בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הזוכים בפרס נובל לרפואה: חוקרים שגילו תרופות לזיהומים ולמלריה

מאז 1901 חולק הפרס בתחום הרפואה 105 פעמים, אך רק 11 מהזוכים היו נשים. בימים הקרובים יוכרזו שמות הזוכים בתחומים פיזיקה, כימיה, שלום וכלכלה

18תגובות
אי־אף־פי

ועדת פרסי נובל הכריזה בצהריים (שני) בשטוקהולם שבשבדיה על שלושה זוכים בפרס בתחום הרפואה לשנת 2015. השלושה הם ויליאם קמפבל וסטושי אומורה, על תגליותיהם בנוגע לטיפול חדש נגד זיהומים הנגרמים על ידי טפילי המעי בשם "התולעת העגולה", והחוקרת יויו טו עבור טיפול חדש שפיתחה נגד מלריה וצמצמה באופן משמעותי את שיעור התמותה מהמחלה. משנת 1901 ועד היום זכו בפרס 11 נשים בלבד. 

רויטרס

"אנו חיים בעולם מורכב מבחינה ביולוגית, שמאוכלס לא רק על ידי בני אדם ובעלי חיים גדולים אחרים, אלא גם על ידי שפע של אורגניזמים אחרים, שחלקם מזיקים או קטלניים עבורנו", אמרו נציגי ועדת הפרס במעמד ההכרזה. "מגוון רחב של טפילים גורמים למחלות. קבוצה חשובה מבחינה רפואית היא התולעים הטפיליות – אשר על פי אומדנים פוגעים בכשליש מאוכלוסיית העולם ונפוצים בעיקר במדינות הסאב-סהרה באפריקה, בדרום אסיה ובמרכז ודרום אמריקה".

בדברי ההסבר של הוועדה נכתב בין השאר כי המחלות הללו מהוות בעיה בריאותית גדולה בעולם ומשפיעות בעיקר על האוכלוסיות העניות ביותר בכך שהן מציבות מחסום בשיפור הבריאות והרווחה אנושית. "חתני פרס נובל השנה פיתחו טיפולים שחוללו מהפכה בטיפול במחלות הטפיליות ההרסניות ביותר", הוסיפו.

רויטרס

מה שזיכה את קמפבל ואומורה בפרס נובל לרפואה השנה הוא פיתוח טיפול בשתי מחלות נפוצות שנגרמות על ידי תולעים טפיליות. מחלת "עיוורון הנהר"  (onchocerciasis) היא אחת מהגורמים המובילים בעולם לעיוורון, והיא נגרמת על ידי תולעת טפילית בשם Onchocerca שמועברת לבני האדם לרוב על ידי הזבוב השחור. התולעים הללו מתפשטות בכל הגוף וכאשר הן מתות הן גורמות לגירוד עז ולתגובה קיצונית של המערכת החיסונית שפוגעות ברקמות שונות בגוף, בעיקר בעיניים. המחלה גורמת לדלקת כרונית בקרנית ולמקרים רבים לעיוורון בלתי הפיך.

המחלה השנייה היא מחלה בשם "פילריאסיס הלימפה" שנגרמת על ידי תולעים חוטיות ממשפחה הפילריה. התולעים חודרות לדרכי הלימפה, לרקמה התת-עורית ולרקמות עמוקות וגורמות לדלקת כרונית והצטלקות. המחלה, הפוקדת מיליוני בני אדם בשנה, כוללת בין היתר תסמינים של בצקת לימפתית ונפיחות בחלקי גוף שונים, היא מרתיעה ומלווה בסטיגמה חברתית קשה.

אומורה (80) הוא מיקרוביולוג יפני ומומחה בבידוד מוצרים טבעיים, שהתמקד בעבודת המחקר שלו בקבוצה של חיידקים בשם Streptomyces, שחיים בקרקע וידועים כיצרני מזיקים. אומורה בודד את החיידקים הללו ויצר כאלף תרביות מעבדה, מהן בחר את ה-50 בעלות הפוטנציאל הגבוה ביותר להילחם במיקרואורגניזמים המזיקים. 

קמפבל (85) הוא ביולוג אמריקאי ממוצא אירי שחקר את התרביות של אומורה ומהן הצליח לבודד חומר אחד פעיל בשם אברמקטין, ביצע בו שינויים כימיים והפך אותו ליעיל יותר. החומר שפיתח קמפבל התברר כיעיל ביותר נגד מגוון רחב של טפילים אצל בעלי חיים. בהמשך בחן קמפבל את החומר על בני אדם שלקו במחלת "עיוורון הנהר" וגילה כי החומר מצליח לחסל את התולעים הטפיליות שגורמות למחלה. על בסיס גילוייו פותחה תרופה חדשה שהביאה להחלמתם של מאות מיליונים.

החוקרת השלישית שקיבלה את הפרס, פרופ' יויו טו (85), עסקה בפיתוח תרופה לאחת המחלות הזיהומיות הטרופיות הנפוצות והמוכרות בעולם – מלריה. המחלה, שנגרמת על ידי טפילים חד-תאים הפרוטוזון, מועברת לבני האדם על ידי יתושי האנופלס. הטפילים פולשים לתאי הדם האדומים, גורמים לחום, לנזק מוחי ולמוות. המלריה טופלה באופן מסורתי על ידי חומר בשם כינין אך הצלחתו היתה מוגבלת. משנות ה-60 נעשו מאמצים למיגור המלריה אך אלה נכשלו ושכיחותה של המחלה עלתה.

החוקרת גייסה את צמחי המרפא הסיניים המסורתיים להתמודדות עם המחלה, והצליחה לבודד מצמח הלענה החד-שנתית (Artemisia annua) חומר פעיל בשם "ארטמיסינין" שהתגלה כתרופה טבעית יעילה נגד המלריה. "התרופה מטפלת בטפילים בשלב המוקדם של התפתחותם, מה שמסביר את עוצמתה חסרת התקדים בטיפול במלריה חמורה", הסבירו נציגי ועדת הפרס. כ-3.4 מיליארד מאוכלוסיית העולם נמצאת בסיכון להידבקות במחלה והיא גובה מדי שנה את חייהם של כ-450 אלף בני אדם, רובם ילדים. 

הוועדה סיכמה כי "המחלות הללו משפיעות על מאה מיליון בני אדם מדי שנה", והוסיפה כי "תוצאות הגילויים הללו, במונחים של בריאות האדם והפחתת סבל, הן חסרות גבולות".

אומורה קיבל את הדוקטורט שלו בשנים 1968 ו-1970 מאוניברסיטת טוקיו ביפן ובשנים האחרונות הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטת קיטסטו. קמפבל החל את לימודיו באוניברסיטת דבלין וקיבל את תואר הדוקטורט שלו מאוניברסיטת ויסקונסין בארה"ב, כיום הוא פרופ' אמריטוס באוניברסיטת דרו בניו ג'רזי. יויו טו היא בוגרת המחלקה לרוקחות באוניברסיטה לרפואה בבייג'ינג ומשנת 2000 היא פרופ' באקדמיה לרפואה סינית מסורתית בסין. 

בימים הקרובים יוכרזו שמות הזוכים בפרס נובל בתחומים נוספים: מחר תכריז ועדת הפרס על חתני פרס נובל בפיזיקה לשנת 2015 וביום רביעי יוכרזו זוכי הפרס בכימיה. ביום שישי יוכרזו זוכי פרס נובל לשלום, וביום שני הבא יוכרזו זוכי פרס נובל בכלכלה. מועד ההכרזה על זוכה פרס נובל בספרות טרם פורסם. כמדי שנה, הפרס יוענק לזוכים בטקס חגיגי שיתקיים ב-10 בדצמבר – יום מותו של אלפרד נובל, מייסד הפרס.

בשנה שעברה זכו בפרס נובל לרפואה בני הזוג מיי-בריט מוזר ואדוורד מוזר וכן ג'ון או'קיף על תגליותיהם בנוגע לתאים המרכיבים את מערכות המיקום במוח. בניגוד לשנים קודמות, פרס הנובל לפיזיולוגיה ורפואה של 2014 עסק בשאלה קיומית בסיסית - שאלת תפיסת הסובייקט את המרחב. הוא ניתן למדענים אשר הצליחו לפצח את המנגנונים והתהליכים במוח שמאפשרים לבני האדם ולבעלי החיים לתפוס את המרחב, את היחסים בינם ובין האובייקטים השונים, להתמצא בו ולנווט את דרכם בסביבה מורכבת.

בשנת 2005, הפרופסורים מיי-בריט ואדוורד מוזר, בני זוג חוקרי מוח מהאוניברסיטה הנורבגית למדעים ולטכנולוגיה, זיהו מרכיב מרכזי של מערכת המיקום של המוח. הם זיהו סוג אחר של תאי עצב אחרים בקליפת המוח והעניקו להם את השם "תאי גריד" ("Grid Cells"). צמד החוקרים הנורבגים גילו כי תאי הגריד מהווים נדבך נוסף במערכת הניווט המוחית ויוצרים מערכת קואורדינאטות שמסייעת במיקום ומציאת מסלולים. מחקרם הראה כיצד התאים הללו מאפשרים לאדם לקבוע את מיקומו וכיצד הם מסייעים לו בניווט. בין היתר מאפשרת הרשת למוח להעריך את המרחק מנקודת המוצא אל נקודת היעד.

מאז 1901 חולקו 105 פעמים פרס נובל לרפואה, רק 11 מהזוכים היו נשים. 38 פעמים זכה בפרס מועמד אחד בלבד, והגיל הממוצע של חתני הפרס עומד על 58. הזוכה הצעיר ביותר בפרס היה הרופא והכימאי הקנדי פרדריק גרנט בנטינג, שב-1923 זכה בגיל 32 בפרס נובל על גילוי האינסולין. הזוכה המבוגר ביותר היה פייטון רוס האמריקאי, שבשנת 1966, בגיל 87, זכה בפרס על גילוי וירוסים הגורמים לגידולים. 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו