אף מילה על חיתולים

כמה זמן שיקום מגיע לאדם זקן שעבר משבר בריאותי, ולמה בכלל שלב כה חשוב מוגבל בזמן? גם הסטנדאפיסט רמי ורד לא מבין

וורגפט נורית
נורית וורגפט
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מתוך ההצגה "קח את אבא שלך ולך לעזאזל"
מתוך ההצגה "קח את אבא שלך ולך לעזאזל". מבוססת על ניסיונו האישי של רמי ורד בטיפול באביו, שעבר אירוע מוחי לפני כארבע שניםצילום: ז'ראר אלון
וורגפט נורית
נורית וורגפט

דווקא בהצגה בפני קהל שיש לו ידע אישי, נשמעו רעמי צחוק. "הצחוק משחרר וכולנו זקוקים לזה, אבל עד עכשיו יש לי מחנק בגרון", אמרה למחרת אחת הצופות, שרה וולפלינג. המחזה הקומי "קח את אבא שלך ולך לעזאזל", שכתב הסטנדאפיסט השחקן רמי ורד, מבוסס על ניסיונו האישי בטיפול באביו, שעבר אירוע מוחי לפני כארבע שנים.

המחזה, שמוצג ב"הבימה", הועלה שלשום באירוע השנתי של עמותת CareGivers, שנותנת תמיכה ומידע לאלה שמטפלים בקרוב משפחה זקן. כל ההכנסות מהאירוע מוקדשות למרכז ייעוץ שמלווה את המטפלים, ולדברי וולפלינג, קשה להגזים בחשיבותו. כשמצבם של הוריה התחיל להידרדר לפני כשנה וחצי, היא התקשתה להבין לפני מה היא עומדת. "כשהגעתי לעמותה", אמרה, "הבנתי שאני לא היחידה, ועזרו לי להבין איך אפשר לנהל את זה בלי להתמוטט".

כשאביו של רמי ורד אושפז בשל אירוע מוחי, שני הדברים שחסרו לו יותר מכל היו תמיכה ומידע. "כשאתה מגיע עם אביך לשיקום, לא אומרים לך שהמטרה היא להוציא אותו משם כמה שיותר מהר כי זה יקר לקופות החולים", אמר בשבוע שעבר. לדבריו, מרכז השיקום שבו טופל אביו היה מצוין מבחינת המכשור וראוי להערצה מבחינת הצוות, אבל התנאים הפיזיים היו מבישים: "אבי היה בחדר עם שישה־שבעה אנשים. אין פרטיות. היו מיטות ליד המעלית ומול מכונת הקפה, ובלי הפרדה בין גברים לנשים".

ורד אומר, שמלכתחילה הופעל עליו לחץ להתמנות לאפוטרופוס של אביו. לדעתו, הלחץ היה מפני שכך קל יותר להחליט החלטות מעל לראשו של האדם הנוגע בדבר. "אמרתי שאני לא אעשה אפוטרופסות לאדם שמבין ויודע מה קורה. למנות לו אפוטרופוס רק כי הוא בכיסא גלגלים ומדבר לא ברור — זה מעליב ומשפיל".

הוא נאלץ להוציא את אביו מהמוסד השיקומי. לדבריו, הוסבר לו שלפי הנוהל, אם במשך שבועיים רצופים לא רואים שיפור, משחררים את החולה, "וברגע שאומרים לך 'תוציא אותו', אתה לא יכול להתווכח". מנכ"לית העמותה, רחל לדאני, אמרה ש"הרבה פעמים אנשים מתקשרים בחרדה — 'משחררים את אבא'".

למה דווקא שבועיים? לא ברור, אבל ייתכן שזוהי פרשנות של חוזר של מינהל רפואה במשרד הבריאות משנת 2009, שכותרתו "אמות מידה למתן טיפול שיקומי לקשישים". על משך השיקום באשפוז נכתב, כי הוא "ייקבע על פי צורכי המטופל", אבל לא יפחת מ–14 יום בשיקום אורתופדי ו–25 ימים בשיקום נוירולוגי. ההנחיה על הפסקת השיקום בעקבות "השגת היעדים" או בגלל "ירידה משמעותית בקצב ההתקדמות" מתייחסת בכלל לשיקום בקהילה.

במשרד הבריאות אישרו שאלה ההנחיות, והוסיפו ש"חשוב להבהיר כי למרות האמור בחוזר הנ"ל, עקב חוסר במיטות לאשפוז שיקומי יש הרחבה של העברת המטופלים להמשך שיקום בקהילה, ונטייה לקיצור משך האשפוז השיקומי".

אבל חוסר במיטות לאשפוז שיקומי אינו גזירה משמים — הוא תוצאה של מדיניות. כאשר המדיניות היא שהטיפול בזקנים מפוזר בין גורמים שונים, לשום גורם אין מוטיווציה להשקיע בשיקום, שהוא קריטי לאיכות החיים. קופות החולים משלמות בעבור השיקום באשפוז או בקהילה, אבל מרגע שאדם הועבר לבית אבות, המימון מוטל על משפחתו ועל משרד הבריאות. אם הקופות היו צריכות לממן את בתי האבות, ייתכן שהיה להן כדאי להשקיע יותר בשיקום, כי ככל שאדם עצמאי יותר, עלות הטיפול בו נמוכה יותר.

לדברי ורד, מאז שאביו הועבר לבית אבות, דווקא יש שיפור במצבו: "חזרה לו התנועה ביד אחת, הוא יכול לעמוד לבד וללכת עם תמיכה, והוא יכול לשבת על האסלה לבד. וזה, אף על פי שבבית האבות אין את המכשור והטיפול שיש במוסד שיקומי".

הוא כתב מחזה קומי, וכך מצא דרך לשלב את המשבר בקריירה שלו. לא כולם יכולים לעשות זאת. לפי סקר של CareGivers בשיתוף עם מכון ברוקדייל, לפחות רבע מהעובדים בכל מקום עבודה מטפלים במקביל בבני משפחה זקנים. 81% מהם העידו שהפסידו ימי עבודה בשל כך, 13% ויתרו על קידום ורובם (60%) לא משתפים במצבם את מנהליהם במקומות העבודה. זה לא רק בשל חוסר ביטחון תעסוקתי — כנראה שיש משהו מביש בהידרדרות של אנשים בגיל הזה. וולפלינג אומרת שהוריה היו תמיד אנשים גאים, "ופתאום צריך לפתוח את הבית שלהם בפני זרים, להראות את כל החולשות".

החולשה הגדולה ביותר היא אובדן השליטה בסוגרים. ורד אומר שבסצינת החלפת החיתול בהצגה, אנשים מזדעזעים בתחילה, אבל גם צוחקים. הוא עצמו מתבדח עם אביו כמעט על הכל: "הוא אומר, 'חבל שהצילו אותי', וצוחק כשאני שואל איך זה לגסוס. אבל חיתולים זה נושא שאני לא מדבר עליו עם אבי".

nurit.wurgaft@haaretz.co.il

כתבות מומלצות

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

סופה בחצי הכדור הדרומי

מחקר: התחזקות סופות שמדענים חזו ל-2080 מתממשת כעת

מארק צוקרברג

בין פייסבוק למדינה, אני מעדיף לחיות במדינה ושיסגרו את פייסבוק

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"