בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"מי הם שייקחו את הילד שאני נלחם עליו עשר שנים"

אייל פנחס איבד ילד באסון הפגייה בסורוקה; עתה מציעה לו המדינה להכניס את האח התאום למוסד במקום לסייע לו לטפל בו

תגובות

עשר שנים חלפו מאז האסון שאירע בפגייה בבית החולים סורוקה. כובעי צמר שכובסו ביחד במכונת כביסה והולבשו על הפגים היו נגועים בפטרייה קטלנית, שגרמה למותם של שני תינוקות ולפגיעה חמורה בעוד ארבעה.

מאז שונו כללי הרגולציה, פגיות נסגרות אם נוצר חשש ולו הקטן ביותר לזיהום והמצב, יש לקוות השתפר, אבל יש מי שיישאו עמם את השלכות הטרגדיה ההיא לנצח.

לאייל פנחס היו אז שני תינוקות בפגייה. אחד מהם נפטר כתוצאה מהזיהום, ואילו השני סבל מפגיעה מוחית חמורה. קוראים לו שון. ילד שובה לב המטופל על ידי אב מסור ללא גבול. שון מוגדר כלוקה בשיתוק מוחין שאינו בר שיקום, והוא אינו מסוגל לתפקד לבדו. האם לא הצליחה להתמודד עם הטיפול האינטנסיבי ואייל מגדל את שון לבדו.

כל מי שמכיר אותם עומד נפעם לנוכח היכולת של אייל, הסובל מנכות בעצמו, להתמודד עם הקשיים הכרוכים בטיפול בשון. אלא שככל שהשנים חולפות ושון גדל - גדלים הקשיים. ילד בן עשר כבר קשה יותר לנשיאה, ואייל פנה לבקש עזרה. הוא זכאי ל–50 שעות סיוע בחודש, אבל התרגום של זה בפועל הוא סיוע של כשעה וחצי ביום. כאשר כל פעולה - ולו הפשוטה ביותר כמו העברת שון מהספה לכיסא או הלבשתו ורחיצתו - מחייבת עזרה פיסית, אין בכך די. מדובר בילד שלא יכול להישאר לרגע ללא השגחה וסיוע.

עד ינואר האחרון קיבל אייל סיוע של עשרים שעות נוספות בחודש בעזרת קופת הידידות, המכפילה את תקציב הרווחה של עיריית באר שבע, כמו גם של עיריות נוספות. אלא שהסיוע ניתן רק לתקופה מוגבלת, ועתה אייל צריך להמתין עוד חצי שנה עד שיוכל לבקש סיוע נוסף. "אני כבר בייאוש מוחלט", הוא אומר בכאב. "הפתרון היחיד שיש למדינה להציע לי הוא לשים את שון במוסד. זה מה שהם מעזים לומר לי. מי הם שייקחו את הילד שאני נלחם עליו עשר שנים. ילד אחד כבר איבדתי. הם מציעים לי מוסד שיעלה להם הרבה יותר מכל עזרה שייתנו לי בבית. אני כבר לא יודע מה לעשות".

אגדה

את השם המיוחד שלה היא קיבלה, משום שמכל המקומות בעולם היא נולדה דווקא באוטובוס של אגד. למרבה האירוניה, האשה שנקראת על שמה של חברת אוטובוסים, הושלכה באופן משפיל מאוטובוס רק משום שהיא עיוורת הנעזרת בכלב נחייה.

אגדה בן שמואל היא אשה שמחה ואופטימית, המעוררת הערצה בקרב סובביה לנוכח האופן שבו היא מתמודדת עם נסיבות חייה. סוכרת הנעורים שבה לקתה גרמה לה לעיוורון כמעט מוחלט. "בחודשים הראשונים פחדתי מאוד לצאת מהבית", היא מספרת. "בכל פעם שיצאתי החוצה, איבדתי אוריינטציה. העולם שלי השתנה מקצה אל קצה ביום שבו קיבלתי את שאדו". הכלב שאדו מאפשר לאגדה לנהל חיים נורמליים. היא לומדת, מתפקדת ונוסעת מביתה שבגבעת עדה לכל מקום שאליו היא צריכה להגיע, כששאדו דואג לעקוף בעבורה את כל המכשולים. כבר ארבע שנים שהוא מתפקד בתור העיניים שלה. רק אטימות אנושית אפילו הוא לא יודע איך לצלוח.

לפני עשרה ימים ביקשה אגדה לחזור מסידורים בחדרה לביתה. במשך שעה ארוכה המתינה בתחנה של קו 35 של חברת קווים לאוטובוס, שמגיע רק פעמים ספורות ביום. כשהאוטובוס הגיע שאדו עלה עליו, והיא בעקבותיו. אלא שאז התחיל הנהג לצעוק עליה והורה לה לרדת מהאוטובוס מיד. הוא צעק שהוא לא נוסע לכיוון שלה, אף שלא הניח לה להסביר לאן היא צריכה להגיע. בטרם הספיקה לזוז הרגישה ששאדו נהדף לאחור. הנהג פשוט חבט בו. הכלב נמלט במורד המדרגות והיא נגררה אחריו עם הרצועה וכמעט נפלה על האספלט. היא עמדה לצד הכביש ובכתה וכמה אנשים טובים ניגשו אליה, בהם נהג אוטובוס שהסיעה לביתה.

אגדה - שכבר חוותה התעללויות דומות בעבר (פעם ירד הנהג מהאוטובוס והודיע שלא יחזור עד שהיא והכלב לא יירדו) - פירסמה פוסט בפייסבוק, שהיכה גלים. בעקבותיו זומנה על ידי הנהלת קווים לשיחה, שבה נשאלה אם היא רוצה שהנהג יפוטר. אגדה השאירה את ההחלטה בידי החברה, שלבסוף אכן פיטרה את הנהג והתנצלה. בכך אמנם הסתיימה הפרשה המכוערת הזאת, אבל אגדה רוצה להשתמש בסיפור כדי להאיר את עיניהם של רבים, שאינם מבינים מהי המשמעות של כלב נחייה בשביל אדם עיוור. אותם אנשים שמבקשים מלקויי ראייה להשאיר את הכלב בחוץ כשהם מבקשים להיכנס לקניון, למשל: "על כתפי הדלות מוטלת כעת המשימה לייצג את העיוורים ואת כלבי הנחייה שלהם. תארו לעצמכם שמישהו היה מבקש מכם להיפטר מהעיניים שלכם". אגדה מדריכה בעמותת "בצמד", למען עיוורים הנעזרים בכלבי נחייה. היא אומרת שהיא אולי לא רואה, אבל חידדה את היכולת להביט פנימה אל נפשם של הסובבים אותה. "אני מאמינה שרובנו מסוגלים להבין את הזולת, להושיט יד, לא להתעלם מהצרכים ומהשונות של האחרים", היא אומרת. יש לקוות שהיא תצליח לפקוח את עיניהם של מי שעדיין לא מבינים זאת.  

orlyv10@gmail.com



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו