פרשנות

בהתפטרותה מהכנסת, גלאון מרקדת על התפר שבין צעד נואש לאומץ לב

יו"ר מרצ, המצטיינת בקמפייני געוואלד, הפגינה מדיניות ברוטלית של "הליכה עד הסוף". קשה להתעלם מיצר ההישרדות שמנחה אותה, וגרם לה להפוך את רעיון הפריימריז הפתוחים למצוף הצלה

רוית הכט
רוית הכט
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רוית הכט
רוית הכט

הודעתה של זהבה גלאון — הדמות החשובה והבולטת ביותר בשמאל בישראל כיום — על פרישתה מהכנסת, היממה לא רק את התקשורת, חוגי השמאל והציבור הישראלי בכללו אלא גם את חלק מחבריה לסיעה, ששמעו על ההודעה זמן קצר לפני פרסומה. בצעד רדיקלי זה הצליחה גלאון להשיג את מטרתה, לפחות בטווח הקצר, בצורה פנומנלית: היא הפכה לכותרת ראשית וזעזעה את כל מי שעשוי להשפיע על עתיד מרצ. מסכסוך מפלגתי פנימי, שקשה לגייס מוטיבציה מינימלית כדי להבינו, הפכה הסאגה במרצ, וחשוב מכך זהבה גלאון עצמה, לשיחת היום.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ