיק. ראש המכון לרפואה משפטית ד"ר חן קוגל תמך אף הוא בממצאים של פורמן ביחס לסכין. דנציגר מתח ביקורת על הפרקליטות, שהתנגדה לזמן את קוגל להעיד.

דעת הרוב, מנגד, סברה שהדיון בשאלת הסכין "חרג מכל פרופורציה". השופט עמית העלה ספקות לגבי הממצא, וכתב שהמרחק בין החתכים קטן מאוד – כמילימטר - ולכן קשה להניח שסכין משוננת כה קטנה שימשה לרצח. עוד הדגיש עמית כי זדורוב לא נשאל על סוג הסכין, ושיש גם סכינים יפניות משוננות. "כל התזה של להב משונן מתבססת על מספר נקודות זעירות שהמרחקים ביניהן נחזים להיות כמעט זהים", כתב עמית. "אך כיוון שלהב הסכין מעולם לא נמצא, איך אפשר לדעת שלא היה פגם קטן בסכין או שפשוף, שגרמו לכך?" הוא קבע שהמשקל הראייתי של שאלת הסכין נמוך.

מיקום השירותים בשחזור

בשחזור הרצח, זדורוב אמר שראדה פנתה ימינה אחרי המדרגות

ואולם, השירותים שבהם אירע הרצח היו בצד שמאל שלהן

ההגנה טענה שזדורוב כלל לא ידע היכן הזירה, והוכוון על ידי השוטרים

"היא מהר עלתה למעלה (במדרגות)", אומר זדורוב בסרטון השחזור של הרצח. "מאותו רגע אני בקושי זוכר מה היה. היא קפצה לשירותים של נשים, אני הייתי שלושה-ארבעה צעדים ממנה". זדורוב והשוטרים עולים במעלה המדרגות, וכשהם מתקרבים לסופן, החוקר שאל לאן ראדה פנתה, וזדורוב משיב "ימינה", ומוסיף "ופה יש שירותים". במקביל השוטרים מתחילים לפתוח את האזיקים שעל ידיו וכולם נעמדים במקום. "כאן אני לא זוכר", הוא אומר. דלת השירותים ניצבת משמאל למדרגות, ועליה שלט שמעיד שהשירותים לא בשימוש, גם ברוסית.

דעת המיעוט תיארה זאת כך: "רק לאחר שעצרוהו החוקרים לצורך פתיחת אזיקיו והוא הביט לעבר דלת חדר השירותים 'הנכון', עליה התנוססו שלט וכתמים שחורים, הצביע על שירותים אלו כזירת הרצח". כלומר, זדורוב לא זיהה את הזירה בהתחלה.

דעת הרוב תיארה זאת כ"אפיזודה מקרית", שעל פניה "נעשתה שלא במכוון". השופט עמית כתב: "כאשר משתהים להסיר את אזיקיו, עוד טרם הרים זדורוב את ראשו, הוא כבר מצביע לכיוון שירותי הבנות באופן טבעי, מבלי שנראה כי הופתע". עמית מציין שאין רמז להולכה מכוונת, ומוסיף כי זדורוב לא טען בשום שלב בחקירה שהכווינו אותו לשירותים. הטענה הועלתה רק במשפט, ולפי עמית הדבר מפחית מאמינותה.

איורים: נדב גזית

בהודאתו הראשונה נשאל זדורוב היכן פצע את ראדה, והצביע בין היתר על המותן. גם בשחזור טען שפצע אותה במותן, אך בפועל לא נמצא חתך כזה. כשנשאל לגבי מקומות נוספים שבהם נפצעה, הצביע כמה פעמים על יד ימין וזרוע ימין, אף שבפועל נמצא בפרק כף ידה השמאלית של ראדה חתך עמוק, שלפי חוות דעת המומחה נעשה כנראה לאחר שכבר איבדה הכרה. זדורוב לא תיאר פרט זה.

הוא אף שינה גרסאות בשאלה לאיזה כיוון נפלה ראדה בתא - ימין או שמאל. בהודאה הראשונה מסר שהגופה נשארה מוטלת על הרצפה. בתחילה מיקם אותה בצד ימין, ולפי דעת המיעוט "רק בהכוונה של החוקרים 'העבירה' לצד שמאל של האסלה". דעת הרוב מציינת שכבר בחקירה הראשונה זדורוב מסר שראדה נפלה על הצד על האסלה, ובשחזור הראה כי נפלה לצד שמאל כשראשה לכיוון הקיר. דעת הרוב הסבירה את הסתירות בכך שזדורוב הבין שהוא נתפס, והכין את הקרקע לטענת אי-שפיות. נכתב שזדורוב "מניפולטיבי, מהתל בחוקרים, זורה פרטים לא נכונים לאורך ההודאה והשחזור, או שאינו חושף את מלוא הפרטים הידועים לו".

הכוונה של החוקרים

דעת המיעוט קובעת שזדורוב הוכוון בחקירה לפחות בשתי הזדמנויות

כשזדורוב אמר שחתך את ראדה במרפק, החוקר תיקן אותו ל"שורש היד"

כל השופטים שותפים לביקורת על אמירות מסוימות של החוקרים

דעת המיעוט קבעה שהחקירה "לוקה במידה מסוימת של הנחיה והכוונה" ביחס לחתך ביד. בהודאה הראשונה מתעקש החוקר ואומר "איפה עוד פצעת אותה בגוף, תחשוב". זדורוב משיב: "נראה לי חתכתי לה את היד במקרה שהיא הרימה את היד", והדגים על גב יד ימין, ומאוחר יותר על זרוע ימין. החוקר שאל "איך זה נקרא? כף יד ימין?" המערער השיב: "זה לא כף יד, זה מרפק". החוקר שאל: "שורש היד?" וזדורוב אישר: "כן, שורש היד".

גם ביחס למיקום הגופה בתא, קבע דנציגר שזדורוב הוכוון לצד שמאל. עוד קבעה דעת המיעוט ש"צפייה בהודאות ובשחזור מותירה את הרושם כי ברגעים מסוימים, המערער ניסה 'לרָצות' את חוקריו ולוודא כי הוא מוסר פרטים 'נכונים'... הרושם הוא כי המערער ביקש לוודא כי ההודאה 'תתפוס' וכי היא תוביל להקלה המיוחלת בעונש".

דעת הרוב ציינה שהביקורת על החוקרים מוצדקת, אך בסך הכל החקירה התנהלה באווירה רגועה, והחוקרים הפגינו אהדה והבנה כלפי זדורוב. גם דעת המיעוט מסכימה שאין לפסול את ההודאות, ושהחקירות נעשו באווירה רגועה ולא הפעילו לחץ בלתי חוקי. כמו כן, רוב החקירות נערכו ברוסית או בנוכחות מתורגמן.

חלק ג'

הבקשה למשפט חוזר

גילוי דנ"א חדש

לבקשת הסנגור, נערכה בדיקת דנ"א מיטוכונדריאלי לשערות מזירת הרצח

נמצאה שערה מבגדיה של ראדה שמתאימה לא"ח, ולכמה עשרות אלפי אנשים בישראל

א"ח טען בעדותו שחברתו א"ק רצחה את ראדה בעת שלבשה את בגדיו

צילום: באדיבות "עובדה", קשת 12 

אדם בשם א"ח העיד במשטרה ב-2012 כי חברתו לשעבר התוודתה בפניו על הרצח ביום האירוע, והציגה בפניו סכין ובגדים מגואלים בדם. הוא אף אמר שלבשה את מכנסיו בזמן הרצח. ההגנה ביקשה לצרף את דבריו כראיה בערעור הראשון. הפרקליטות טענה מנגד שגרסתו של א"ח נחקרה במשטרה ונמצאה חסרת בסיס, וכי זו גרסה כבושה שנמסרה כשהיה לו מניע להעליל על א"ק, שנפרדה ממנו אחרי תשע שנים של זוגיות. העליון קיבל את עמדת הפרקליטות, והראיה לא צורפה.

בדיקת הדנ"א המיטוכונדריאלי מתייחסת לשושלת האמהות במשפחה, וקושרת אדם נוסף לזירת הרצח. הפרקליטות סירבה תחילה לערוך את הבדיקה בשל עלותה, ולבסוף נעתרה בדיון בעליון לעריכתה במימון זדורוב. לפי המכון לרפואה משפטית, הפרופיל של השערה שהתגלתה יכול להתאים לשושלת האמהית של א"ח, שכוללת "כמה אלפי אנשים עד מספר בודד של עשרות אלפי אנשים בישראל". בבקשה למשפט חוזר מובאת חוות דעת ביחס לדנ"א, לפיה הוא מתאים ל-0.5% מהאוכלוסייה בישראל, שהם כ-32 אלף בני אדם נכון לשנת הרצח. לטענת סנגורו בבקשה למשפט חוזר, גילוי ההתאמה האפשרית בדנ"א מחזק את גרסתו של א"ח, ומוכיח כי הרוצחת האמיתית היא א"ק.

חוות דעת מומחים

לבקשה צורפו חוות דעת של מומחה לניתוח כתמי דם

הוא מצא שדלת התא היתה סגורה ברצח – סתירה להודאת זדורוב

הוא קובע שטביעות הנעל הזרות נעשו לכל היותר שעה אחרי הרצח

עקבת הדם בין תא השירותים השני לשלישי. צילום: מתוך "צל של אמת" באדיבות HOT8  

המומחה תום בבל מביא שלושה נימוקים לכך שדלת התא היתה סגורה בזמן הרצח, באופן שאינו מתאים לשחזור של זדורוב ולהודאתו: 1. החלק הפנימי של המשקוף לא הוכתם (חוץ משתי נקודות אדומות שלא נדגמו). 2. טיפות הדם שפגעו בדלת זולגות בקו ישר, כלומר שהפגיעה היתה בזווית של 90 מעלות. 3. דפוס ההתזה בצד הפנימי של הדלת, שהיה רצוף. הוא כותב שאם הדלת היתה פתוחה, הרצף היה נקטע.

בנוסף, המומחה מצא שטביעות הנעל הזרות נעשו לכל היותר שעה לאחר הרצח, בשל אופן התפשטות הדם על הטביעה הראשונה על האסלה. הסנגור, ירום הלוי, טוען שהדבר מוכיח כי הן שייכות ל"רוצחת האמיתית", כיוון שהגופה נמצאה יותר מחמש שעות אחרי הרצח. בנוסף, טביעות הנעל מתיישבות עם העדות של א"ח, לפיה א"ק אמרה לו שעברה לתא הסמוך אחרי הרצח.

לכך מצטרף גם כתם דם בתא השלישי, שנמצא כי הוא שייך לראדה. כתם זה נבדק לבקשת הסנגורים רק כעת, לאחר שבתחילה סומן באופן שגוי. הפרקליטות מסרה בתגובה לחשיפת הכתם ב"עובדה" כי "בזירה נכחו גורמים רבים, שאפשר שעברו בין שני התאים".

לבקשה למשפט חוזר צורפו כמה חוות דעת נוספות: של סגן ראש השב"כ לשעבר לפיה ההודאות היו הודאות שווא, של מומחה לכתב יד שמצא התאמה בין סימן שנחרט בשירותים לבין כתב ידה של א"ק, ושל מומחה למחשבים שקובע שבבדיקה של המשטרה נפלו טעויות חמורות - למשל, שזדורוב לא חיפש סרטי סנאף במחשב כמה ימים לפני הרצח, אלא להקת רוק בשם סקס פוליס.

טענות לעיוות דין

החומר שנאסף מתחת לציפורני ראדה הושמד ב-2008

טרם השמדתו נערכו לו רק בדיקות של דנ"א זכרי, ולכן לא ניתן להשוות לא"ק

הסנגור טוען שיש שערות נוספות שלא נבדקו ולא נאספו

חיפושים אחר מכנסיו של זדורוב במטמנת אשפה מערבית לקצרין, ב-2006. צילום: ירון קמינסקי 

המבחנות עם החומר מתחת לציפורניים הושמדו ב-2008, בעיצומו של המשפט, ולא ניתן לבדוק אותן מחדש. מהמכון לרפואה משפטית נמסר בעבר שהדבר נעשה "בהתאם לשיקול הדעת של הגורמים דאז שסברו שאין תכלית בשמירת מבחנות בהן דגימות יבשות או כמות דנ"א שאינה מספקת לביצוע בדיקות נוספות". עוד נמסר שבבדיקה נמצא פרופיל של ראדה בלבד, ללא מרכיב זכרי.

הסנגור טוען בבקשה גם כי המשטרה השמידה מכנסיים שנמצאו במזבלה, והיו עשויות לחזק את גרסת זדורוב. מכנסיים ללא סימני דם הושמדו, מבלי שהוצגו לזדורוב או לעדים השונים שראו אותו באותו יום. לפי הסנגור, לו היה נעשה כן, זדורוב יכול היה להוכיח שלא שיקר בעניין המכנסיים, וכי הם אכן היו נקיים מדם.

כפי שפורסם ב"הארץ", בזירת הרצח נמצאו 76 שערות, אך פחות מ-20 מהן נבדקו. בבקשה למשפט חוזר נטען שיש כמה שערות שלא נאספו מהאסלה כיוון שנראו כמו שיער של ראדה, ושיער שנטען שהוא מפאה נוכרית שנמצאה בבית הספר לאחר הרצח. הפרקליטות טוענת שזו לא פאה, ושלא נדרשת בדיקת דנ"א לגביה.

שערות שנמצאו בזירה צילום: מתוך "צל של אמת" באדיבות HOT8  

לפי עדותו של א"ח, א"ק אמרה לו כי לבשה מכנסיים שלו ופאה בזמן הרצח, והשתמשה בסכין עם להב משונן בחלקו, שקנתה בריקושט. סכין מריקושט אכן נתפסה ברשות השניים כמה חודשים לפני הרצח, אך לפי פרקליטת מחוז צפון לשעבר, הוחרמה על ידי המשטרה.

א"ק סובלת ממחלת נפש, ולכן הוטל צו איסור פרסום על שמה. היא תושאלה במשטרה, וימים לאחר מכן נעצרה כי ניסתה לתקוף את בן זוגה החדש ונשכה את אחד השוטרים שהוזעקו למקום. בחקירה אמרה שהיא רעבה לדם. לבסוף נקבע שהיא לא כשירה לעמוד לדין והיא אושפזה בבית חולים פסיכיאטרי. ענת, חברה שהכירה באשפוז, סיפרה מאוחר יותר לעובדות סוציאליות ולחברה נוספת, מאי פלג, כי א"ק אמרה לה שרצחה את ראדה. הן ענת והן מאי פלג התאבדו בשנת 2015, ועדותן לא נגבתה.

א"ח אמר כי א"ק מספרת שיש בתוכה זאבה בשם "טחב" שרוצה דם ורצח. לבקשה למשפט חוזר צורף גם מזכר מ-2014 שכתבה הפסיכיאטרית של א"ק, שבו הורתה לאשפז אותה כיוון שאמרה שהיא רעבה לרצוח. לפי הסנגור, במזכר נכתב גם שא"ק הכינה כפפות וסכין כדי לרצוח את השכן שלה. לטענתו, הדבר תואם את גרסתו של א"ח, לפיה ביצעה את הרצח עם סכין וכפפות. לטענת הסנגור, עצם העובדה שא"ק לא נחקרה באזהרה בחשד לרצח היא עיוות דין בפני עצמו.

בנוסף, צירף הסנגור לבקשה הקלטה של שיחה בין שני מדובבים, שבה הם אומרים כי בכוונתם להשיג מהחוקרים פרטים נוספים על הרצח כדי לסייע בהשגת הודאה. הסנגור טוען שהשיחה מעידה על קשירת קשר נגד זדורוב. בפרקליטות אמרו בעבר שהשיחה תומללה והוגשה כמוצג במשפט, ושאין בה כל חידוש.

א"ק מתוך "צל של אמת" באדיבות HOT8

השבוע הודיעה הפרקליטות לבית המשפט העליון כי היא מתנגדת לבקשה למשפט חוזר. ההחלטה צפויה להימסר בחודשים הקרובים.

הכתבות המומלצות

הכתבות הנקראות היום באתר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות