בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרכבת הקלה בתל אביב: חפ"ק, חולדות ופועלים ערבים

סיור סביב תחנת אלנבי העתידית מגלה תסכול של בעלי העסקים על שכר הדירה שמטפס על אף השיפוצים, חששות של נוסעים וגם ניחוח קל של התרגשות באוויר

27תגובות
עופר וקנין

אחרי עשורים רבים של הבטחות וחלומות על רכבת קלה או תחתית בתל אביב, נשלחתי לסקר את תחילת החפירות. אף שבמהרה התברר שאמש (ראשון) לא יחפרו כלום, ולא בטוח שגם היום בבוקר, אלא רק יסגרו את הדרכים ויניחו גדרות.

לפני שניגשתי אל טקס פתיחת חדר ניהול הפרויקט, שכמובן כונה בשם הצבאי אוהל החפ"ק, דיברתי קצת עם אנשי העסקים בסביבה. אלרן שרפלר ממסעדת עזורה, שהוקמה לאחרונה בגן החשמל, סיפר לי בזמנו שמאות אלפי שקלים שהוציא על עיצוב המקום ועמידה בתקנות עלו בתוהו.

>>> איפה, איך ובעיקר עד מתי: הכל על עבודות הרכבת הקלה בתל אביב

גם הספר ברוך בבג'וב, שאצלנו התגלחתי וכבר 22 שנים מגלח לקוחות זעם, על כך שלא יקבל הנחות בארנונה או בשכר דירה, שאפילו עלה. הוא סיפר שלאחר שמחה, אמרו לו שיקבל כפיצוי פרסום באתר אינטרנט. אלא שהוא בסך הכול עושה גילוח קלאסי בנוסח בוכרי ולא צריך פרסומות אינטרנט. גם היום, כשאני בא אליו, הוא נשמע כועס, למרות מוזיקת הרקע הרוגעת של "מיסיס רובינזון" בביצוע תזמורתי. "יהיה קשה לנו, כי לא תהיה חניה ללקוחות", הוא אומר. "בטח שאני שמח שתהיה רכבת, אבל זה על החשבון שלי".

מולו, ג'קי מעסק המסגרות של "ג'קי מסגרות" מוכן לוותר בשביל הרכבת: "אני הייתי עושה את כל המדינה בורות", הוא אומר. "אני רוצה שימצאו זהב ויהלומים. עד עכשיו לא עשו כלום כדי לקדם את התחבורה. בנו מגדלים שעולים מיליונים שרק אמריקאים וצרפתים יכולים לגור, ולמטה העיר היא כמו עזה או רפיח. עכשיו כשקיץ אחד אין מלחמה, ובסוריה עסוקים, התפנה כסף. אז נתעסק בזה כמה שנים, בסוף ייצא משהו. לא כמו המלחמה האחרונה, שהשקענו כסף ולא יצא כלום".

אבל גם ג'קי נעשה עצבני כשמדברים על השכירות: "ביקשתי מבעל הבית שיעשה הנחה 20 אחוז, הרי הוא יעלה לי את שכר הדירה אחרי שתהיה רכבת. בעל הבית אמר 'נראה', אבל הוא קמצן. אם יהיה ממש גרוע, אעבור לעיר אחרת. אבל בחיים צריך גם קצת לתרום למדינה, בטח יעשו פה גם מקלט".

ליד הפנייה ביהודה הלוי פגשתי את יוסי, אחד הדיילים שמחלקים דפים עם הסבר על השינוי במסלולי האוטובוסים. "יש לאנשים דאגה, מנסים להרגיע. פגשתי הרבה חוסר ודאות", הוא אומר. שאלתי מה שואלים העוברים והשבים, ומישהי ענתה מאחור: "אני חוששת מהחולדות. למרות שאני מחולון ואצלנו יש עכברושים חופשי. אבל החולדה (הכוונה לחולדאי - רצ"א) רוצה חולדות".

תומר אפלבאום

במעלה הרחוב, כ–50 עובדים ומכווני תנועה בסרבלים מאירים, מקבלים הרצאה מממונה הבטיחות של סולל בונה. "שימו משקפי אבק, אוזניות, אטמי אוזניים, אין כזה דבר אין לי", הוא אומר. אחרי זה עולה אורלי אינדיצקי, מנהלת קיימות בסולל בונה, ומסבירה על הפן התקשורתי: "זה לא אתר רגיל, אנא לא להיגרר לפרובוקציה. יש הרבה שמרגישים נפגעים מהרכבת. זה עידן שהכול מצולם ומוקלט ומיד מגיע לחדשות. אתם צריכים לייצג את החברה בכבוד". ואחר כך היא אומרת למישהו: "היום הכול בפייסבוק וטוויטר. מספיק שמישהו משתין ליד תמרור זה מחר בטלוויזיה". אבל רבים מהמאזינים הם לא בדיוק מסולל בונה, אלא מחברות קבלן. כששאלתי אחד מהם מה הוא אומר, הוא הודה: "אני לא יודע איפה אני נמצא".

החפ"ק הוקם בקומה השניה של חניון הדר הסמוך לאזור החפירות. אני ממהר לשם, ומגלה את מעין שריג, הדוברת החביבה של ישראל כץ, מנווטת בחן בין כעשרה כלי תקשורת נודניקים.

"אני גרה פה", היא אומרת ומצביעה לכיוון אלנבי. "וגם משרד התחבורה ממש פה. לדעתי ההיסטריה בתקשורת מוגזמת. באות אלי השכנות שלי ושואלות מה יהיה עם החולדות. אני אומרת להן, שימו גבינה. תמיד כששאלו את ישראל כץ על הרכבת הקלה הוא אמר, 'אני לא מדבר עד שסוגרים את קרליבך'. והנה זה קורה". נראה שמה שמטריד אותה בעיקר זה החום. "אני רוצה ספרינקלרים ממחר", היא מתבדחת.

"יש קפה, אז זה חפ"ק", אומר עיתונאי מאחד האתרים, שאוחז בקפה שחור כאילו מצא אוצר. "אבל לא אכעס אם היו מביאים גם ערגליות. לא הייתי אומר אקלר, רק ערגליות". אחרי זה מציגים בפניי את יהודה בר־און, מנכ"ל נת"ע, כשאני שואל אם הוא מתרגש, הוא אומר: "זו לא שאלה של התרגשות. היית פעם דתי?" - כשאני אומר לא, הוא עונה: "אז אתה לא פרטנר שאוכל להסביר לו". בשמים עובר מסוק. "הנה זה הפתרון לתחבורה", אומר מישהו.

מוטי מילרוד

ואז מגיע ישראל כץ בחולצה ובמכנסיים שחורים, שמאפיינים את שר התחבורה. "זה אירוע היסטורי, מאה שנה אחרי שעלה הרעיון", הוא אומר. "מרגע שנכנסתי לתפקיד, אני חייב לעשות את זה. בלי רכבת קלה, אי אפשר היה לנוע פה עוד כמה שנים. אחרי 60 שנה של הבטחות, הפרויקט סוף סוף יוצא לדרך. ישראלים נוסעים בעולם ברכבת תחתית ואני אחראי לכך שגם פרויקט כזה אצלנו ייצא לדרך. מעולם לא נעשו כל כך הרבה הכנות לפני פרויקט, אני גם לא רואה התקפת חולדות על רבי קומות בתל אביב".

בזמן שכץ נואם, הדובר של נת"ע לוחש לבוס בר־און לנגב את הזיעה, כי עוד מעט ייערך צילום משותף שלו ושל השר. אחר כך אני מציל אותו כשהממחטות בחלקן נשארות על עור הפנים שלו.

יש הרבה דעות בעד ונגד רכבת קלה, מול האופציות האחרות, למשל אוטובוסים רבים שיוצאים במסלול ייעודי מדי דקתיים, אבל ודאי שהגישה של כץ הבולדוזר לביקורת מצד העסקים הסמוכים לא ראויה. "קודם כל שייתנו הנחה בעצמם", הוא מציע לעסקים הכורעים תחת החפירות. לבסוף הוא מעיר לרואי השחורות: "יש לי בקשה. שדרו גם אופטימיות".  

אחר כך עושים לו היכרות עם העובדים בפרויקט מטעם נת"ע לשם לחיצת ידיים. מכריזים על "לחיצת ידיים". מישהו אומר "חיבוקים נשיקות". כץ ממשיך בלי ללחוץ יד. בצד הוא אומר על השר גלעד ארדן שלא בשמו: "לא חשבתי שזה נכון ששר יתראיין על משהו שלא בתחום תפקידו".

מוטי מילרוד

כשאני אומר ליוסי בן דיין, מהקיוסק הסמוך, שעושה את ברד הסברס הטוב בעולם ודווקא תומך ברכבת הקלה, ששר התחבורה אומר שבעלי העסקים צריכים לעשות הנחות כדי לשרוד בימי הקדיחה, הוא אומר "הנחה על מה? גם ככה אנחנו מתים. אפשר רק להיאנח".

העסק מתחיל להתפזר. גבי נבון, בכיר במשרד התחבורה, שואל את העיתונאים מי רוצה לבוא לראות את מצב תחנות האוטובוס, ורק אני מתנדב, ונגרר אתו ביהודה הלוי. אני שואל אותו אם לא היה עדיף שירות אוטובוסים מהירים על הרכבת הקלה, והוא אומר לי שבגלל מספר הנוסעים, אי אפשר להוציא כל כך הרבה אוטובוסים בזה אחר זה. "מדובר בתוואי ל-240 אלף איש ליום", הוא אומר. כשאני חוזר מסביר לי מהנדס שרוכן על מפות: "בבוקר יהיו כמה תאונות חזיתיות והכול יסתדר".

בעשרה לתשע סוגרים את הדרכים ומתחילים להציב את הגדרות. משה קסביאן, שמש בית כנסת שנולד בתל אביב לפני 59 שנה, הגיע במיוחד להיות ביום ההיסטורי: "אני הכי מצדיק את הרכבת הקלה. יהיה קל לאנשים שתקועים בפקקים. עכשיו בלגן, אבל אחר כך טוב".

אף שלמעלה בחפ"ק כולם כנראה יהודים, רוב הבונים של הרכבת הקלה הם ערבים. "זה היסטורי", אומר מסליח, טרקטוריסט שמציג את עצמו מבאר שבע, אבל הוא למעשה מהכפר א־סייד. "זה טוב שיהיה דבר כזה. אני חולם שבבאר שבע גם תקום רכבת קלה כזו. למרות שבשנים הקרובות זה לא יקרה". כשאני שואל איך הם מרגישים כשהם בונים בעיר העברית הראשונה, הם אומרים "כל הזמן בנינו, לא?". "זה עוזר בפקקים וגם מביא פרנסה", אומר ריאד מרמלה, מפעיל מקרצפת שבנה גם את הרכבת הקלה בירושלים. "כשאתה עושה דבר כזה, אתה מרגיש שעשית משהו בחיים ושיפרת את העיר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו