בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זוכי פרס נובל החלו את מחקרם בארץ, ולאחר מכן היגרו לארה”ב

פרס נובל בכימיה יוענק לפרופסורים ורשל ולויט על עבודה שהחלה במכון ויצמן. בכירים באקדמיה מבהירים שלא ניתן להתחרות בתקציבים בחו”ל

22תגובות

הפרופסורים מייקל לויט ואריה ורשל החלו את דרכם המדעית המשותפת במכון ויצמן ברחובות. פרס הנובל, ההכרה המשמעותית ביותר עבור מדענים, מוענק להם על עבודה שהחלה במכון. השניים נפגשו כאשר ורשל היה סטודנט לתואר שלישי, בסוף שנות ה–60. שניהם עבדו עם הפרופ' שניאור ליפסון המנוח במחלקה לפיסיקה כימית. ביחד הם פיתחו תוכנת מחשב להדמיית מולקולות, אותה הריצו ב"גולם" – המחשב של המכון, שבאותו זמן נחשב לכלי חישובי רב־עוצמה.

ורשל ולויט נפגשו שוב במכון ויצמן למדע בשנת 1972. לויט נמנה עם הסגל המדעי של מכון ויצמן למדע מ–1979 עד 1987, הוא אף המשיך את דרכו של ליפסון כראש המחלקה לפיסיקה כימית. ורשל קיבל בשנת 1969 את הדוקטורט שלו ממכון ויצמן, והיה חוקר בכיר במכון בין השנים 1972 ו–1978.

אחת הטענות שהושמעו אתמול היא שוורשל ולויט הם דוגמה חיה לסיפור בריחת המוחות מישראל, אך מדובר כנראה בסוגיה מורכבת יותר. לויט עצמו עדיין עובד במכון ויצמן ומבקר בו תדיר. מדען המכיר אותו, אמר לגבי עזיבתו את הארץ למחקר בארה"ב כי "הוא מעולם לא עזב לגמרי והמשיך את קשריו ההדוקים והמחקר בישראל, אבל כשהציעו לו להיות ראש מחלקה בסטנפורד, זו לא באמת תחרות מול מכון ויצמן. אין שום ספק שבסטנפורד התנאים טובים יותר ולא רק מבחינת שכר, אלא מבחינת קשרים מדעיים ופיתוח המחקר".

בריאיון לגלי צה"ל אמר לויט כי לא עזב בגלל שהתנאים בישראל לא היו טובים מספיק, ו"שעד היום אינני יודע בדיוק למה עברתי". בתור ראש מחלקה הייתה ללויט גם קביעות במכון, אך הוא סיפר בראיון ש"אריה לא קיבל קביעות". ורשל עצמו אמר לערוץ 2 כי "הסיבה הראשונית שעברתי היתה קשיים להתקדם במכון ויצמן, לא עזבתי מבחירה", אך עם זאת הדגיש כי "אני לא דוגמה טובה לשאלה של בריחת מוחות". בראיון לערוץ 10 אמר ורשל כי “המדינה צריכה לנסות להחזיק אנשים אבל זה תלוי במשאבים. אני חושב שיש סיבה לדאגה - אבל לא לפאניקה”.

במכון ויצמן אמרו אתמול כי הם גאים בזוכים שצמחו אצלם, וכי שניהם היו מקובלים ומוערכים מאוד במכון. עובד במכון ויצמן הוסיף כי "הם בחרו – כל אחד מסיבותיו – לעבור לחו"ל. אינני סבור שאפשר לתלות את האשמה במכון ויצמן".

הפרופ' עמירם גולדבלום, ראש המעבדה למודלים ממוחשבים לפיתוח תרופות באוניברסיטה העברית הסביר כי "בזמן שמייקל לויט ואריה ורשל היו במכון ויצמן עוד לא האמינו בתחום הזה, זה היה תחום חדש וחדשני מאוד, היה קשה מאוד לקבל משרות בו. לקח לתחום הרבה שנים להתפתח ולקבל את ההכרה שיש לו היום. וגם היום מדובר בתחום שנמצא במחלוקת מסוימת. יש מעטים שעוסקים בזה בישראל. באוניברסיטה העברית יש 4, בויצמן 2–3, בטכניון בודדים וכך ביתר האוניברסיטאות. זה 12 איש בכל הארץ, באמריקה יש 500 שעוסקים בזה. היכולת להתפתח וליצור קשרים גדולה יותר, ארה"ב סיפקה הרבה יותר מהר את האפשרויות החישוביות בעזרת מחשבים שלא היו קיימות במקומות אחרים בעולם".

גם גולדלבלום מסכים כי אין זה המקרה הקלאסי שמאפיין בריחת מוחות מהארץ. “יש הרבה יותר מקרים שבולטים, דווקא בתחומים החישוביים יותר קל למצוא פתרונות בארץ, אבל האוניברסיטאות לא תמיד פתוחות לזה".

הוא הסביר כי "היום לאוניברסיטאות יש מספר מקומות מצומצם, במדעי הטבע מקבלים קודם כל את מי שמפרסמים בכתבי העת החשובים nature, science ו-cell לדוגמה. מי שיכול לפרסם במקומות כאלה הם בדרך כלל ביולוגים. החישוביות נעשית במחשב ולא במעבדה ולכן כשמישהו כותב מאמר על תוצאות חישוביות, גם אם הן מעניינות, הן דורשות ניסויי מעבדה. לפעמים ניסויי המעבדה מאוד קשים ומפריכים את הניסויים החישוביים. יש זהירות גדולה בנושא החישובי".

הפרופ' מנחם בן ששון, נשיא האוניברסיטה העברית ויו"ר ועד ראשי האוניברסיטאות, ניסה למנות כמה מהסיבות שגורמות לחוקרים לעזוב. לדבריו, "אנחנו חייבים לשלוח את החוקרים שלנו לחו"ל, למקום שנעשה בו מדע גדול והם נחשפים לחוקרים אחרים מארצות אחרות ועובדים עם הציוד המעודכן ביותר שאנו מתקשים לקנות. זה חיוני. אנחנו לא מקבלים חוקר חזרה לפני שהיה בפוסט דוקטורט בחו"ל".

עם זאת, בן ששון הוסיף כי יש להשקיע מחשבה בדרכים שבהן ניתן לגרום לאותם חוקרים לחזור לישראל, למרות הפיתוי להישאר בחו"ל. לדבריו, "הם התרגלו לשכר גבוה, צוות בינלאומי וציוד חדש. אנחנו חייבים לקבל עוד תקנים כדי להביא אנשים לעבודה בקבוצות מחקר. אנחנו זקוקים לעוד תקציבים לחיזוק תשתיות”, המשיך בן ששון, ואמר כי “רוב האוניברסיטאות מתקשות בחידוש תשתיות. כדי להחזיק חוקרים אנחנו צריכים לחדש להם את צוות העבודה עם אנשים רעננים משלנו. רובם רוצים לחזור ארצה, גם לא אכפת להם שהשכר נמוך, מה שחסר להם היא סביבת העבודה המיידית. כלי עבודה, תשתיות מחקר וקבוצה של שלושה או ארבעה חוקרים שכבר עבדו איתם בחו"ל".

הוא הדגיש כי "נדרשת עירנות של המערכת התקציבית ומערכת הממשל לדברים שאנו חיים אותם יום יום, לבניית תשתיות חזקות ולהחזרת חוקרים. מה שנעשה במרכזי המצוינות הוא כיוון מצוין, אבל זה הופסק".

בן ששון הדגיש עוד כי ישראל, שהיא מדינה קטנה המתקשה להתחרות בכמות המדענים וההשקעות המדעיות הקיימות בארה"ב ובאיחוד האירופי, צריכה להשקיע ולא לוותר על קשרים מדעיים עם מרכזי מחקר אלה. "אסור לנו כמדינה להחמיץ את האפשרות לקחת חלק בהסכם שיתוף הפעולה המדעי עם האיחוד, 'הורייזון 2020' כי אחרת הכספים הגדולים והקשרים עם אירופה עלולים לרדת לטמיון וזה הפסד שנזכור אותו. אסור להחמיץ את ההזדמנות הזו כי הנזק יהיה כבד והוא יכלול אובדן של עוד חוקרים וחוסר יכולת להתחרות על פרסים כמו נובל בזירה הבינלאומית".

בן ששון אמר את הדברים על רקע משא ומתן המתקיים בין ישראל לאיחוד, לאחר שישראל הודיעה כי לא תחתום על הסכמי שיתוף פעולה מדעיים עם האיחוד האירופי אם אלה יכללו הגבלות על סיוע, מענקים או השקעות בהתנחלויות.

לפי הנחיות האיחוד מיולי, הסכם שיתוף הפעולה המדעי החדש אמור לכלול סעיף המגביל אותו לגבולות ישראל ומחריג את הגדה המערבית ואת שטחי ירושלים.

ישראל היא המדינה היחידה מחוץ לאירופה שזכאית להשתתף כחברה שוות זכויות בפרויקט. בהסכמי שיתוף פעולה קודמים, קיבלה ישראל מיליוני אירו לפרויקטים מדעיים מכספי האיחוד האירופי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו