נפל בין הכיסאות

משה בן זקן איבד בתאונה את מכונית הנכה ואת הכיסא הממונע שלו. מאז הוא תקוע בלופ ביורוקרטי ולא יכול לקבל כיסא או אוטו חדשים

אורלי וילנאי
אורלי וילנאי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורלי וילנאי
אורלי וילנאי

בכל פעם שאנחנו חושבים שהאטימות הגיעה לשיאה, מתגלה רף חדש. הסיפור של משה בן זקן כל כך מעצבן בעיקר בגלל שהוא כה פשוט לפתרון, ובכל זאת נראה שמי שיכולים/צריכים/חייבים מתוקף עבודתם לסייע לו, פשוט לא מזיזים את הנייר מצד אחד של השולחן לצד השני, זה הכל.

בן זקן הוא נכה המרותק לכיסא גלגלים. הוא סובל ממה שנקרא "נרופתיה סוכרתית" — מצב שהוא תוצאה של סוכרת שמסתבכת ופוגעת באיברים שונים בגוף. אצל בן זקן התוצאה היא שיתוק של שתי הרגליים ושל יד שמאל. בגלל הנכות הקשה הזאת הוא קיבל כיסא גלגלים ממונע ממשרד הבריאות, ורכש רכב מונגש בסיוע הביטוח הלאומי.

משה בן זקן. נכה שכיסא הגלגלים שלו ומכוניתו הייעודית נשרפו ואינו מצליח לקבל חדשים מן הרשויות
משה בן זקן. סיפור כה פשוט לפתרון

בן זקן חי לבד בדירת "עמידר" בפתח תקוה, ואילו בנו בן 17 חי עם פרודתו במושב מרוחק. באחד מימי מארס האחרון בנו של בן זקן ישן אצלו, ובבוקר, בבואו להסיע אותו לבית הספר במושב, הוא ביקש משכנה שתנהג במקומו ברכבו, שכן הנהיגה קשה עליו. מזל גדול שעשה כך, שכן אם היה נוהג לבדו באותו הבוקר ייתכן שלא היה היום בין החיים.

כאשר שבו בן זקן והשכנה מבית הספר בחזרה לפתח תקוה, התלקח הרכב מסיבה לא ברורה. השכנה הצליחה למשוך את בן זקן החוצה מכיסאו, ובעזרת נהגים אחרים לגרור אותו על הכביש, כשבאותו זמן הרכב נשרף כליל ובתוכו הכיסא הממונע של בן זקן. גם המכונית וגם הכיסא הוגדרו "טוטאל־לוס". אחרי שנרגע מהאירוע הטראומטי בירך בן זקן על שלא נלכד ברכב וחשב שהמזל פקד את חייו, אלא שאז הוא נתקל במציאות. לא מזל ולא יחס: מאז התאונה בן זקן בעיקר נופל בין הכיסאות, תרתי משמע.

כדי לקבל כיסא חדש ביקשו במשרד הבריאות מסמכים. המון מסמכים. זאת למרות המסמכים החד משמעיים שמצויים בידיהם, שהרי הם כבר סיפקו בעבר לבן זקן כיסא ממונע. במשרד ביקשו מסמכים, וגם קיבלו את כולם מחדש, ואתם כמובן גם את מסמכי המשטרה שמאשרים את דבר השריפה, ואז הסבירו שצריך להעביר את המקרה של בן זקן לוועדה. שלושה חודשים חלפו וועדה לא נראית באופק.

בן זקן פנה ללשכתו של שר הבריאות, ואֵם בנו מתקשרת כל יום לאשה בשם בת חן במשרד הבריאות, אשר אמורה לטפל בעניין הכיסא החדש, אבל בת חן אינה עונה. אגב, ניסינו גם אנחנו את המספר המדובר, והתייאשנו אחרי ניסיונות חוזרים נשנים שבהם אנחנו מתבקשים ללחוץ על מספרים שונים ולהמתין דקות ארוכות לצלילי שיר שירות בלתי נסבל.

פעם אחת הצליחה הפרודה להשיג את משרד הבריאות, היא שיתפה אותם בחששה שבן זקן ישים קץ לחייו שכן הוא תקוע בבית בקומה השנייה, כמעט לגמרי לבדו ואינו נייד בשום צורה ואופן. במשרד הבריאות לא נשארו אדישים, ושלחו לבן זקן ניידת משטרה. השוטרים שהזדעזעו ממצבו, דאגו לו למזון וניסו להרגיע אותו. הכל טוב ויפה, אבל כיסא חדש היה אפקטיבי הרבה יותר.

אם בנו של בן זקן נטול רכב. הילד שלו מגיע לבקר, אבל הוא לא יכול לדאוג לניידותו של אביו לבדו. בבית יש עוד כיסא גלגלים שאינו ממונע, אבל בן זקן לא יכול להפעיל אותו ביד אחת, הוא ניסה והתהפך. הוא לגמרי תקוע.

וזה לא נגמר בכך. גם הרכב כאמור הלך בשריפה, וכשבן זקן פנה לחברת הביטוח, הם ביקשו אישור מהביטוח הלאומי, שכן המכונית משועבדת אליו, והוא צריך לאשר. אבל בביטוח הלאומי מבקשים מבן זקן שיציג להם רישיון נהיגה, וכרגע יש לו בעיה עם רישיון הנהיגה, שכן בריאותו לא מאפשרת לו כעת לנהוג בגלל סיבוכי הסוכרת. המכונית דרושה לו כדי שמישהו אחר יסיע אותו, הוא הסביר לביטוח הלאומי, ושם אמרו שהמישהו הזה חייב להיות אדם שגר אתו, והוא, כאמור, גר לבד. מלכוד .

אז בביטוח הלאומי לא מוכנים לשחרר אישור לחברת הביטוח עד שלא יהיה נהג, ועד שהם לא מאשרים, בביטוח לא נותנים את הכסף. והוא אפילו לא יכול לגשת אליהם פיזית כדי לנסות לדבר על לבם, כי כאמור גם כיסא אין לו.

ושוב התסכול מציף. כמה אטומים אפשר להיות? למה במצבים הכי קשים הנזקק מוצא את עצמו לגמרי לבד? ואיך אפשר לתמרץ את עובדי הציבור, שרובם ככולם אנשים טובים שרוצים להצטיין בעבודתם, לעשות סנטימטר אחד יותר ממה שהתפקיד שלהם מחייב?

ממשרד הבריאות נמסר בתגובה, כי לאחר קבלת דיווחו של בן זקן כי הכיסא הממונע שהיה ברשותו נשרף, אישרו לו לקבל כיסא חדש, וכי כעת נבדק מדוע לא קיבל אותו עד היום.

עבר עוד שבוע ונפגעי אסון ורסאי טרם קיבלו את הפיצויים המגיעים להם. הלו, מישהו שומע?

orlyv10@gmail.com

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ