בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ניצול השואה שרק רוצה שייתנו לו לספר

כל מה שניצול השואה שלום שטמברג מבקש זה אוזן קשבת. שייתנו לו לפרוס את סיפור חייו, לספר על המאבקים, הכאבים וההצלחות

תגובות

השיחות עם שלום שטמברג עצובות מאוד, גם כשהוא מנסה לצבוע אותן בצבעים אופטימיים. למרות הכאב שהוא נושא עמו, הוא מרבה לתאר את הדברים הטובים שהצליח לעשות, מתאר את אהבת ילדיו, נכדיו וניניו, שרק באחרונה חגגו לו בר מצווה, עכשיו כשהוא בן יותר מ-80, לאחר שהחגיגה בגיל המתאים נמנעה ממנו.

שטמברג, ששרד את אושוויץ, שאיבד בגטו ורשה את הוריו וחמשת אחיו, אינו מלין על הסכום המגוחך שהוא נאלץ לחיות ממנו, 540 יורו בחודש רנטה מגרמניה, וקצבת זיקנה מהביטוח הלאומי. הוא לא מתלונן כלל, רק מבקש דבר אחד בסיסי. הוא לא רוצה לעזוב את העולם הזה בלי שאיש יידע מה הוא עשה כאן, עד כמה דור הניצולים בנה והגשים. הוא רק מבקש שמישהו יקשיב לו, מישהו יידע להעריך את עברו. "אני רוצה שכולם יידעו שיש אנשים שעושים כאן בארץ ושעשו גם בתוך המחנות, ושלא היינו כצאן לטבח. אבל לצערי לא מזמינים אותי לדבר בשום מקום".

בכל שנה הוא צופה בעיניים כלות במנהיגים המספרים את סיפור הניצולים, רואה איך נבחרים מדי פעם ניצולים לשאת דברים, ואף פעם לא בוחרים בו. הוא יושב במוזיאון הקטן, כך הוא מכנה את ביתו, המלא בתיעוד קורותיו בשואה ובמפעלי ההנצחה שהקים מאז עלה ארצה ב–1949, ומתחנן לחלוק את הדברים. ביד ושם הוקלטה עדותו כפי שמוקלטות עדויות הניצולים כולם, אולם בקשתו למצוא פורומים שבהם יוכל להרצות ולספר עוד לא זכתה לתגובה לדבריו.

אי–פי

הוא גר בחיפה היום, מספר שהיה מבוני בית שאן כשנענה לבקשת הסוכנות להתנדב שם אחרי שהגיע לישראל. לפני שנים רבות נפטרה אשתו. למרות הילדים, הנכדים והנינים שטמברג לא מצליח למחוק את תחושת הבדידות של הנער שהגיע למדינה בגפו, ובעשר אצבעות בונה מחדש מהריסות חייו בית.

"אני פונה לכל מיני מוסדות, שלחתי מכתב לנשיא המדינה, ביקשתי להיפגש אתו. קיבלתי ממנו בחזרה מכתב, אבל לא פגישה. אני רק רוצה לספר לו על העבר שלי, ולא רק לו. איך יכול להיות שאף אחד לא בא? יבוא יום שאני אעזוב את החיים שלי, אני לא יודע מתי, ואני רוצה שמישהו יידע מה עשיתי למען ישראל".

במאבק הציבורי למען זכויותיהם של ניצולי השואה נדמה שנשכחה בדרך נתינה ששווה יותר מכל סכום כסף שאפשר לדמיין. רבים מניצולי השואה רק צריכים אוזן קשבת. את התחושה שיש מי שמוכן ורוצה להקדיש להם זמן.

יוזמת השלום של סיגל

סיגל גשורי היא עו”ד בהכשרתה, אבל את חייה וגם את כספה היא מקדישה למיזמים שמטרתם להביא לשינוי חברתי ולשפר חיים של אנשים. היוזמה האחרונה שהיא מנסה להשיק מעניינת גם משום שהיא מגיעה ממי שגדלה בסביון, כמה מקרוביה כפי שהיא מעידה הם בעלי הון, ובכל זאת היא מאמינה "שיש משהו קלוקל ולא מוסרי בדרך ההתנהלות המנותקת של חלקם".

מה שמציעה גשורי נקרא "האמנה הוולנטרית של עשירי ישראל", שבה בעלי שליטה בחברות ציבוריות יתחייבו שהשכר הגבוה ביותר בחברות שבבעלותם לא יעלה על 100 אלף שקלים בחודש, והמשכורת הנמוכה ביותר תהיה גבוהה ב–10% משכר המינימום הנהוג במשק. “כל זאת מתוך ההבנה העמוקה כי פערי השכר בחברות ציבוריות בישראל אינם ראויים, לא מהבחינה העסקית, לא המוסרית, ולא החברתית”, כך באמנה. בעלי השליטה יתחייבו גם להקים קרן שבה יופקדו 10% מהרווחים השנתיים של החברות, שישמשו לשיפור תנאי העובדים בחברה.

כל הרעיון כל כך הגיוני, כל כך פשוט לכאורה, אבל בכל זאת עד היום לא הצליחה גשורי לקדם אותו. היא מספרת שניסתה בעבר לרתום טייקונים לפרויקט אך ללא הצלחה. מאז המחאה החברתית העמיקה מאוד שנאת העשירים והמצליחנים, מזהירה גשורי, "ולא ירחק היום שבו עשירי ישראל ימצאו עצמם מסוגרים בטירות וחיים תחת אבטחה כבדה; מקסיקו סיטי לא באמת כזו רחוקה מתל אביב כמו שנדמה". האם תצליח ב”יוזמת השלום” שלה? זה כבר סיפור אחר.

*

בשבוע שעבר הובא כאן סיפורה של אורייאן, בת 17, תלמידת כיתה י"א, שלמרות רצונה העז אינה יכולה לצאת למסע לפולין עם בני כיתתה. במשרד הפנים דורשים את חתימת שני ההורים על בקשת הדרכון, אבל אביה לא היה אתה בקשר כבר 11 שנה, ואינו חותם.

ראויה לציון התגייסות לשכתו של שר הפנים גדעון סער, הוא ואנשיו ניסו בכל דרך למצוא מוצא בעבור אורייאן. אלא שהבשורות הגיעו דווקא ממקום לא צפוי. אביה של אורייאן החליט לחתום על הבקשה, היא קיבלה את הדרכון, ואין מאושרת ממנה. האב ביקש גם לחדש את הקשר עם בנותיו. אולי בסוף ייצא רק טוב מהפרשה הזאת.

orlyv10@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו