משהו לרוץ אתו

נתניהו במאמץ למנוע פרישה של אנשי קדימה

בנימין נתניהו אינו מעוניין שקדימה תעזוב את הקואליציה. גם שאול מופז אינו רוצה בכך. האינטרס של שניהם הוא להמשיך לנוע קדימה, יחד

יוסי ורטר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
יוסי ורטר

בנימין נתניהו אינו מעוניין שקדימה תעזוב את הקואליציה. גם שאול מופז אינו רוצה בכך. האינטרס של שניהם הוא להמשיך לנוע קדימה, יחד. אם מופז היה רוצה לפרוש, הוא היה פורש אתמול ולא היה מסתפק בהצגת אולטימטום מנומס וכללי. כדי להצדיק את המשך השותפות מופז זקוק להישג משמעותי. לסחורה בת קיימא שיוכל להציג לסיעתו הספקנית, ההולכת ונשחקת ונקרעת מבפנים לקבוצות ולפלגים.

בימים הקרובים הם ינהלו משא ומתן, ישירות ועם שליחים. כרגע נראה שנתניהו לחוץ יותר: פרישה של קדימה על רקע דחיית מתווה פלסנר תצייר אותו כמי שנכנע והתקפל מול החרדים, בעניין שבקונצנזוס גורף: גיוס לכל ושוויון בנטל. ואולם, אם מופז ייאלץ לפרוש, לפחות תהיה לו אג'נדה. יהיה לו סדר יום. משהו לרוץ אתו לבחירות. משהו שקדימה חיפשה בשלוש שנים וחצי של שוטטות במדבר האופוזיציוני. מי היה מאמין שח"כ צעיר, מן הספסלים האחוריים, יהיה זה שיספק למפלגה שוקעת, על סף היעלמות, קרש הצלה אפשרי.

לאחר שעות ארוכות של שתיקה, פרסמה אמש לשכת ראש הממשלה את תגובתה לדו"ח. "המשתמט לא יקבל כמו המשרת", נאמר בה. נו יופי. לחרדים אין בעיה שהמשרתים יקבלו יותר, העיקר שמהם לא יגבו קנסות על מוות באוהלה של תורה. בהמשך הערב, ציין נתניהו באוזני מקורביו כי החוק שיוצג בסוף החודש לאישור הכנסת "יהיה קשה לחרדים". גם קושי זה עניין סובייקטיבי. מקורביו טרחו וציינו, כי נתניהו מעולם לא התבטא נגד סנקציות כלכליות-אישיות, שהן סלע המחלוקת הכבד והעיקרי בין שתי הגישות. כלומר, שבסוף הדרך יהיו סנקציות בחוק שיחליף את חוק טל. כלומר, שיש על מה לדבר ויש עם מי לדבר.

איור: עמוס בידרמן

לחצו לקריאת תמצית הדו"ח | הדו"ח המלא

העיקרון כבר נקבע. השאלה היא, כמו באמרה הידועה, המחיר. בסוף, הכל פוליטי. אבל מעבר לפוליטיקה יש גם מהות, והדו"ח שהציג אתמול ח"כ פלסנר הוא המסמך היסודי, העמוק, הרציני והאמיתי ביותר שחובר אי פעם בנושא החרדים המשתמטים משירות. הוא פרי עבודה של חודשים ארוכים, עוד הרבה לפני שוועדת קש"ב ז"ל הוקמה. הוא עושה צדק היסטורי ומסיים מציאות של עשרות שנים של אפליה מקוממת בין דם לדם. זוהי ללא ספק שעתו הגדולה של פלסנר. זו יכולה להיות גם שעתו הגדולה של נתניהו.

הטור המלא מחר ב"הארץ השבוע"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ