נתניהו שב לתפקיד הפרש הבודד שימנע אפוקליפסה

רה"מ אולי מאמין בחזון הקודר שהוא מציג כל שנה באו"ם, אך הדברים נועדו גם להציגו כיחיד שראוי להנהיג לבני מצאה באיסלאם הקיצוני תשובה לתביעות הפרישה של מצנע ומי מוטרד מהיחסים החמים בין לפיד לליברמן?

יוסי ורטר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יוסי ורטר

כשבמזוודתו הבריסטולים עם הצילומים המפלילים המתעדים משגרי רקטות בגן ילדים והוצאות להורג, נוחת הבוקר (שישי) בנתב"ג הפרזנטור והמסביר מספר אחת של ישראל, ורוחו מן הסתם טובה עליו. נאומו באו"ם אמנם לא הטביע חותם מיוחד על הקהילה הבינלאומית, אבל על הישראלים הוא בוודאי הותיר רושם עז, של פסימיות לקראת הבאות.

משנה לשנה הרטוריקה של נתניהו, בעיקר בעצרת האו"ם, הופכת לקדורנית, מאיימת, מתריעה בשער וגלובלית יותר. היא מבליטה את תחושתו של הנואם בכל הנוגע למקומו בהיסטוריה של העם היהודי. רק הוא, ואין בלתו, נועד להיות ליד ההגה בשעה הזאת, בשנה הזאת, בעשור הזה, על מנת להציל את מדינת ישראל מן הכליה שמחכה לה. וכמו אותו וואן טריק פוני מן האלבום של פול סיימון, תמיד הוא עולה על בימת העצרת מצויד בעזרי הרצאה, תצלומים ושרטוטים ואיורים, שמכונים גם גימיקים. בעזרתם הוא מציג את עצמו לא רק כמנהיג האמיתי של העולם החופשי, לא כמו הרופס ההוא מהבית הלבן הפרוץ, אלא גם כמגינה היחיד של ישראל המאוימת. הוא משתמש בכל הטכניקה המשוכללת הזאת על מנת לשכנע את הישראלים כי מוטב להם לבחור בו שוב, ושוב, כי רק אתו הם ישכנו לבטח בארצם, גם אם מבוהלים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ