החמצה היסטורית

לפיד ויחימוביץ' מלקקים שפתיים, אך כולנו הפסדנו

הדבר היחיד החשוב במה שקרה אתמול הוא ההחמצה. בפעם בראשונה זה שנים היתה בישראל ממשלה בעלת רוב ציוני חילוני ברור - אבל הרוב לא הצליח לממש את עצמו, וההזדמנות אבדה

ארי שביט
ארי שביט
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ארי שביט
ארי שביט

הפרטים לא ממש חשובים. גם האשמים לא חשובים. הליכוד מאשים את קדימה וקדימה מאשימה את הליכוד והאופוזיציה מאשימה גם את הליכוד וגם את קדימה. נתניהו מגדף את מופז ומופז מגדף את נתניהו ויאיר לפיד ושלי יחימוביץ' מלקקים שפתיים. אבל האמת היא שהדבר היחיד החשוב במה שקרה אתמול הוא ההחמצה. ההחמצה היא באמת החמצה היסטורית. פעם ראשונה זה שנים שבישראל היתה ממשלה בעלת רוב ציוני חילוני ברור - אבל הרוב לא הצליח לממש את עצמו. פעם ראשונה זה עשורים ארוכים שנוצרה כאן הזדמנות לחולל שינוי פנימי עמוק - אבל ההזדמנות אבדה.

שוב הוכח שבארץ הציניקנים תמיד צודקים ובעלי התקוות תמיד מתבדים. שוב הוכח שהפוליטיקה שלנו היא פוליטיקה של מי אפסיים. אין גדולה שתעלה אותנו מתוך הביצה.

נתניהו עשה טעות איומה כאשר פיזר את ועדת פלסנר לפני שבועיים. לא ברור מה גרם לו לעשות את אשר עשה. התקף של חרדה? הרהורים של חרטה? אובדן עשתונות רגעי? ב-14 הימים האחרונים ראש הממשלה ניסה לתקן את הטעות הפטאלית שלו - ללא הועיל. אחרי שביזה אדם שבטח בו ואחרי שרמס תנועה פוליטית שהלכה אחריו, אי אפשר היה לאחות את הקרע. במקום שיוביל גוש מרכזי של 60 ח"כים ציונים נתניהו נאסף שוב אל חיקם של החרדים והקיצונים. במקום שיחולל כאן מהפכה ממשלית וחברתית, נתניהו שוב התכנס אל תוך הסטטוס-קוו הבוצני. שם חמים ונעים לו. שם הוא חש בנוח. שם טובים סיכוייו לגווע.

שאול מופז, אתמולצילום: מוטי מילרוד

לכאורה נתניהו הוא עדיין מלך. מי יחליף אותו? הריק המנהיגותי המחריד במרכז-שמאל משחק לטובתו ומבצר את מעמדו. אבל האמת היא שהקרח שעליו ביבי פוסע הופך ליותר ויותר דק. תמרונים הישרדותיים הם סם חיים בכנסת אבל הם רעל בקלפיות. היעדר תנועה מבטיח יציבות במערכת פוליטית נתונה אבל יכול לעורר מרי אלקטורלי זועם ביום הבחירה. כך שהתרגיל שאותו עשה לקדימה עלול לעלות לנתניהו ביוקר. במו ידיו הוא איחד כנגדו את המרכז הישראלי. במו ידיו הוא שיחק לידיהם של אלה הטוענים שאין לו חזון ואין לו בשורה. עדיין אין לדעת מי ירוויח פוליטית מהביזיון הפוליטי של השבוע. אבל דבר אחד בטוח: כולנו הפסדנו. ההזדמנות שהוחמצה בקיץ 2012 לא תשוב במהרה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ