אסור לזכור

בשנים הראשונות היה מסוכן לדבר על הנופלים מ–48', ובתי הספר הערביים לא ציינו את יום הזיכרון. הדור השני לנכבה מחיה את זכרם

נורית וורגפט
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נורית וורגפט

אביה נפל כגיבור מלחמה. בהמתינו על הכביש לאוטובוס, הוא ראה שהאוטובוס מותקף ביריות. הוא הדף את הסובבים אותו ורץ אל האוטובוס באומרו, אם הנהג ייהרג, אני יכול לנהוג. הנהג אכן נהרג, וגם האיש שנידב את עצמו כנהג מחליף. זה קרה עוד לפני הכרזת המדינה, במארס 48', ובתו נולדה ביולי באותה שנה. היא שמעה את הסיפור על אביה יותר מפעם אחת, אבל אף פעם לא הוזמנה לאחד מטקסי יום הזיכרון, לא היא ולא משפחתה. כלי תקשורת המקוששים סיפורי גבורה מדי שנה לא באו מעולם לראיין אותה או את מי ממשפחתה. אפילו אל קבר אביה הצליחה להגיע לראשונה רק לפני שנתיים. הקבר נמצא בתוך בסיס צבאי שהוקם על חורבות כפרה, מעלול.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ