פרשנות

הרבנות שמגיעה לנו

בחירתם של יצחק יוסף ודוד לאו לרבנים הראשיים ממחישה יותר מכל כמה הרבנות צמודה לפוליטיקה. שניהם יקפידו להותיר אותה לא רלבנטית לחברה הישראלית

אנשיל פפר
אנשיל פפר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אנשיל פפר
אנשיל פפר

אם היו אומרים לרב הראשי עובדיה יוסף, לפני 40 שנה, שיום אחד יישב על כיסאו אדם שמעולם לא כיהן כרב עיר גדולה ולא ישב בבית דין רבני, לא היה מאמין. אתמול (רביעי) נבחר אדם כזה לכהן כראשון לציון: בנו. מבין בני הרב עובדיה, יצחק יוסף מעולם לא נחשב למי שנועד לגדולות. הוא הסתפק בראשות ישיבה לא יוקרתית במיוחד וערך ספר הלכות פופולארי המבוסס על פסיקותיו של אביו. אבל נאמנותו עמדה לו. בניגוד לאחיו דוד ויוסף, הוא מעולם לא חלק על אביו בנושאים פוליטיים או ניסה לנהל עבורו את ש"ס, כמו הבן הצעיר משה. כשאחיו אברהם הסתבך לפני חודש בפרשת הפרת אמונים, יצחק היה שם כדי לדאוג שמישהו ימשיך לשמור על האינטרסים של המשפחה והמפלגה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ