"כשאני במרכז אני לא מוותרת על כלום"

ב–180 מרכזי יום זקנים מוצאים חברה ותשומת לב, וגם דבר מה לעשות. אבל המפעילים חוששים שהשירות הייחודי הזה ייבלע ברפורמת הסיעוד

נורית וורגפט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
נורית וורגפט

באחד מקטעי הסטנדאפ שלו אומר ג'רי סיינפלד, שקרוב לוודאי שמסיבת יום ההולדת הראשונה שלך תדמה לזו האחרונה: בשתיהן צריך לעזור לך לכבות את הנרות, בשתיהן אתה זה שהכי פחות מתרגש, אתה בקושי מבין שיש מסיבה.

יש עוד קווי דמיון בין הגיל הראשון לגיל השלישי, על חלקם אנחנו משתדלים לא לחשוב. אבל לא מזמן סיפרה לי אשה בהתרגשות על מרכז יום לזקנים שנפתח באזור מגוריה. זה כמו גנון, היא אמרה, "יש המון פעילויות ואפשר לבחור. לא לוחצים עלייך, את משתתפת במה שאת רוצה". היא בשנות ה–80 לחייה, מורה ואמנית, שאינה יודעת מה זה להשתעמם. המרכז לא סותם חור בחייה, אלא מוסיף להם עניין.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ