כשהילדים בכפר שואבים השראה מהמבוגרים, הם יוצאים לרחוב להתקוטט

את הסיפור של כפר מנדא מספרים הילדים שבו. אלה שלא ישנים בלילות לקולות הפיצוצים, הקטטות. אלה שאחר הצהריים יוצאים לשחק במלחמה. אלה שציוריהם מלאים בכלי נשק וכתמים אדומים. אלה ששגרת האלימות היא ההווה, ואולי גם העתיד שלהם

תשע וחצי בערב בכפר מנדא. הרחובות מקושטים בתאורה חגיגית ומנצנצת, החנויות עדיין פתוחות, בסמוך לכביש הראשי דוכני אוכל ארעיים. יום שלישי שעבר היה יום חג ביישוב שבגליל התחתון. לילה של רמדאן. אך קולות של שמחה לא נשמעו כאן, רק אלה של המכוניות הרבות שפקקו את הכביש הראשי. וככל שמתקדמים לכיכר הראשית נעשה שקט יותר, קודר יותר. בכיכר תכונה רבה. כמה עשרות אנשים מתקבצים בה. לא חוגגים, מוחים. בדממה. מבוגרים וילדים אוחזים שלטים שרק הכיתוב בהם זועק. די לאלימות שמכרסמת בכפר מזה שנים. בבקשה שיהיו כאן חיים נורמליים. נהגי המכוניות סביב אדישים, אולי מחכים להגיע הביתה ולאכול לאחר יום של צום, אולי לא מאמינים שדבר יכול להשתנות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ