בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין ונדליזם לניתוץ מצבות, המתים בהר ציון לא מוצאים מנוח

השחתת בית הקברות הפרוטסטנטי בהר ציון מזכירה סכסוך נושן שפרץ בדיוק שם, וקרע את הקהילה האמריקאית בירושלים כבר לפני מאה שנה

10תגובות

“היינו רוצים להאמין שבית הקברות הוא מקלט שלו, שבשעריו לא יכנסו שנאות החיים ועימותיהם האלימים”, כתב לפני 23 שנים מירון בנבנישתי בספרו “עיר המנוחות”, “אבל באווירה של ירושלים, זוהי תקווה חסודה. עיר המתים היא דמות הראי של עיר החיים”. נראה שאכן אין מקום טוב יותר לבחון את הטענה הזו מאשר בית העלמין הפרוטסטנטי בהר ציון.

המבקרים באזור הר ציון כבר התרגלו לאחרונה לגלות סימני ונדליזם על האלמנטים הלא יהודיים במקום: במבנה קבר דוד רוסקו אריחי החרסינה המעוטרים בסגנון מוסלמי, וגם במנזר הפרנסיסקני ובכנסיית הדורמציון מתבצעות פעם אחר פעם פעולות השחתה, שעיקרן ריסוס כתובות וניקוב צמיגים. בבוקר יום שלישי שעבר שוב גילו תושבים ערבים באזור שצמיגי מכוניותיהם נוקבו, וביום ראשון לפני שבוע הגיעו הוונדליסטים לבית העלמין הפרוטסטנטי. הם ניפצו את הקברים העתיקים באמצעות סלעים כבדים, והשקיעו את עיקר המאמץ בשבירת ועקירת צלבים. 15 מצבות הושחתו לפני ששוטרי הסיור באו למקום.

בתחילה התפארה משטרת ירושלים בתפיסת ארבעה חשודים בשעת מעשה. מדובר בתלמידי ישיבת התפוצות הסמוכה, ושניים מהם הם תושבי התנחלויות שהוצאו נגדם צווי הרחקה מנהליים בשל פעילותם ב”נוער הגבעות”. הארבעה הכחישו את המיוחס להם וטענו שנכנסו לבית הקברות כדי לטבול בבור מים שמצוי שם. מעצרם הוארך בשלושה ימים, אולם עד מהרה הסתבר שבמקום אכן יש בור מים - והמשטרה נאלצה לשחררם. העו”ד ופעיל הימין, איתמר בן גביר, שייצג את הנערים מטעם עמותת “חננו”, משוכנע שלא יוגשו כתבי אישום. “בניגוד להודעות המשטרה לא תפסו אותם על חם ולא היה איתם שום ציוד”, אמר.

אמיל סלמן

בית העלמין הפרוטסטנטי שעל הר ציון אינו עוד בית עלמין, וקבורות בו כמה מהדמויות החשובות שפעלו בירושלים במאה ה–19 ובתחילת המאה ה–20. בין המצבות המנותצות נמצאת זו של יוהאן לודוויג שנלר, המיסיונר הגרמני שהקים את בית היתומים הסורי בצפון ירושלים, שהפך לימים למחנה שנלר ובימים אלו הולך ונבנה כשכונה חרדית חדשה. גם שתי מצבות של דיפלומטים בכירים ששירתו בירושלים, קונסול גרמני וקונסול אמריקאי, נותצו. מאמץ מיוחד השקיעו הפורעים בהשחתת קברו של לוולטר דוייסברג, תינוק שנולד בדצמבר 1874 ומת תשעה חודשים מאוחר יותר. במקרה זה הם לא הסתפקו בשבירת המצבה, אלא עקרו אותה ממקומה והפכו אותה.

“בית הקברות הזה הוא מהמונומנטים היותר חשובים שמשמרים את ההיסטוריה של ירושלים”, אומר הפרופ’ חיים גורן, היסטוריון וסגן נשיא המכללה האקדמית תל חי, “אני מודה כשראיתי את זה חשתי זעם בלתי ניתן לשליטה ומיד חשבתי מה היה קורה אם מישהו היה עושה דבר דומה בבית קברות יהודי. הקהילות הנוצריות חיות היום בפחד בלב ירושלים וזו תעודת עניות למדינה”. הד”ר פול רייט, מנהל “המכון האמריקאי” - מרכז לימוד אמריקאי שבשטחו שוכן בית העלמין - הוסיף כי “זו התקפה על כל ירושלמי, בלי קשר ללאום או לאמונה. זו בושה”.

בצירוף מקרים ירושלמי, באותו שבוע בו התנכלו קנאים יהודים לבית הקברות, נחשפו במחקר חדש צילומים לגבי השערורייה הקודמת שנקשרה במקום – לפני יותר מ–100 שנה. בית הקברות, שהחל לפעול ב–1840, הפך מוקד למאבק מכוער בתוך הקהילה האמריקאית הקטנה בעיר. במחקר, שערכה הד”ר נירית שלו־כליפא, נחשפו צילומי עיתונות מ–1905 בהם נראים שליחיו של הקונסול האמריקאי בירושלים כשהם עוקרים קברים במקום. הרקע היה עימות יצרי ומתמשך בין הקונסולים לבין חברי הקומונה האמריקאית, הידועה כ”אמריקן קולוני”. בין היתר, חשדו הקונסולים כי חברי המושבה הם כת, והאשימו אותם בהתנהגות מופקרת. בשל חולשתה היחסית של המושבה, נעקרו קבריהם של אבותיה פעמיים ואפילו שלוש, עד שזכו למנוחה.

ג'ון וויטינג / באד

האירוע הדרמטי ביותר התרחש ב–1897. לרגל ביקורו של הקיסר הגרמני העניק השלטון הטורקי לגרמנים את השטח עליו קמה כנסיית הדורמציון, ובו שכן בית קברות של המושבה. בהוראת הקונסול האמריקאי נעקרו בן לילה 25 קברים, ועצמותיהם הובאו לקבר אחים בשטח בית הקברות הפרוטסטנטי שחולל בשבוע שעבר.

ב–1905 שוב פונה שטח בהר ציון מקברים. הפעם הספיקו אנשי המושבה, ובראשם הצלם ג’ון ויטינג, לבוא לבית הקברות, להתעמת עם החופרים, ולתעד את המעשה. במסגרת המחקר איתרו שלו־כליפא והאוצרת רחל לב את כל התמונות שצילם ויטינג באותו בוקר. “הכומר מר ק’ אדי, בקדמת התמונה מנסה להסתיר שרידים ותיבות שזה עתה נחפרו”, כתב ויטינג על אחת התמונות, ואילו לצד צילום אחר תיאר את עצמו: “ג’ון ויטינג מתבונן בבור הפתוח שהכיל את שרידי גופתו של אביו”. המחקר יתפרסם בספר שיראה אור השבוע בשם “חלומות ודיפלומטיה בארץ הקודש”, והתמונות יפורסמו בתערוכה שעוסקת בתולדות הקונסולים האמריקאים הראשונים בארץ, בספריה הלאומית. התערוכה והספר נערכו בסיוע קרן שאפל ויד יצחק בן צבי.

הסופרת השבדית, זוכת פרס נובל, סלמה לגרלף, הקדישה פרק ברומן “ירושלים” למלחמת הקברים האמריקאית. “הוא אסף את כל אומץ רוחו והציץ עוד פעם אל מקום הקבורה”, כתבה לגרלף על גיבורה, האלפור, כשגילה את הנעשה בבית הקברות. “כל הקברים היו פתוחים והארונות שהיו בתוכם נעלמו. על האדמה התגוללו כמה עצמות וגולגלות, ודאי נשמטו מתוך הארונות הרופפים. המצבות כולן נערמו לערימה בפאת בית הקברות. ‘הו אלי מה הם עשו למתים’, קרא האלפור”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו