המלחמה האמיתית של יטייש

"אני לא מפסיקה לחשוב על אבא שלי באתיופיה ולהתגעגע", אומרת יטייש. מה אם הוא חולה? מי יטפל בו? ומה אם הכסף שאני שולחת לו לא מספיק? מה הוא יאכל?

אורלי וילנאי
אורלי וילנאי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורלי וילנאי
אורלי וילנאי

היא לוחמת, אמיתית, משרתת ביחידה קרבית. אבל המלחמה המרכזית שלה, שהחלה זמן רב לפני שהתגייסה לצה"ל, היא המלחמה לאיחוד עם אביה מולידה.

כשעלתה לארץ מאתיופיה בגיל 9 יחד עם אמה, הוא נשאר שם. עד עכשיו היא לא באמת מצליחה להבין למה, ועוד פחות מבינה למה לא נתנו לו לעלות עד היום. קוראים לה יטייש, היא מתגוררת בצפון הארץ, בת יחידה לאמה ולאביה שהתגרשו עוד באתיופיה. כל אחד מהם נישא מחדש, ולכל אחד מהם ילדים נוספים מנישואים אלה. "אבי מהווה חלק עצום מחיי, הוא המודל לחיקוי שלי", היא אומרת, "הוא לימד אותי ערכים חשובים כמו כבוד, עזרה לזולת, הסתפקות במועט ועוד, ערכים שעד היום מלווים אותי והפכו אותי למי שאני היום". יטייש מספרת על 12 שנים קשות של געגועים, ועל "עצב ענק" שהיא חווה ללא אביה. "אני מרגישה כלום בלי אבא שלי, לא מפסיקה לחשוב עליו ולהתגעגע. מה אם הוא חולה? מי יטפל בו? ומה אם הכסף שאני שולחת לא מספיק, מה הוא יאכל?"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ