ימים נוראים
בחגים אין מרכזי יום, והעול של הטיפול בזקנים נופל כולו על המשפחה. הזקנים מצדם חשים לעתים קרובות נטושים ולא רצויים
"ראש השנה יהיה כמעט יום ככל הימים אצלנו; גם שני ימי החג". כך אמר לי פרופ' יהושע גִתי. אשתו חולת אלצהיימר. בפעמים קודמות התראיין בעילום שם, מחשש שהיא תקרא באחד מרגעי הצלילות — באחרונה כבר אין כאלה. הוא לא לוקח חלק בהכנות לחגים, ואין התלבטויות מה לעשות. בעבר הלא רחוק, הוא אומר, "כשעוד היה אפשר, היינו נוסעים למשפחה, לחברים — פעם אפילו לבית מלון". בשנתיים האחרונות לא. "אם אתה מזמין חברים, זה קשה להם", הוא אומר. בנו, שגר בארצות הברית, מקפיד לבקר את הוריו, אבל בלי הנכדים. "קשה שיראו ככה את הסבתא — אני מבין את זה", אומר גתי. "אני מניח שיזמינו אותי פה ושם בימי החג ואני אלך, אם כי המצפון יעיק עלי".
כתבות מומלצות

לנפוש כמו איטלקים: חופשה באמיליה רומאניה

מקזבלנקה לישראל על סיפון האקסודוס

העליון בארה"ב: עובדים בבתי ספר רשאים להתפלל במקום עבודתם

חשבתי שכבר שמעתי הכל. ההקלטות של אייכמן טלטלו אותי

למה מתכוון בית המשפט העליון בארה"ב כשהוא מדבר על "ניטרליות"
תגובות
על סדר היום
בשיתוף אשת טורס
מדדים של קסם
תוכן שיווקי
תוכן שיווקי
תוכן שיווקי
תוכן שיווקי
תוכן שיווקי