בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עצובה, מיואשת וענייה: הטראומה ניכרת בנאנסת משמרת גם 30 שנה אחרי

בעוד יעל גרינברג מעולם לא התאוששה מהאונס שהסעיר את המדינה, האנסים שריצו עונש מאסר מגוחך המשיכו כרגיל. אורלי וילנאי על הלקח שצריכה ללמוד מכך המדינה

89תגובות

נדמה שבכל פעם שמטוטלת הצדק החברתי נעה לכיוון של עשיית צדק, כוחות עזים הודפים אותה בחזרה. כך קורה עכשיו בכל הקשור לפרשת האונס הקבוצתי בהרצליה. אם לרגע מתעורר הרושם שחלה התקדמות בכל הנוגע ליחס למקרי אונס בישראל, באה המציאות ומבהירה לנו שאנחנו תקועים בעבר: הנה, צילום עם חוטיני עדיין מהווה בישראל אמצעי לניגוח ולשיפוט של קורבן. זה זמן שמנהלת "קו הידידות" רוני ליבנה ואנוכי מלוות את יעל גרינברג, הידועה יותר בכינוי הנורא "הנאנסת משמרת". 30 שנה חלפו מאז אותו אונס קבוצתי, שבו ניצלו באכזריות 7 נערים...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו