בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עיריית י-ם הפלתה בשכר בין נשים לגברים וחויבה בפיצוי של עשרות אלפי שקלים

העובדות תבעו את העירייה בטענה ששכר הבסיס נמוך משל עמיתיהן, שקיבלו הטבות שונות. השופטת דחתה את עמדת העירייה שהאפליה אינה מגדרית

תגובות

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קיבל אתמול (רביעי) את תביעתן של שתי עובדות אגף התברואה בעיריית ירושלים נגד פערי השכר שחשפו בין גברים לנשים בעירייה, וקבע כי העירייה תשלם לכל אחת מהן הפרשי שכר בשווי עשרות אלפי שקלים.

בתביעה הציגו העובדות פער של כ–30% בשכר בינן לבין העובדים הגברים במחלקה שלהן, שקודמו שתי דרגות מעליהן וקיבלו תוספות שהעובדות לא היו זכאיות להן. הגברים קיבלו תוספות שקיבלו פועלי ניקיון ונהגים (בהן תוספת מוסך, תוספת התייעלות טכנולוגית ותוספת רכב שירות), אף שלא היו עובדי מינהלה אלא פקידי כוח אדם והנשים לא.

על פי הנתונים שהציגה נציבות שוויון הזדמנויות, במאי 2009 קיבל ד' העובד עם התובעות באותה עבודה 4,021 שקלים, והעובד ע' השתכר 3,792 שקלים, לעומת ג' שקיבלה 3,197 שקלים וד' שקיבלה 3,080 שקלים. הן דרשו להשוות את השכר וההטבות בהתאם לחוק שכר שווה לעובדת ועובד. מנגד, העירייה טענה כי פערי השכר והדרגות אינם משמעותיים וכי אין מדובר באפליה על רקע מגדרי.

נשיאת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, השופטת דיתה פרוז'ינין, קבעה כי העובדות השתכרו שכר נמוך מעובדים גברים בתפקידים דומים, ודחתה את טענות העירייה לגבי השוני בין התפקידים. בית הדין קיבל את טענת העובדות שלפיה פערי השכר נבעו לא רק מתוספות שונות, אלא גם מפערים בשכר הבסיסי שאינם ניתנים להסבר אלא בנימוק המגדרי. פערי השכר בין העובדות לעובדים נבעו בין היתר מכך שהעובדים, שביצעו תפקיד מינהלתי דומה לתפקיד העובדות, נכללו בהסכמים קיבוציים שונים מאלה של הנשים. העובדות יוצגו על ידי עו"ד אפרת דויטש מטעם שדולת הנשים בישראל ונציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה במשרד הכלכלה.

בפסק הדין טמונה גם ביקורת חריפה על עמדת הממונה על השכר במשרד האוצר, קובי אמסלם, על כך שלא דן בסוגיית פערי השכר בין גברים ונשים ובחר שלא לנקוט עמדה בתיק, אלא להביע התנגדותו להשוואת התנאים. "לא נוכל שלא להביע פליאה לנוכח עמדתו האדישה של הממונה על השכר לאפשרות כי בעיריית ירושלים הופלו עובדות לרעה לעומת גברים", נכתב בפסק הדין, "עמדתו של הממונה על השכר לעקרון זו היא טכנית בעיקרה והוא אף אינו מוצא לנכון לחוות דעה באשר לטענת האפליה. יש לזכור כי מדובר במי שממונה על שכרם של חלקים נכבדים של אוכלוסיית העובדים, ואף על פי כן בחר הממונה על השכר שלא לחוות את דעתו בשאלה אם קיימת אפליה בשכרן של נשים בגוף ציבורי הנתון לפיקוחו".

עו"ד דנה נאור מנדאל, מנהלת המחלקה המשפטית בשדולת הנשים בישראל, בירכה על כך שבית הדין לעבודה "קיבל את מרבית תביעת העובדות ותיקן עוול של שנים רבות, גם מבחינה כספית". לדבריה, "עיריית ירושלים נהגה בניגוד לחוק כאשר אפשרה מצב שבו העובדות הרוויחו פחות מגברים בגלל סיבות שונות ומשונות ובסופו של דבר, רק בגלל מינן". נאור מנדאל הוסיפה כי נשות השדולה "מצרות על כך שבית הדין לא הלך צעד אחד נוסף והתיר על כנם את עיוותי השכר שיצר ההסכם הקיבוצי בשלטון המקומי שנחתם בשנת 1999, שקיבע תוספות לא חוקיות שקיבלו אותם עובדים גברים". 

מלבד כל זאת, בית הדין קיבל את בקשתה של נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה, שיוצגה על ידי עו"ד אינה סולטנוביץ־דוד, להורות לעיריית ירושלים לערוך מחקר לגבי פערי השכר בין גברים לנשים על ידי גורם חיצוני מקצועי, שיכלול גם צעדים לצמצום פערי השכר. 

ביוני האחרון קיבל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב תביעה שהגישה עובדת של רשות המים על אפלייתה לרעה בשכר ובקידום בדרגות. בית הדין קבע שברשות המים "השתרשה תרבות ארגונית של אפליית נשים". התובעת, שרה אלחנני, מנהלת איכות המים ברשות, ביקשה לקדם אותה בהתאם ל"חוזה בכירים" בדומה לראשי אגפים מקבילים ברשות המים - כולם גברים.

לטענת העובדת, אף שהיא עובדת מצטיינת שמנהלת אגף ובו 21 עובדים מקצועיים המקבלים שכר גבוה משלה, רשות המים מסרבת לקדם אותה למעמד של מנהל אגף בכיר ולהעניק לה תנאי שכר הולמים וכל זאת - בשל היותה אשה.

בית הדין פסק שאלחנני זכאית למלוא הפרשי השכר והתנאים הנלווים ששולמו למנהלי אגפים בכירים אחרים ברשות במהלך השנתיים שקדמו להגשת התביעה. עוד קבע בית הדין שהעובדת זכאית לחישוב זכויותיה הפנסיוניות המלאות ממועד זה, ובנוסף שהיא תקבל פיצוי בסך 50 אלף שקלים בגין הפרת זכויותיה לשוויון לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.כמו כן תישא רשות המים בהוצאות משפט בסך 52 אלף שקלים.

לפני כשנתיים חיזק בג"ץ באופן דרמטי את היכולת של נשים לתבוע פיצויים ממעסיקים ששילמו להן פחות מאשר לעמיתיהן הגברים. הרכב של שלושה שופטים בראשות הנשיאה לשעבר דורית ביניש דן בעתירה שהגישה אורית גורן, שהועסקה כיועצת במחלקת כלי עבודה בהם סנטר בסניף ברמת גן, ושכרה עמד על 17 שקלים לשעה, בעוד שכר של עובד אחר באותה מחלקה עמד על 26 שקלים. השופטים קבעו כי מעסיקים המשלמים באופן משמעותי פחות לעובדות מאשר לעובדים באותו תפקיד הם שיצטרכו להוכיח שלא הפלו - ולא העובדת. הפסיקה עשויה להשפיע גם במקרים של תביעה להפליה מחמת נטייה מינית, גיל, לאום, גזע, מעמד אישי ועילות אחרות.

השופטים קבעו שבמקום שאשה תצטרך להוכיח שהיא קופחה בשכר בשל המין שלה, די בכך שתוכיח פערי שכר משמעותיים כדי שהנטל יעבור אל המעביד, שיצטרך להוכיח שפערי השכר נובעים מסיבה עניינית ולא מאפלייתה. בג"ץ הכיר בכך שלעתים כושר המיקוח של נשים על שכרן הוא פחות מאשר של גברים, ולפיכך טענת מעביד כאילו הפער בשכר נובע ממשא ומתן חופשי בינו לעובדת טרם התקבלה לעבודה אינה טענה מספקת המצדיקה פערי שכר משמעותיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו