פרשנות |

בוגי והטעויות: ככה לא בונים מועמדות לראשות ממשלה

מאז שהכריז יעלון על פסק זמן הוא מופיע בכל מקום,
 עם מסרים שציבור בוחריו לא רוצה לשמוע ■ את ברק דווקא לא מעניין הבית ברחוב בלפור, רק פינוי דייריו הנוכחים ■ ומדוע ההתגייסות של נתניהו לסייע בפרשת ילדי תימן מדאיגה את מפלגת העבודה?

יוסי ורטר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יוסי ורטר

רב אלוף במיל' משה (בוגי) יעלון הוא חייל. בלבו, בנשמתו, במהותו. הוא זקוק למסגרת. לכללים. לדפוסי פעולה. למשמעת. לסדר יום קפדני. כל עוד יש לו את כל אלה, הוא מתנהל על פיהם - למופת, לעוז ולגבורה. ברגע שהוא משתחרר, ברגע שהמדים הווירטואליים מוסרים מגופו, המצפן הפנימי שלו משתבש. הוא יוצא כמו שהוא באמת: בנאדם. מנגן בחליל עם יהודה פוליקר, אוכל צהריים עם חברים, עושה תרגילי יוגה עם המאמנת ביום היוגה הבינלאומי שמסתבר שנחגג. תצלומו של יעלון במכנסי התעמלות צמודים, רגליים משוכלות וכפות ידיים צמודות, בשאנטי של הבאנטי, הופץ ברשתות החברתיות ותפס כמו שריפת צמרות בשיא הקיץ. מישהו הדביק לו את הכינוי "יוגי יעלון". הצמידות בין שיעור היוגה של יעלון לפרסום תמונתו של אביגדור ליברמן במטוס אף־35 היתה, במונחים תקשורתיים, קטסטרופה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ