בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קודם כל משוררת

השירה היא מקור הנחמה היחיד של ליבי, אבל גם היא לא יכולה להחליף את המדינה, שנראה כי ויתרה עליה ועל אמה החולה

תגובות
איור לטור של אורלי וילנאי

קודם כל — לפני הסבל והכאבים שמלווים את חייה — היא משוררת. הכתיבה היא מקור הנחמה היחיד בחייה, מפלט־לרגעים מהמציאות הקשה.עוד כשהיתה פעוטה, היא מספרת, נהגה אמה לרוץ אחריה עם פנקס קטן ולרשום כל הברקה שיצאה מפיה. המלים שכישרונה מצרף זו לזו מעניקות לה כוח — אבל גם הכוח הזה מוגבל כשהוא נתקל במציאות חייה: כלואה בביתה, בקושי מסוגלת לקום מהמיטה, ומטפלת לבדה באמה החולה בדירתן בעיירה קטנה בדרום, שבה, כך לפחות היא מרגישה, לאיש לא אכפת מקיומן. נקרא לה ליבי. בקרוב היא תציין יובל לחייה, שאף פעם לא היו סוגים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו