בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המדענים שגילו את "ה-GPS האנושי" זכו בפרס נובל ברפואה

מיי-בריט ואדוארד מוזר וג'ון או'קיף גילו את התאים המרכיבים את מערכות ההתמצאות במרחב ופתרו "בעיה שהעסיקה פילוסופים ומדענים מאות שנים"

26תגובות

הזוכים בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2014 הם ג'ון או'קיף, מיי-בריט מוזר ואדוורד מוזר "על תגליותיהם בנוגע לתאים המרכיבים את מערכות המיקום במוח". ועדת פרסי נובל הכריזה היום (שני) בשעות הצהריים בשטוקהולם, בירת שבדיה, על השלושה כזוכים לשנת 2014.

חתני פרס נובל לרפואה גילו את מערכת ה"GPS הפנימית" במוח המאפשרת לכוון את האדם במרחב. "התגליות של ג'ון אוקיף, מיי-בריט מוזר ואדוורד מוזר פתרו בעיה שהעסיקה פילוסופים ומדענים במשך מאות שנים – כיצד יוצר המוח מפה של המרחב שמקיף אותנו וכיצד אנו יכולים לנווט את דרכנו דרך סביבה מורכבת", נאמר בדברי ההסבר של ועדת הפרס. 

עם היוודע שמות הזוכים, החוקרת מיי-בריט מוזר צייצה בטוויטר: "אני עדיין בהלם. זה אדיר", בעוד בן זוגה אדוורד שהה בטיסה למינכן ולא עודכן בדבר. יושבת הראש של ועדת הפרס ג'וליאן צירת מסרה כי או'קיף היה "מאושר" כשנודע לו דבר הזכייה. 

ויקיפדיה

בשנת 1971 גילה פרופ' או'קיף, חוקר מוח מקולג' יוניברסיטי בלונדון, את הרכיב הראשון של מערכת מיקום זו. הוא מצא כי סוג של תאי עצב באזור במוח הנקרא היפוקמפוס הופעלו אצל חולדות כאשר הן שהו במקום מסוים בחדר, לעומת תאים אחרים שהופעלו כאשר החולדות שהו במקום אחר. או'קיף הגיע למסקנה כי "תאי המיקום" הללו יצרו מפה של המרחב בו הן שהו. 

יותר משלושה עשורים מאוחר יותר, בשנת 2005, הפרופסורים מיי-בריט ואדוורד מוזר, בני זוג חוקרי מוח מהאוניברסיטה הנורבגית למדעים ולטכנולוגיה, זיהו מרכיב מרכזי של מערכת המיקום של המוח. אדוורד עבד בזמנו כעמית מחקר של או'קיף, ובני הזוג המשיכו את מחקרו בנורבגיה. במחקרם הם זיהו סוג אחר של תאי עצב תא, שנקראים  "תאי רשת" ויוצרים מערכת קואורדינאטות המאפשרת התמצאות מדויקת במרחב. 

באשר לגילוי של הזוכים, הוסיפה ועדת הפרס כי "תחושת המיקום והיכולת לנווט היא יסוד קיומנו, והיא מעניקה לנו תפיסת העמדה שלנו ביחס לסביבה. תהליך של ניווט הוא שילוב של תחושת מרחק המבוססת על תנועה וידע קודם". על פי הוועדה, שסקרה את ההתקדמות המדעית בתחום זה במחקר המוח, "לפני יותר מ-200 שנה הפילוסוף הגרמני עמנואל קאנט טען כי חלק מהיכולות הנפשיות שלנו מתקיימות באופן אפריורי ללא תלות בניסיון. הרעיון של תפיסת המרחב כעיקרון מובנה של המוח, דרכו נתפס העולם. עם כניסתה של הפסיכולוגיה ההתנהגותית, באמצע המאה ה-20, החלו לעסקו בשאלה זו באופן ניסיוני, כאשר אדוארד טולמן גילה כיצד מצליחות חולדות לנווט דרך מבוכים והציע כי 'מפה קוגניטיבית' שנוצרה במוח אפשרה להם למצוא את דרכם. אבל השאלה כיצד מפה כזו מיוצגת במוח – נותרה פתוחה".

אי־אף־פי

"הזכייה של הזוג מוזר היא מאד מעודדת. בדרך כלל חולפות שנים ארוכות מגילוי הממצאים ועד הזכייה בנובל, כיוון שרוצים לראות שאכן הממצאים מחזיקים מעמד ולראות מה ששפעה שלהם. במקרה הזה מדובר בממצאים שהם מה-7-5 שנים האחרונות", מסביר פרופ' משה בר, ראש המרכז לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן, שמכיר באופן אישי את אדוורד מוזר.  

"הם למעשה אוששו ועדכנו את הממצאים של או'קיף משנות ה-70, שמצא במוח תאים רגישים למיקום, שמגיבים כאשר נמצאים במקומות שונים במרחב", מסביר בר. "הוא קרא לאותם תאים תאי מקום (place cells) ואיתר אותם באזור מרכזי במוח שנקרא היפוקמפוס – אזור זיז, שבין היתר יש לו תפקיד מרכזי בזיכרון ובלמידה ובאסוציאציות והוא אחד האזורים שמקושר לתופעות כמו אלצהיימר ודפרסיה".

לדברי בר, "ההיפוקמפוס הוא למעשה קצה הפירמידה במכלול אזורים שמזינים אותו – אחד מהם הוא אזור שנקרא אנטורינל קורטקס. הממצאים של בני הזוג מוזר אמתו את הממצאים של או'קיף, ומצאו תאים נוספים שמגיבים לשינויים במרחב באנטורינל קורטקס השכן. בתגלית שלהם מ-2005 הם מצאו היכן בדיוק נמצאים אותם תאים והציעו שמדובר למעשה במעיין רשת.

"כשאתה רוצה לדעת היכן אתה במרחב או לתכנן פעולה של תנועה אתה מפעיל מערכת שלמה שצריכה לעבוד בתיאום עם מערכות אחרות; אתה צריך לדעת היכן אתה ביחס לאובייקט, היכן ממוקמים הגוף והראש שלך. אם אני רוצה נניח לזרוק כדור אני צריך לא רק לדעת היכן אני נמצא אלא לעבוד בתיאום עם מערכות אחרות כמו המערכת המוטורית, מערכות של אינטראקציה בסיסית עם הסביבה או אפילו לדמיין פעולה מסוימת בסימולציה מנטאלית. לכן המוח עובד באמצעות רשתות. נכון שתמיד מעניין לחשוב על יישומים קליניים בהקשר הזה - כמו למשל העובדה שאצל חולי אלצהיימר מתפתחת בין השאר בעיית ניווט וההשערה כי זה נובע מפגיעה באותה הרשת - אבל גם מבחינת מחקר בסיס מדובר בממצאים מאוד חשובים". 

במהלך הימים הקרובים יוכרזו שמות הזוכים בפרס נובל בתחומים נוספים: מחר תכריז ועדת הפרס על חתני פרס נובל בפיסיקה וביום רביעי יוכרזו זוכי הפרס בכימיה. ביום חמישי יוכרזו הזוכים בפרס נובל בספרות, ולמחר זוכי פרס נובל לשלום. בשבוע הבא, ב-13 בחודש, יוכרזו זוכי פרס נובל בכלכלה. כמדי שנה יוענק הפרס לזוכים בטקס חגיגי שיתקיים ב-10 בדצמבר – יום מותו של אלפרד נובל מייסד הפרס.

בשנה שעברה זכו הפרס נובל לרפואה פרופ' ג'יימס רותמן מאוניברסיטת ייל, פרופ' רנדי שקמן מאוניברסיטת ברקלי ופרופ' תומס סודהוף מאוניברסיטת סטנפורד. השלושה זכו בפרס על מחקריהם בתחום פענוח מנגנון הובלת החומרים של התא. שלושת החוקרים הצליחו לפענח את העברת מולקולות של חומרים דוגמת הורמונים, חלבונים ונוירוטרנסמיטורים, ליעדם המדויק ובתזמון מושלם. זוכי הפרס הצליחו לפענח באמצעות המחקרים שערכו את העיקרון באמצעותו פועל מנגנון השליטה שמאפשר את העברת החומרים הללו.

מאז 1901 זכו 104 מדענים בפרס נובל לרפואה, מתוכם רק עשר הן נשים. 38 פעמים זכה בפרס מועמד אחד בלבד, והגיל הממוצע של חתני הפרס עומד על 58. הזוכה הצעיר ביותר בפרס היה הרופא והכימאי הקנדי פרדריק גרנט בנטינג, שב-1923 זכה בגיל 32 בפרס נובל על גילוי האינסולין. הזוכה המבוגר ביותר היה פייטון רוס האמריקאי, שבשנת 1966, בגיל 87, זכה בפרס על גילוי וירוסים הגורמים לגידולים. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו