נורית וורגפט

לא מזמן ליוויתי אדם מבוגר לפרוצדורה רפואית כלשהי. הפרוצדורה עצמה ארכה פחות מעשר דקות. ההמתנה — יותר משעה וחצי. בכל הזמן הזה איש לא התייחס אליו. לא ביררו איך הוא מרגיש (אדם בצום, בעשור התשיעי לחייו), לא הסבירו ולא התנצלו. כאילו הוא לא שם. בשלב מסוים הוא שקל לקום וללכת, ולדבריו לא נהג כך רק מפני שלא היה מי שיסיע אותו הביתה באותו זמן.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ