עצבותה של טאגה

טאגה אינה יכולה לממן טיפול בלקויות הלמידה של בנה בן השמונה, וגם לא לדאוג שילדיה לא יבואו לבית ריק, כי אינה יכולה לשלם על צהרון

אורלי וילנאי
אורלי וילנאי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים3
אורלי וילנאי
אורלי וילנאי

הכי קל לא לראות. מדובר בסוג של עיוורון חברתי מידבק, כזה שבדיוק ברגע שבו צריכים את תשומת הלב של אותו גבר או אשה הוא מתפרץ, והם מאבדים באופן מיידי את ראייתם ומציבים עוד חומה בפני מי שעומד מולם. ואם לא נתקלתם בסיטואציה כזאת, תשאלו את טאגה.

טאגה מנקה משרדים של חברה גדולה — חדרים, שירותים, פחים, כלים — כל מה שכולנו משאירים מאחורינו בלי לחשוב על מי שמטפל בזה. עובדת יום יום עבודה פיזית קשה בעבור 4,500 שקל בחודש. תמיד מחייכת, תמיד חביבה, אם מישהו בכלל פונה אליה. רק העיניים שלה מספרות סיפור אחר. מין עצב עמוק מהול בדאגה, ולצדם אותן חומות שהציבו לה כל מי שפנתה לעזרתם בממסד שאתו היא מתמודדת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ