בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דו"ח המבקר

אפליה, בזבוז ואי-סדר בהנצחת ראשי המדינה

כבר 35 שנה שלא נמצא כסף להקמת המוזיאון ללוי אשכול. העמותה להנצחת גולדה נסגרה. כך מפקירה הממשלה את זיכרון ראשיה

תגובות

לפני כ-35 שנה, ב-1977, נחתם הסכם שלפיו ביתו של ראש הממשלה, לוי אשכול, יועבר לעמותה בשם יד לוי אשכול. בתמורה, התחייבה העמותה להקים בבית, שנמצא בשכונת רחביה שבירושלים, מוזיאון ומרכז פעיל להנצחת זכרו. אלא שמאז ועד היום "לא נעשה בבית כל שימוש למטרות הנצחה", כפי שמצא מבקר המדינה. “במשך 35 שנים לא צלחו הניסיונות להשלים את שיפוץ המבנה, ולא נמצא גוף שיתכנן, יבצע ויסיים את המלאכה", קובע המבקר. למעשה, העמותה כלל לא היתה פעילה במשך שנים רבות ולא קיימה פעילות של ממש להנצחתו של אשכול. כתוצאה מכך, המבנה שנמסר לה "עומד נטוש זה עשרות שנים".

דו"ח המבקר 2013: כל המחדלים, כל הליקויים

הארכיון של אשכול מופקר אף הוא: מאז 1970 הוא מאוחסן בבניין משרד הרווחה "בתנאים שאינם נאותים לשימור מסמכים", כדברי המבקר. “חומרים ארכיוניים יקרי ערך מוחזקים בתנאים לא נאותים ואינם עומדים לעיון הציבור כנדרש בחוק", קובע המבקר. וכאילו שבכך לא די, מצא המבקר, כי משרד ראש הממשלה משלם למשרד הרווחה מדי שנה על שכירות חדרי האחסון לארכיון של אשכול, אך עדיין לא ביטל את החכרת הבית של אשכול לעמותה - חרף העובדה שלא מימשה את ייעודה.

אילן אסייג

המקרה של אשכול הוא דוגמה טובה לבלגן, לחוסר התיאום, לבזבזנות, לאפליה ולאופן המוזר שבו מונצחים ראשי ממשלה ונשיאים לשעבר במדינת ישראל. “רק מקצת ראשי המדינה המנוחים זכו להנצחה של ממש, ואילו הנצחתם של אחרים מועטה, מוגבלת או אף אינה קיימת", קבע המבקר.

כ-30 שנה חלפו מאז חוקקה הכנסת את חוק ההנצחה (1986), שאמור היה להסדיר את הנצחתם של ראשי ממשלה ונשיאים שמתו במסגרת מועצה מיוחדת. ואולם, דו"ח המבקר מעלה, כי בשלושת העשורים שחלפו מאז, עדיין לא הותקנו תקנות לביצועו ולא נקבעו נהלים לפעילות המועצה. המבקר טוען, כי המועצה להנצחה "לא מילאה את תפקידיה המרכזיים שנקבעו בחוק: היא לא הציגה לממשלה תוכנית הנצחה למי מראשי המדינה, וממילא לא פיקחה על ביצוע תוכניות ולא דיווחה לממשלה על ממצאיה".

בהיעדר פעילות מסודרת ומרוכזת להנצחת ראשי המדינה, יש פערים גדולים באופן ובתקציב בו הם מונצחים: חלקם זכו למרכזי הנצחה גדולים ואילו אחרים מונצחים על ידי עמותות דלות תקציב ואמצעים שנאבקות על קיומן באופן יומיומי. המבקר מתח על כך ביקורת, וכתב: "אין זה ראוי שהנצחתם של ראשי מדינה תהיה מותנית ביכולתם של מוקירי זכרם להביא לחקיקת חוק ייעודי ולזכות במשאבים. לפיכך על הממשלה לקבוע מדיניות שתבטיח הנצחה ראויה וממשית לכל ראשיה שהלכו לעולמם".

הנצחת ראשי הממשלה והנשיאים מתחלקת באופן לא שווה בין תאגידי הנצחה, שמקבלים תמיכה מסודרת מהממשלה, ובין עמותות, שסובלות ממחסור. ראשי הממשלה ונשיאים שמונצחים בידי תאגידים הם בן גוריון, בגין, רבין וזלמן שזר. המנהיגים שמונצחים בידי עמותות הם חיים וייצמן, לוי אשכול, משה שרת, חיים הרצוג וגולדה מאיר. אחרים כלל לא מונצחים או ממתינים לאישורם של חוקים פרטיים יעודיים.

הקבוצה הראשונה, שמונצחת בידי תאגידים, זוכה לתקציב שהוא למעלה מפי  20 מתקציב עמותות ההנצחה. כך, לדוגמה, ב-2011 התאגידים קיבלו 35 מיליון שקלים מהממשלה - לעומת העמותות, שקיבלו תמיכה בסכום של 1.2 מיליון בלבד.

האפליה בין שתי הקבוצות מקובעת בחוק: התאגידים הוקמו על פי חוקים מיוחדים ומקבלים תקציב קבוע מתקציב המדינה, בעוד שהעמותות נסמכות על תמיכות ממשרדי הממשלה, שעליהן לבקשם מחדש כל שנה. לצד זאת, תאגידי ההנצחה קיבלו מהמדינה מבנים וקרקעות – בשעה שהעמותות נאלצות לשכור משרדים בתשלום. אפליה נוספת מגולמת בכך שתאגידי ההנצחה פטורים מתשלום לרשות המקומית, בעוד העמותות נדרשות לשלם מסים כאלה ואחרים.

גם בין תאגיד לתאגיד ובין עמותה לעמותה אפליה בתמיכה. המבקר מצא כי בין השנים 2007 ל-2011, קיבלו מרכז רבין ומרכז בגין ממשרדי הממשלה כ-34 אלף שקלים (כ-6,800 שקלים בשנה), בעוד שהנצחת בן גוריון (באמצעות מכון בן גוריון ובית בן גוריון) זכתה לתקציב של כ-23 אלף שקלים בלבד (כ-4,600 שקלים בשנה). הנצחתו של בן צבי, באמצעות יד בן צבי, מנגד, קיבלה כ-89 אלף שקלים (17,800 שקלים בממוצע לשנה).

לצד זאת, עמותת יד ויצמן קיבלה300  אלף שקלים בשנה שעברה (2012) ממשרד ראש הממשלה – וסכום דומה בכל שנה מאז 2007. מנגד, עמותת שרת, להנצחתו של משה שרת, קיבלה בשנה שעברה 532 אלף שקלים ממשרד ראש הממשלה. גם יד הרצוג, להנצחת הנשיא חיים הרצוג, קיבלה סכום גבוה משל ויצמן – 561 אלף שקלים. לגבי העמותות מצא המבקר, כי משרד ראש הממשלה מעכב בשנה ויותר את מתן התמיכה הכספית להן, ובכך "פוגע ביכולתן לממש את ייעודן".

יתירה מכך. עצם קיומם של אותם תאגידים ועמותות, שמתוקצבים – בדרך זו או אחרת – בידי הממשלה, נעשה בניגוד לחוק. הממשלה קבעה ב-1988, כי היא לא תיזום ולא תשתתף בהקמת גופי הנצחה מעבר למועצה המרכזית להנצחה.

דוגמה נוספת לבעייתיות בהנצחת ראשי המדינה היא העמותה להנצחת גולדה מאיר, שהפעילה אתר אינטרנט שכלל ארכיון. אלא שהעמותה פורקה מרצון ב-2010 ומאז איש לא לקח אחריות על הטיפול באתר, תחזוקתו ופיתוחו. זאת, חרף העובדה שגנז המדינה היה אמור לקבל תקציב מהמועצה להנצחה, ולקבל לידיו את האתר והפעלתו.

לא רק עמותות ההנצחה סובלות. גם בתאגידי ההנצחה מצא המבקר אי-סדר. בדו"ח הוא מפרט חוסר תיאום בין גופים שונים שאמורים להנציח את רבין וגופים שונים שהופקדו על הנצחתו של בגין. במקרה של רבין, יש גם חוסר תיאום בתוך הממשלה: מצד אחד, בחוק רבין נקבע כי הקמת מרכז רבין תמומן מתרומות. מצד אחר, המדינה העבירה למרכז  תשעה מיליון שקלים.

לצד זאת, העיר המבקר כי ב-1988 קבעה הממשלה כי בגנזך המדינה תוצג תצוגה שתנציח את פועלם של ראשי הממשלה שהלכו לעולמם. אלא שלגנזך המדינה עדיין אין מבנה ראוי לשם כך, והמועצה לא המליצה על חלופה הולמת – ולכן אין בנמצא תצוגה כזו.

גם הפעילויות החינוכיות להנצחת המנהיגים אינן מספקות. ב-1988 נקבע כי משרד החינוך ייזום פעולות להעלאת זכרם של ראשי המדינה בבתי הספר. המועצה אמנם יזמה פעילות ברוח זו בשנה שעברה, אבל השיעור הועבר רק ב-7% מבתי הספר הממלכתיים ובשנה הנוכחית הוחלט לא לקיימו.

"מדינת ישראל מחויבת לפעול להנצחת ראשיה שתרמו לכינונה ולבניינה, וכך לשמר את עברה ולהנחיל את מורשת העם והמדינה לדורות הבאים. חוק ההנצחה אמור להניח את הבסיס לפעולות בתחום זה", סיכם המבקר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו