טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אסור לזכור

בשנים הראשונות היה מסוכן לדבר על הנופלים מ–48', ובתי הספר הערביים לא ציינו את יום הזיכרון. הדור השני לנכבה מחיה את זכרם

תגובות
חייל ישראלי עוצר ערבים בנצרת אחרי שעת העוצר, 1948
אי־פי

אביה נפל כגיבור מלחמה. בהמתינו על הכביש לאוטובוס, הוא ראה שהאוטובוס מותקף ביריות. הוא הדף את הסובבים אותו ורץ אל האוטובוס באומרו, אם הנהג ייהרג, אני יכול לנהוג. הנהג אכן נהרג, וגם האיש שנידב את עצמו כנהג מחליף. זה קרה עוד לפני הכרזת המדינה, במארס 48', ובתו נולדה ביולי באותה שנה. היא שמעה את הסיפור על אביה יותר מפעם אחת, אבל אף פעם לא הוזמנה לאחד מטקסי יום הזיכרון, לא היא ולא משפחתה. כלי תקשורת המקוששים סיפורי גבורה מדי שנה לא באו מעולם לראיין אותה או את מי ממשפחתה. אפילו אל קבר אביה הצליחה...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#