פתח חבילות דואר ברכב ומצא מולו את מדינת ישראל. סיפורו הקפקאי של חיים שפו

"זה לדואר", הסביר שפו, נכה צה"ל בן 64, מדוע יש לידו סכין באוטו. אך השוטר לא התרצה. חבילות פותחים בבית, אמר לו, כמו קובע חוק חדש. זו היתה תחילתה של פרשה קפקאית שבה הגיע שפו עד בית המשפט - בהליך שעלה למדינה עשרות אלפי שקלים, והסתיים בזיכוי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
חיים שפו. "כמו ילד קטן אני מחכה שהחבילה תגיע ואני מיד פותח אותה"
חיים שפו. "כמו ילד קטן אני מחכה שהחבילה תגיע ואני מיד פותח אותה"צילום: מוטי מילרוד
יהושע (ג'וש) בריינר
יהושע (ג'וש) בריינר
יהושע (ג'וש) בריינר
יהושע (ג'וש) בריינר

לחיים שפו, בן 64 מראשון לציון, יש תחביב שהוא אוהב מאוד: להזמין לעצמו מוצרים באינטרנט, מאתר "עלי אקספרס". ייתכן שאוהב זה אנדרסטייטמנט. מאות חבילות כבר הזמין מהאתר הסיני. "כמו ילד קטן אני מחכה שהחבילה תגיע ואני מיד פותח אותה באוטו", הוא מעיד על עצמו. "הכל אני מזמין משם: בגדים, מוצרים שונים, אני צלם חובב אז גם ציוד צילום. אני לא יכול להתאפק".

הוא בעצמו מעיד כי קשה לו עם דחיית סיפוקים, בעיקר כאלה שמגיעים בחבילה סגורה וכמו דורשים שיפתחו אותה מיד. לתדהמתו גילה בשנה האחרונה כי יש מי שחושב שזה מהווה סכנה לציבור. לא פחות ולא יותר. חיבתו לפתיחת חבילותיו שלחה אותו למסע קפקאי במערכת אכיפת החוק הישראלית כחשוד, נאשם ולבסוף - לאחר כשנה - זכאי. סאגה מעלת תמיהות, שבה השקיעה המדינה עשרות אלפי שקלים. 

פרוטוקול הדיון הפך להוכחה עד כמה התיק היווה בזבוז זמן של כל המעורבים בדבר. כשנקרא שפו להעיד הוא הציג קרוב ל–400 קבלות על רכישות שביצע בעלי אקספרס

ראשיתו של הסיפור הזה ב–1 בינואר 2020. בסביבות השעה חמש בערב נסע לו ברכבו הפרטי ברחוב ביאליק בראשון לציון. "יצאתי למלא דלק", משחזר האדם החביב, יליד ברית המועצות. ברחוב היה מחסום משטרתי שגרתי - אלו ימי טרום הקורונה והסגרים. "ניגש אלי שוטר וביקש ממני רישיונות לרישום, נתתי לו", הוא מתאר. "פתאום הגיע שוטר אחר שהאיר על האוטו בפנס וראה משהו בין שני המושבים. הוא אמר 'הו, הנה! והורה לי לצאת מהרכב". על פניו, החפץ שאותו ראה היה בהחלט מחשיד. סכין שתוארה כבעלת "להב של 10 ס"מ".

שפו כשמאחוריו ניידת משטרה. למרות זיכויו, התביעה המשטרתית המליצה לפרקליטות לערער צילום: מוטי מילרוד

מה עושה אם כן חפץ כה חד ברכבו של אדם מבוגר, טכנאי מעבדה במקצועו, בלא עבר פלילי? מבחינת שפו, ההסבר פשוט. "זה לדואר, אני פותח עם זה דואר חבילות כל פעם, רק אתמול קיבלתי דואר", אמר לשוטר, בשיחה שתועדה במצלמת הגוף של איש אכיפת החוק. "דואר חבילות?", שאל השוטר בתמיהה, "כן", השיב שפו. "אתה יכול לפתוח דואר סיני עם היד? אני אומר לך שזה דואר חבילות שאני פותח עם הסכין. אתמול פתחתי חבילה שהגיעה לי מחו"ל. אני פותח חבילות, לא רוצח אנשים".

התשובה הזו לא הניחה את דעתו של השוטר והשיח בין השניים המשיך עוד זמן מה. קצת כמו תקליט שבור. שפו חזר על תשובותיו, גם הדגים באמצעות ידיו. השוטר שב ושאל, גם אמר ש"חבילות פותחים בבית, לא פותחים כאן" - כאילו יש חוק הקובע היכן מותר לפתוח חבילות. "אבל למה?", שאל שפו, בתחינה, "אני פותח באוטו. אני אוהב לפתוח באוטו. איך שאני רואה חבילה אני פותח".

גם ההסבר הזה לא סיפק את השוטר ומשם עברה ההתרחשות לתחנת המשטרה בראשון לציון. חקירה באזהרה. החשד (שהפך בינתיים לחשדות): אחזקת סכין שלא כדין, העלבת עובד ציבור ושימוש בסמים. הסיפור עם הסכין ידוע. העלבת עובד הציבור נוספה מאחר שבמהלך השיח הארוך התעצבן שפו וקילל את השוטר ברוסית ("התחצפתי כי התעצבנתי שעל זה עוצרים אותי", הסביר בדיעבד). הסמים הופיעו כאן לראשונה. ראיות או הוכחות לשימוש בהם מעולם לא עלו, באוטו רק נמצא מכשיר לגריסת טבק.

"אני אומר לך שאין שום סיבה לפתוח את החבילות ברכב, אתה יכול לפתוח אותן בבית שלך"

מתוך טיעוני התובע בביהמ"ש

התביעה המשטרתית שוקלת מאסר

השיח בחדר החקירות נדמה כהעתק (מקוצר אמנם) של זה שהיה ברחוב. "למה יש לך סכין באוטו?", שאל החוקר. "כי אני חותך איתו חבילות דואר", השיב שפו. גם השוטר הזה לא התרצה. שפו - הלום קרב מוכר ממלחמת לבנון הראשונה - שוחרר לביתו, לא לפני שנלקחו ממנו טביעות אצבע ותמונתו נוספה למאגר המשטרתי. חמישה ימים חלפו והוא נדרש לשוב לתחנה לחקירה נוספת באזהרה. הפעם נוסף גם חשד להפרעה לשוטר במילוי תפקידו. אולם השאלות לא השתנו יותר מדי. "טענת שאתה פותח חבילות עם הסכין שתפסנו, אבל לא ראינו שהיו לך חבילות כלשהן ברכב", הטיח החוקר בשפו. "אני מקבל הרבה חבילות בדואר מעלי אקספרס ואני חותך את החבילות".

בשלב מסוים עלה סיפור הקללות.

חיים שפו מחוץ לבית המשפט. "אני מאמין לנאשם. גרסתו כנה, ישירה, עקבית, הגיונית", אמר השופטצילום: מוטי מילרוד

החוקר: "בסרטון אתה נשמע מקלל את השוטר ברוסית, אתה סובל מבעיות שמיעה?".

שפו: "כן, אני נכה צה"ל ממלחמת לבנון הראשונה, אני סובל מפוסט־טראומה. יש לי תעודת נכה".

השיח המשיך, לא חידש יותר מדי, עד שלבסוף החקירה הסתיימה: שפו שוחרר לביתו, ולא שמע שוב מהמשטרה. כלומר כמעט. שלושה חודשים חלפו מהחקירה האחרונה ולבית משפט השלום בראשון לציון הוגש כתב אישום נגד שפו בגין "החזקת אגרופן או סכין שלא כדין". בסכין החזיק, כך נכתב, "מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקו למטרה כשרה". באותו מסמך צוין גם כי החזיק באלת בייסבול, לא שיש איסור להחזיק בכזו, אולי נועדה להעצים את העבירה לכאורה.

על פי החוק, העונש המקסימלי על עבירת החזקת הסכין יכול להגיע לכדי חמש שנות מאסר בפועל. ואכן, בכתב האישום, עליו חתום עו"ד רז הורוביץ מהתביעה המשטרתית, צוין כי היא עשויה לבקש לשים את שפו מאחורי סורג ובריח.

"תמיד ידעתי שיש שוטרים טובים ורעים", הוא מוסיף, "רק קיוויתי שלא אפול אצל הרעים. היום אני לא סומך עליהם בכלום"

חיים שפו
חיים שפוצילום: מוטי מילרוד

עתה נאלץ שפו להצטייד בעורך דין. מאחר שידו אינה משגת (בעקבות משבר הקורונה הוצא לחל"ת), פנה לסנגוריה הציבורית ועו"ד אבי אלפסי התגייס להגנתו. לא פחות מארבע פעמים התייצב לצד שפו בבית המשפט. הפעם היה זה הסנגור שחזר על דבריו של מרשו החל מן המפגש הראשון עם השוטרים: "לא היה שום בסיס לחשד לעבירה, הסכין מוחזקת למטרה כשרה של פתיחת חבילות דואר, יש לו הרבה הזמנות".

בביקור הראשון בבית המשפט, באולמה של שופטת המוקד, זו שמנתבת את התיקים לשופטים השונים, ההסבר לא הביא לשינוי במהלך העניינים. התיק הוקצה לשופט גיא אבנון. בין לבין ניסתה המשטרה לשכנע את עו"ד אלפסי שיסכים להסדר טיעון של הרשעה ומאסר על תנאי. הוא ולקוחו סירבו.

הודה במה שלא יוחס לו

בחודש שעבר, כאשר הצדדים התכנסו לדיון הוכחות באולמו של אבנון, התברר שצדקו. למעשה פרוטוקול הדיון הפך להוכחה בפני עצמה, עד כמה התיק היווה בזבוז זמן של כל המעורבים בדבר. כשנקרא שפו להעיד הוא הציג קבלות. באופן מילולי. כאלה של קרוב ל–400 רכישות שביצע בעלי אקספרס בתוך חודשים ספורים בלבד. "יש לי אובססיה לקניות", הודה. אבל לא בכך הרי הואשם.

כמו החוקר בתחנת המשטרה, גם התובע רצה להבין מה דחוף לו כל כך לפתוח את החבילות באוטו. או במילותיו שלו: "אני אומר לך שאין שום סיבה לפתוח את החבילות ברכב, אתה יכול לפתוח אותן בבית שלך". שפו, שבעברו גם התנדב במשטרה, לא התרגש מההנחיה החדשה שלא כתובה באף ספר חוקים. "אתה מצחיק אותי", אמר. "למה? כי בא לי. אני רוצה לראות מה קיבלתי. אני לא יודע מה קיבלתי. יש לי 10 חבילות במכה אחת. היום אני אקבל את זאת, מחר את זאת, מחרתיים את זאתי. אני אוהב לפתוח באוטו. יצאתי מהדואר ואני כבר פותח את החבילה".

התובע לא התרצה גם מהסבר זה. בשלב הסיכומים אף אמר שגם אם ייקבע שהחזקת הסכין היתה למטרה כשרה "עניין המסוכנות קיים". כלומר לפי התובע כל אדם שיש ברשותו סכין - מסוכן ואשם. בכל גיל, בכל מצב.

השופט לא השתכנע. גם הראייה המרכזית - הסכין, שהרבה פחות מאיימת במציאות (קטנה מסכין מטבח) - לא הטתה את הכף. ארבעה עמודים בלבד הספיקו לו כדי להסביר את הכרעתו: זכאי. "עלה כי הנאשם הוא צרכן בלתי נלאה של מוצרים בדואר חבילות של עלי אקספרס", כתב, "אני מאמין לנאשם. גרסתו כנה, ישירה, עקבית, הגיונית ונמסרה מהרגע הראשון... נראה כי אכן מדובר במי שפיתח אובססיה לקניות במרשתת, אינו מסוגל לדחות סיפוקים ופועל מתוך תחושת צורך לפתוח חבילות מהדואר מיד עם קבלתן".

כמה עלה ההליך נגד שפו? בכל האמור בדיוני בית המשפט, ככל הנראה כ–30 אלף שקלים (על פי הערכת עלויות שנעשתה בעבר במשרד האוצר). לכך יש להוסיף את החקירה המשטרתית בתחנה וכן פעולות חקירה נוספות. וישנה גם עוגמת הנפש לשפו. לזו אין תג מחיר כספי, אבל ייתכן שכן נפשי - לאדם שסובל גם כך מפוסט־טראומה. "בשבילם זה היה כלום", הוא אומר, "בשבילי זה היה דרמטי".

בינתיים נודע כי ייתכן שזה לא לגמרי בעברו. התביעה המשטרתית המליצה לפרקליטות לערער על פסק הדין, והצרה הזו עוד לא חלפה סופית. ולא שחסרות לו דאגות. היום בשל המשבר הכלכלי שאליו נקלע אף נחסמו כרטיסי האשראי שלו, ועל הזמנות מעלי אקספרס הוא יכול רק לחלום. גם הסכין רחוקה ממנו, נותרה בתחנת המשטרה. "תמיד ידעתי שיש שוטרים טובים ורעים", הוא מוסיף, "רק קיוויתי שלא אפול אצל הרעים. היום אני לא סומך עליהם בכלום".

ממשטרת ישראל נמסר בתגובה כי שפו "נתפס ברכבו עם סכין ואלה בניגוד לחוק וקילל את השוטר שביצע את החיפוש ברכבו, למרות שהשוטר התנהג אליו בכבוד וביצע את האכיפה כחוק. בניגוד לנטען הוא זומן לחקירה שבמהלכה מסר גרסתו והחקירה נוהלה ביסודיות ובמקצועיות כשבסיומה הוגש נגדו כתב אישום. בית המשפט שיבח את התנהלות השוטר אולם החליט לזכות את הנאשם ועל החלטה זו, הועברה המלצת ערעור על ידי התביעה המשטרתית. נציין כי נסיבותיו האישיות של הנאשם לא נעלמו מעיננו על אף שאינן קשורות לעבירה, אולם מקומן להיבחן במתחם חומרת הענישה ואופייה בבית המשפט ולא בבחינת התשתית הראייתית".

אדם בן 64, נכה צה"ל, ללא עבר פלילי, שמספק הסבר לסכין קטנה באוטו - כל זה יכול להוות עבור המשטרה רק הנחה בעונש. בעיניה כבר הורשע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ