בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חיפה אדישה לבחירות: המפלגות הגדולות לא מריצות מועמד, הסקרים עם יהב

אף ש-6 מועמדים מרקעים שונים מתמודדים על ראשות העיר, תושבים רבים מעריכים שיישארו בבית או יצביעו לראש העיר המכהן ולא צופים מהפכה בעירם

28תגובות

נסיעה בכרמלית היא חווייה מיוחדת, היא מעין מסע בזמן. אחרי שהמכונה העצלה מדפיסה כרטיס נסיעה יתחיל הטיול מהעיר התחתית ויסתיים בגן האם שעל הכרמל.

הפרופסור עוז אלמוג מאוניברסיטת חיפה לא רואה בנסיעה הזאת חוויה חיננית. מבחינתו "אתה מתחיל בשום מקום ומסיים בשום מקום". לדבריו "הנסיעה בכרמלית, בתוך המנהרה הוותיקה, היא חווית רטרו מוזרה, שמחזירה אותך לשנות השבעים. קשה להאמין שכך נראית היום התחתית היחידה במדינת ישראל. חיפה גוועת, פשוט גוועת, וכל הישראלים החוגגים במרכז לא שמעו על זה".

אלא שבניגוד להנחה של אלמוג כי מדובר במערכת בחירות קריטית לעתיד חיפה, האוירה בעיר משדרת אדישות והרחובות נטולים אנרגיה פוליטית.

"הרחוב מאד מנומנם, זו באדישות נוראית", אומר באכזבה יועץ התקשורת אייל פרדיס, המייעץ לרשימתו של ישראל סביון, המתמודד, לצד 27 רשימות נוספות, על מקום במליאת מועצת העיר שבה 31 נבחרי ונבחרות הציבור.

רמי שלוש

העבודה והליכוד שבעבר הריצו מועמדים לראשות העיר לא יעשו כן הפעם. הם יסתפקו בקרב על מושבים במועצת העיר ויאלצו להתמודד מול רשימות שהתפצלו מהם.

לדברי פרדיס, "האדישות לא מייחדת את חיפה בלבד, ככל שהעיר גדולה יותר המעורבות בבחירות יורדת, וככל שהיא קטנה יותר לאנשים יש מעורבות אישית בשל קשרים משפחתיים ואחרים".

פרדיס קובל כי "קשה להוציא אנשים מהבית. אנחנו מצויים בעידן של בלבול ואדישות וחוסר אמון במערכת הפוליטית ובעיקר במערכת המקומית". לדבריו "יש מיאוס מהשלטון המקומי גם בשל ריבוי מקרי השחיתות וגם בשל האמירה של התושבים כי השלטון המקומי לא באמת משפיע והממשלה היא שבעצם משפיעה על חיינו".

גם יעקב סייג, יו”ר הסתדרות הגימלאים במרחב חיפה, שהיה במשך עשרות שנים פעיל בולט בסניף העבודה בעיר ומגדיר עצמו כ"שועל בחירות ותיק בחיפה", מזהה אדישות מוחלטת. לדבריו, הציבור כלל לא חש את הבחירות. יש ערים בהן יש מלחמה של ממש ובחיפה המאבק לא מורגש. אני זוכר למשל את בחירות 1998, בהן נבחר מצנע, הרחוב סער אז ואי אפשר היה שלא להרגיש בבחירות. עכשיו זה ממש לא כך".

תומר אפלבאום

נשאת עודה ועידו קינן מייצגים היטב את שני הקטבים שבין אדישות למעורבות. השניים עובדים במסעדת המבורגרים בלב הכרמל. קינן כלל לא בטוח שילך להצביע. "לא באמת חשוב לי מי ייבחר", אמר. עודה מצידו החליט כי יצביע עבור יהב שלדבריו "השקיע בשכונת כבביר שבה אני גר והפך את ציר מוריה ואת המושבה הגרמנית לאיזורי בילוי תוססים. הוא ראש עיר טוב ולכן אני וכל בני המשפחה הרחבה שלי נתמוך בו".

ייתכן שחלק מתחושת האדישות או הנמנום נובעת גם מהאמירה כי הבחירות הוכרעו כבר. כך לדברי פרדיס שאומר כי "הסקרים מראים באופן ברור ניצחון ליהב" או סייג שאומר כי "הסיכויים נוטים לכיוון יהב". גם איציק ברובר, תושב העיר, סבור כי "התחושה הרווחת שיהב מנצח מורידה את העניין בבחירות. המועמדים האחרים לא מוכרים ולא מפרסמים את עצמם מספיק".

יריביו של יהב טוענים כי קשה להם להגיע לתודעת הציבור בעיר, כמו גם הקושי לבקר את העיריה, נוכח העובדה שהתקשורת המקומית לא נותנת להם במה. כך למשל, דני נישליס, הבעלים והמנכ”ל של “רדיו חיפה” ניצב במקום השלישי ברשימתו של יהב. נישליס אמר בתגובה כי “מדובר כמובן בגיבוב של שטויות. אני שולל על הסף כל טענה שאינה מגובה בעובדות”.

ששה מתמודדים על כסא ראש העיר: יונה יהב, יעקב בורובסקי, ד"ר איתי גלבוע, ד"ר עינת קליש-רותם, שלמה גלבוע וזאב סילס. המתמודד הנחשב כבעל הסיכויים הגבוהים לאיים על הקדנציה השלישית של יונה יהב הוא יעקב בורובסקי, בעבר מפקד המחוז הצפוני במשטרה ויועץ במשרד מבקר המדינה והיום עורך-דין.

צחי אוסטרובסקי

בורובסקי משוכנע כי האמירות על נמנום, אדישות וקרב שהוכרע כבר הן אינטרס ברור של מחנה יהב ושהמציאות שונה לחלוטין. הוא מזכיר שגם בבחירות 2008 הסקרים הראו ניצחון סוחף ליהב על פניו, ולבסוף המאבק הוכרע בפער נמוך יותר, פער של 10% בלבד לטובת יהב.

בסיסי התמיכה הבולטים של יהב לפני חמש שנים היו בכרמל ובעיר התחתית, בעוד שהמעוזים של בורובסקי היו בקרית-חיים, קרית-שמואל ובשכונת הדר.

בשנים האחרונות, בעיקר מאז הופגזה העיר במלחמת לבנון השניה בשנת 2006, מורגשת תנופת פיתוח תשתיות בעיר. המטרונית, אולם הכדורסל רוממה ששופץ ושודרג ואצטדיון כדורגל מפואר שבנייתו עומדת להסתיים, הם הישגים הנזקפים לזכותו של יהב. יריביו מבקשים להדגיש את החריגות הגבוהות מהעלויות המקוריות של אותם פרויקטים ומנסים למקד את הדיון במה שהם מגדירים הזדקנות העיר, עזיבת הצעירים ומצוקת השכונות.

אברהם דנה, תושב חיפה, גימלאי של בנק לאומי וכעת מסייע בחנות המשפחתית לחומרי בניין ששוכנת בעיר התחתית כבר 70 שנה, מתעניין בבחירות והחליט שיצביע בעד קליש-רותם. לדבריו העבודות הממושכות בעיר התחתית פגעו אנושות בעסקים רבים, למרות הרצון האמיתי של העיריה לשקם ולהחיות את האיזור. הוא מצטט מספר "הכוזרי" ואומר לכיוונו של ראש העיר: "כוונותיך רצויות, אבל מעשיך אינם רצויים". השכן, ג'מיל עספור, מחנות בגדים בת מאה שנים שבכיכר פריז, מסכים ש"באמת עשו את האיזור יפה, אבל אין כבר עבודה. קילקלו לנו את הפרנסה". ובכל זאת, הוא יצביע ליהב כי לדבריו "הוא טוב לעיר. לא רואה מישהו שיעשה טוב ממנו".

עופר וקנין

אלמוג, יליד חיפה והיום תושב תל אביב, מתעניין מאד במתרחש בעיר שבה הוא עובד וטוען כי "חיפה היא העיר הכי אדישה בארץ והעיר הכי מבוזבזת בעולם. היא יכלה להיות ברצלונה והיום היא אפילו לא כפר סבא".

הוא עצמו מצהיר כי אם היה חיפאי היה בוחר בקליש-רותם, ממובילות המאבקים הסביבתיים בעיר. "אבל", הוא אומר, "למרבה הצער רבים מהחיפאים נוטים לבחור, כמו פרופטום מובילה, בגבר, מבוגר, בורגני ושמרן. רבים אחרים לא ילכו לקלפי. לקטר הם יודעים היטב, אבל בעיקר ממרום הכורסה וכיסא המנוי בתיאטרון".

רמי שלוש


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו