פרשנות

תוגת המנצחים: עייפות, אפרוריות וצניחת עפעפיים בשידור חי

הקברניטים עשו כל שביכולתם, אבל מסיבת העיתונאים לסיכום הלחימה היתה מדכאת • נתניהו יכול להתנחם בכך שגם היום, פוסט צוק איתן, אין לו אלטרנטיבה • מה עובר בראש של יובל דיסקין • וגם: את מי מטווח שאול מופז בפייסבוק

יוסי ורטר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יוסי ורטר

המלים היו מלות ניצחון, ביטחון ופיכחון. שפת הגוף שידרה עייפות, תשישות ולאות. שקיות מתחת לעיניים, כמעט צניחת עפעפיים בשידור חי. כך נראו קברניטי המלחמה במסיבת העיתונאים שכינסו ביום רביעי (שלשום) בערב, יממה לאחר הפסקת האש.

בנימין נתניהו, אשף ההסברה, הנואם המלוטש, המאסטר בשיווק שמרחף כפרפר ועוקץ כדבורה מעל כל פודיום, בקושי חילץ חיוך רפה מבין שפתיו כשלעג לחגיגות הצהלה הפתטיות בעזה. משה יעלון היה אפור כשק. נאומו היה מלאכת מחשבת של ערפול והרדמת הצופים. אבל גם הוא נראה כמיק ג'אגר בצעירותו מול הופעתו המנומנמת וחסרת הכריזמה של הרמטכ"ל, בני גנץ, שרק בנס לא גרמה לאלפי נהגים לאבד בו־זמנית את הכרתם בכבישים. הקרב על התודעה, ועל הנרטיב, מעולם לא נראה שמוט ועגמומי כל כך, אף על פי שהעובדות בשטח מדברות אחרת.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ