לא טוטאל־לוס

חולי דמנציה נוטים לעתים לצמצם את עולמם, כדי להימנע ממבוכה. יש מי שמנסה לחבר מחדש, אותם ואת משפחתם, לדברים שאהבו

נורית וורגפט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נורית וורגפט

לפני כשנה עלה ברשת סרטון, שבו מספר עובד בבית אבות בבריטניה איך גילה שאחד הדיירים, אדם בן 93 שסבל מדמנציה ומדיכאון, ניגן בצעירותו ואף היה חבר בלהקת ג'ז. העובד הצליח לאתר ולהביא לבית האבות את חבריו ללהקה של הזקן, והם ניגנו יחד לשמחת לב דיירים ועובדים. זהו סיפור יפה, המעלה שאלות קשות: איפה היו עובדי בית האבות עד אז? למה בשנים שבהן הידרדר מצבו של הזקן איש לא הציע שינגן? הייתכן שאיש לא ידע על עברו של אותו אדם והתייחסו אליו רק על פי מחלתו?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ