בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

העשור של ברקת: מי הרוויח ומי הפסיד בירושלים

הוא השקיע בפרויקטים גדולים ובמרכז העיר, אך לא פתר את בעיית הניקיון. הוא הגדיל את הפעילות בשבת אך לא עצר את התחרדות השכונות. הוא פעל במזרח העיר, אך בעיקר לטובת מתנחלים. כך נראתה ירושלים של ברקת

49תגובות
ניר ברקת במסיבת עיתונאים, הערב
מוטי מילרוד

נאום הניצחון של ניר ברקת ב–2008, כשהפך לראש העיר ירושלים, זכור לא מעט בשל האמירה האומללה על הצורך לפרק את גשר המיתרים בכניסה לעיר. 10 שנים אחרי, הגשר עדיין שם אך ירושלים בראשותו דווקא השתנתה לא מעט. למרות כל הביקורת על ההתנהלות האישית והפוליטית שלו, ירושלים של ברקת התנהלה היטב ובמובנים רבים הבירה של 2018 היא עיר טובה יותר לתושביה, בין היתר בזכותו.

ירושלים של 2018, היא עיר שמרכזה בריא יותר, יש בה יותר תרבות ויותר עסקים, מערכת החינוך שלה טובה למדי והמרחבים הציבוריים שלה, לפחות במערב העיר, נמצאים במגמת שיפור. לזכות ברקת עמדו כמה גורמים, שלא קשורים בו ושתרמו להצלחתו. הגורם הראשון הוא שמלבד שנתיים (2014–2015) לאורך רוב העשור שלו, היתה ירושלים שקטה למדי מבחינה ביטחונית. זה אפשר גידול מהיר במספר התיירים שהגיעו לעיר והתאוששות אטית של מרכזה. בתקופתו ירושלים נהנתה גם מהשקעות ממשלתיות חסרות תקדים בבירה בין היתר בתחום החינוך, התחבורה ומזרח ירושלים. כמו כן, הוא קצר את הפירות של סיום העבודות ותחילת ההפעלה של הקו הראשון של הרכבת הקלה.

ברקת - שהודיע היום (ראשון) כי לא יתמודד שוב על ראשות העיר - גם בולט לטובה על רקע שני ראשי העיר שקדמו לו, אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי. שניהם הורשעו על מעשיהם בתקופת כהונתם, אבל את העונש האמיתי על הניהול שלהם את העיר עדיין מרצים תושבי ירושלים. למרות המעצר של סגן ראש העיר, מאיר תורג'מן לפני כשבועיים, תחת ברקת נבלמה, ככל שידוע היום, השחיתות בתחום הפיתוח של העיר. בכמה מקרים הצליחו קבוצות של תושבים לבלום פרויקטים נדל"ניים מזיקים ולקדם יוזמות חדשניות למרחב שסביב הבית שלהם — כך הוקמו פארק המסילה ועמק הצבאים.

מנגד, על ברקת נמתחה ביקורת על כך שהעדיף להשקיע בפרויקטים גרנדיוזיים — דוגמת מרוץ מכוניות, מרתון ופסטיבלים — שאולי סיפקו לו הזדמנויות צילום מצוינות לראש העיר אבל תרומתם לירושלמים עצמם לא תמיד היתה ברורה. ביקורת נשמעה גם על כך שההשקעות הגדולות נותרו לרוב במרכז העיר ולא הגיעו לשכונות. גם נושא הניקיון ובראש ובראשונה ניקיון העיר העתיקה נותר סוגיה בלתי פתירה עבור ראש העיר הבא.

שינויים חיוביים 

שיפור בחיי התרבות וכמות העסקים 
גידול במספר התיירים המבקרים 
שיפור המרחבים הציבוריים במערב העיר
התאוששות מרכז העיר 
בלימת השחיתות בתחום פיתוח העיר 
ידידותית יותר לחילונים ופתוחה יותר בשבת 

שינויים שליליים

השקעה בפרויקטים גרנדיוזיים על פני כאלה המועילים לתושבים 
ההשקעות הגדולות נותרו במרכז ולא בשכונות 
תמיכה נלהבת בכל פרויקט התנחלותי, גם בעלי הצדקה מפוקפקת 
התגמשות מול חרדים בניהול שכונות מעורבות
יצירת משבר מול הכנסיות שהוביל לסגירת כנסיית הקבר
התמשכות הזנחת שכונות מזרח ירושלים

ברקת ייזכר כמי שהעדיף לעתים קרובות מדי את הפוליטיקה על פני מה שטוב באמת לעיר ולתושביה. כך הוא מצא את עצמו מחויב מאוד לתומכיו מימין ותומך נלהב בכל פרויקט התנחלותי מופרך ומזיק ככל שיהיה. דוגמה אחת היא סירובו לפנות את ההתנחלות הבלתי חוקית בבית יהונתן, אחרות כוללות את קידומם בהתלהבות של הרכבל לעיר העתיקה, דרך עולי הרגל התת־קרקעית ואינספור מיזמי תיירות והתיישבות של אלע"ד ועטרת כהנים.

בעיה אחרת התגלתה אצל ברקת בכל הנוגע ליחסי חרדים־חילונים בעיר. מצד אחד הוא ייזכר כמי שיצר את הברית הפוליטית בין הציבור החילוני לציבור הדתי בעיר, ברית שבזכותה הוא ניצח את שתי מערכות הבחירות האחרונות. מן הצד השני, תומכיו החילונים חשו לעתים קרובות, ובמיוחד בקדנציה האחרונה, כי ראש העיר מקבל אותם כמובן מאליו. כך היה כאשר הסכים להתגמש מול החרדים בכל הנוגע לחלוקת תקציבים, אופי השבת וניהול השכונות המעורבות — לפני כתשעה חודשים הוא הגיע להסכם דרמטי עם הרבנים הליטאים בנוגע לניהול השכונות בהם מתגוררים חילונים וחרדים ביחד ולטענת הפעילים החילונים ההסכם פגע קשות בציבור הלא־חרדי בעיר ויאפשר את המשך ההתחרדות של השכונות החילוניות. על רקע הביקורת הזו פרשה הסיעה הפלורליסטית הגדולה, התעוררות מהקואליציה בראשות ברקת, בה הוא נותר עם רוב חרדי גדול.

למרות הביקורת המוצדקת של המחנה הפלורליסטי, ירושלים בתום העשור של ברקת היא עיר ידידותית יותר לחילונים ופתוחה יותר בשבתות ממה שהיתה בתחילת כהונתו. למי שחפץ לראות סרט או לשבת בבית קפה בשבת בירושלים יש היום יותר אופציות מאשר ב–2008. הבעיה האמיתית היחידה ביחסים בין חילונים לחרדים בעיר היא ההתחרדות של השכונות החילוניות, אבל אין זה הוגן להטיל על ברקת את האחריות על משבר הדיור של הציבור החרדי בעיר. המשימה הזו גדולה מדי על כל ראש עיר.

ברקת ויזמים בפתיחת היס פלאנט, 2014
אמיל סלמן
תיירים בעיר, בחודש שעבר
אמיל סלמן

מי שבוחן את ברקת מקרוב מתקשה להחליט לעתים האם ההתנהלות הפוליטית שלו היא רציונלית או מונעת מרגשות עזים ובלתי נשלטים. התחושה הזו הגיעה לשיאה בעימותים הקשים שלו מול שר האוצר. משה כחלון, שאחיו קובי היה מספר שתיים של ברקת במשך שנים רבות, הפך בין לילה לאויבה המר של ירושלים, טיטוס המודרני, בשל סירובו להיענות לדרישות תקציביות אדירות של ברקת. העימות הידרדר לקמפיין מודעות אישיות ושפיכת זבל בפתח משרד האוצר. האם המאבק הזה נועד לסייע לירושלים? למצב את ברקת בתוך הליכוד? או שנבע מתחושת זעם אמיתית ובלתי נשלטת של ברקת?

דוגמה נוספת: לפני שלושה שבועות סיבך ברקת את ישראל במשבר מול הכנסיות, שהוביל לסגירת כנסיית הקבר. הרקע לכך היה מהלכים להפקעת רכוש של הכנסיות בשל חובות ארנונה. בפעולה הזו שוב עלתה השאלה האם הוא פתח בקמפיין צודק לטובת העיר? האם פעל לטובתו האישית? או האם הוא פשוט לא הבין את המורכבות והרגישות של הכנסיות בירושלים? מעטים, אם בכלל, יכולים להשיב על כך.

מחנה הפליטים שועפט, 2014
אוליבייה פיטוסי
כנסיית הקבר הסגורה, בחודש שעבר
אוליבייה פיטוסי
פסולת מול משרד האוצר, 2017
אמיל סלמן

ברקת הפתיע כמה פעמים ביכולת שלו למחול ליריבים מרים ולהגיע איתם לברית. כך היה עם יו"ר האופוזיציה לשעבר, תורג'מן וכך היה עם יריבו בבחירות הקודמות, משה ליאון, שהפך שותף קואליציוני. תומכיו רואים בתכונה הזו ריאל־פוליטיק בריא, יריביו רואים בזה שאפתנות אישית וחוסר עמוד שדרה אידיאולוגי.

ברקת גם ייזכר כמי שניסה ונכשל בפתרון הבעיה הגדולה באמת של ירושלים — הפער בין מזרח למערב. למרות המאמצים שלו לא נפתרה בעיית הבנייה הלא חוקית, המחסור בכיתות לימוד, העוני וההזנחה של שכונות מזרח ירושלים והאנרכיה בשכונות שמעבר לגדר ההפרדה. ברקת, כך נראה, לא הבין או לא רצה להבין לעומק את הבעיה הפוליטית של הפלסטינים בירושלים. במקום זאת, הוא ניסה לצמצם אותה לכדי בעיה תקציבית ותכנונית ובכך נכשל. חמור מכך, בתקופת הטרור הוא השתמש במנגנוני העירייה כמכשיר להענשת האוכלוסייה במזרח ירושלים והתגאה בכך. בכלל התקופה הזו חשפה את צדדיו הרעים של ברקת — צילום שלו עם אקדח ברחובות בית חנינה והחלטה על סגירת השכונות הפלסטיניות במחסומי בטון — הם רק שתיים מההחלטות הרעות שקיבל.

בסופו של יום, למרות שהבעיות הגדולות באמת של העיר לא נפתרו, בהן מזרח ירושלים, בעיית התחבורה ובעיית ההתחרדות, ברקת מותיר אחריו עיר טובה יותר מזו שקיבל.

בעשור הבא ירושלים תהיה העיר הישראלית הראשונה שתחצה את קו מיליון התושבים ואין ספק שאת המורכבות הזו לא מייחל לעצמו אף ראש עיר: 40% מהם הם פלסטינים, ללא זכויות אזרח, 30% מהם חרדים שנמצאים בתהליכי שינוי מהירים, אחוז אחד הם שלל קהילות דתיות ולאומיות מזעריות אך בעלות כוח פוליטי ומסורות דתית. והשאר? כאן יש יהודים, דתיים לאומיים וחילונים, שיתהו על מקומם בעיר הזו. ברקת ייזכר כנראה כראש עיר טוב, אבל בפנים מקננת התחושה שהוא לא באמת הבין את הריתמוס של העיר ושירושלים היתה עבורו המקפצה לתפקיד הבא.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו