אבל אני ישראלית

נואלה נולדה וגדלה כאן. היא חניכה בצופים ופעילה חברתית, וישראל היא הבית היחיד שהיא מכירה — אבל ישראל לא מכירה בה

אורלי וילנאי
אורלי וילנאי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אורלי וילנאי
אורלי וילנאי

לו היתה מוגדרת לפי מעשיה — נואלה קפטסניק היתה זוכה בכינוי "מלח הארץ", שכן היא עונה על כל הקריטריונים: פעילה חברתית, חניכה דומיננטית בצופים, דוברת עברית רהוטה ורוצה בכל מאודה לשרת בתפקיד משמעותי בצה"ל. אלא שבישראל לא שופטים אנשים לפי משקלם הסגולי ותרומתם לחברה, או לפי יושרם ונאמנותם, אלא רק על פי מידת יהדותם. לפיכך נואלה, אף שנולדה בישראל וחייתה בה 16 שנים, ואף שהיא שייכת לכאן בכל מאודה ואין לה שום מקום אחר בעולם — לא רק לא תוכל לשרת בצה"ל, היא אפילו לא תוכל לחיות כאן. המדינה מתעקשת לגרש מכאן את הילדה הנפלאה הזאת בת ה–18, רק כי היא לא יהודייה. ידוע שאלוהים לא מרחם על ילדי הגן, אז תארו לכם לכמה רחמים יכולים לצפות ילדי בית הספר ממשרד הפנים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ