"פינה שרופה בלב": משפחות הנרצחים הראשונים אחרי חתימת הסכמי אוסלו מדברות

שולה וקנין קיוותה שההסכם יביא שינוי, אך אחיה נרצח עשרה ימים אחרי החתימה. יוסף קאפח, שבנו אמיתי נרצח, עדיין מאמין בשלום מלמטה, ואיריס פורר, קרובתו של דרור, בכתה אחרי רצח רבין

עופר אדרת
עופר אדרת
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יגאל וקנין, דרור פורר ואמיתי קאפח
יגאל וקנין, דרור פורר ואמיתי קאפח

שמו של יגאל וקנין לא מוכר בציבור הרחב, אף שבנסיבות טרגיות הוא נכנס לספרי ההיסטוריה. ב–23 בספטמבר 1993, עשרה ימים אחרי חתימת הסכם אוסלו, הוא נרצח בדקירות סכין בידי מחבלים מחמאס. גופתו נמצאה שעתיים לפני תחילת צום יום הכיפורים בפרדס במושב בצרה בשרון. בכך היה לקורבן היהודי הראשון אחרי אוסלו.

פיגועים היו גם לפני הסכמי אוסלו, אבל החתימה על ההסכמים העלתה תקווה שיהיה לזה סוף, שייפתח עידן חדש. אולי משום כך דווקא הפיגועים שאחרי נתפסים ככואבים יותר. "מבחינתי, אוסלו לא מהווה נקודת ציון, כי יהודים נרצחו גם לפני וגם אחרי", אמרה השבוע אחותו של יגאל, שולה (סולונג') וקנין. יגאל, שהיה צעיר האחים במשפחה שעלתה לארץ ממרוקו והתיישבה בדימונה, נולד ב–1971 ונקרא על שם יגאל אלון, שאביו, אליהו, העריץ. בצבא שירת בהנדסה קרבית ולאחר שחרורו עבד כטרקטוריסט ומפעיל ציוד מכני כבד בבצרה, שם גם התגורר בקרוואן של מעסיקו. כשנרצח, בגיל 22, היה כבר חייל משוחרר זה כחודשיים, אך לדברי שולה, בחמאס חגגו וטענו שהרגו חייל צה"ל.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ