הקדנציה של אדלשטיין מסתיימת באקורד צורם. גם הכהונה עצמה היתה צולעת

אף שהיה מודע לבעיותיה של הרשות המחוקקת, יושב ראש הכנסת המתפטר לא הצליח לשפר את הדימוי הירוד שלה ולצמצם את הכניעה לממשלה. ואולי, אחרי הכל, מה שיזכור לו הציבור הוא המאבק רווי האגו עם נתניהו

יהונתן ליס
יהונתן ליס
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יהונתן ליס
יהונתן ליס

החלטתו של יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, להפר צו של בג"ץ ולסכל הצבעה במליאה היא אקורד סיום צורם לקדנציה צולעת. בשבע שנות כהונתו של אדלשטיין כיושב ראשה הפכה הכנסת לחלשה שבין שלוש הרשויות: ההחלטות בענייני חקיקה נדדו מהמליאה לשולחן וועדת השרים לחקיקה; שרים ופקידים זלזלו בהזמנות להשתתף בדיוני הוועדות; ודיוני הכנסת, בעיקר בימי שלישי שבהם השרים נעדרים, הפכו דלים וחסרי תוכן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ