בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאני אפחד?

מביקור בשוק מחנה יהודה נראה שדווקא הזקנים מיטיבים להתמודד עם גל הפיגועים. לפי מחקר, במתקפת הטילים בדרום המצב היה הפוך

תגובות

קשה לחשוב על מקום המזוהה עם פיגועי טרור יותר משוק מחנה יהודה בירושלים. ואכן, ביום שישי האחרון, בשעות שבהן בדרך כלל הצפיפות גואה, אפשר היה להסתובב בין הדוכנים בנחת, לבחון את ההיצע ואפילו לשתות קפה מבלי לחכות בתור. הגיל הממוצע היה 70 או יותר, ונראה כי הזקנות והזקנים דווקא נהנים. "התל אביבים פחדו לבוא, אז היום השוק שלנו", צהלה אשה בת 86. דוד כהן, כמעט 90, חנך עגלת קניות חדשה שהתווית עדיין מחוברת אליה. "אמרו לי, 'עכשיו לא הולכים לשוק, זה מסוכן', אבל באתי", אמר והניף יד בביטול, "מי שרוצה לפחד, שיפחד".

נ', בת 83, מגיעה לשוק כמעט כל יום. זה חלק מהמסלול שלה, אחרי תפילה בכותל ולפעמים לפני נסיעה למערת המכפלה. למערה היא לא נוסעת בינתיים, אבל לשוק היא חזרה ביום שישי אחרי היעדרות של שבוע. "כשהתחילו העניינים הילדים מאוד כעסו עלי שאני הולכת לכותל, אז ויתרתי. אני לא רוצה לריב אתם, אבל כמה אפשר לשבת בבית?" היא אמרה. "אני הייתי פה לפני 48', ועברתי דברים הרבה יותר קשים. כדי ללכת לבית ספר הייתי צריכה לעבור בשכונות ערביות, אז עכשיו אני אתחיל פתאום לפחד?"

נ' היא מעין לקסיקון מהלך של הפיגועים בשוק: היא זוכרת את מכונית התופת ברחוב אגריפס (1968), את הסכינאות ואת פיגועי ההתאבדות הקשים בשנות ה–90. יותר מפעם אחת היתה ממש קרובה למקום הסכנה, ולדבריה, גם אז לא פחדה.

בשלב מסוים בשיחה היא נזעקה: "בשום פנים שלא תפרסמי את השם שלי!" למה לא? היא הסתכלה ימינה ושמאלה במבוכה ואמרה בשקט: "בבוקר התקשר אלי הנכד ואמר, 'סבתא, נכון שהיום את לא הולכת לשוק?' אמרתי, 'נכון'".

הדברים הללו הפתיעו את ד"ר יובל פלגי, מנהל "המרכז לחקר ולימוד הזיקנה" בחוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה. מחקר שלו, שפורסם לפני כשנה, ונעשה באזורים מוכי הטילים, הראה באופן ברור כי הזקנים (מגיל 65) בשדרות וביישובי עוטף עזה היו בסיכון גבוה פי חמישה מהצעירים לפתח סימפטומים של פוסט־טראומה. הסבר אחד הוא שהדרך להתגונן מטילים — ריצה למרחב מוגן עם הישמע אזעקת צבע אדום — פחות יעילה לזקנים.

השבוע אמר פלגי, כי הנושא מורכב ויש משתנים רבים שמשפיעים, כולל המצב הסוציו־אקונומי והתמשכות המצב. לדבריו, כי הבעיה הגדולה היא, שיש מעט מחקר ולכן מעט ידע על הדרכים בהן מתמודדים אנשים בגיל השלישי עם מצבים טראומתיים. פלגי סבור שמתוך גילנות לשמה, בתחומים רבים לא סופרים את הזקנים. למשל, הוא אמר, "כמעט שאין תיאוריות פסיכולוגיות על זיקנה כי זקנים זו אוכלוסייה לא מספיק מעניינת". במחקרים על פוסט־טראומה זה בולט במיוחד, בין היתר מפני שחלק מהסימפטומים של פוסט־טראומה מזכירים מאוד סימפטומים של זיקנה (בעיות בשינה וקושי בריכוז, למשל), ולכן יש ליצור הגדרות ושאלות מיוחדות לאנשים בגיל השלישי. ממצא נוסף שעלה ממחקר חדש שלו הוא שאנשים שרואים עצמם צעירים מגילם הכרונולוגי, ומעריכים שנותרו להם יותר שנים לחיות, מיטיבים להתמודד עם מצבים טראומתיים.

ובכל זאת, הוא הופתע לשמוע שזקנים רבים יצאו לשוק בעיצומו של גל הפיגועים. "כיוון שיכולתו של אדם זקן להתגונן מפני דקירות קטנה מזו של אדם צעיר, הייתי מנחש שהזקנים יחושו יותר פגיעים ויסתגרו יותר", הוא אמר.

בשוק מחנה יהודה ביום שישי דווקא הסוחרים, הצעירים, היו מוטרדים מסוגיית ההגנה. אמנם היתה במקום נוכחות מוגברת של כוחות משטרה, אבל את הסוחרים זה לא מרשים. "השוטרים באים והולכים ואנחנו נשארים", הם אמרו, ובהפסקות בין לקוחות התייעצו על דרכים לבנות סביבם מחסומים שיגנו עליהם מפני סכינאי מזדמן.

דוד כהן התבונן בהם משועשע. "לי כבר יש נשק — מי שיבוא אלי עם סכין, עם מברג, עם מה שלא יהיה, אני יודע מה לעשות", אמר והניף את מקל ההליכה עם המדבקה של יד שרה.

Nurit.wurgaft@haaretz.co.il

אוליבייה פיטוסי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו