בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ההיגיון שבדמנציה

שיטת טיפול שנלמדת באחרונה בישראל גורסת, כי גם לאמירות מנותקות מהמציאות של זקנים יש תוקף ומשמעות, שדורשים התייחסות

19תגובות
רנה מגריט, "הסוד הכפול", 1927
JEAN-PIERRE MULLER / AFP

בשנות ה–60 התגוררה תמר סמל־צויליך (ישראלית, בת 75) בהולנד, ועבדה בטיפול בזקנים. המלים אלצהיימר ודמנציה לא היו שגורות אז, והגישה היתה בעיקרה אינסטרומנטלית: להאכיל, לרחוץ, לדאוג שלא יהיה קר מדי או חם מדי. כמו חבריה לעבודה היא ספגה קללות ואף מכות מהמטופלים שלה, וברגעים היותר טובים חשבה, זה הגיל, זה המצב שלהם, הם לא יודעים מה הם עושים. כשעברה לצרפת המשיכה לעבוד עם זקנים בבתי אבות ובמרכזי יום, והלכה ללמוד באוניברסיטה (היא גרונטולוגית קלינית בהכשרתה). במקביל למדה שיטה חדשה לטיפול בשם Validation,...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו