בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תום תקופת נתניהו השני: יציבות שהפכה למכרה זהב

נתניהו הראשון היה מהפכן ניאו-שמרני, אנרגטי ויהיר. בתקופת שלטונו השנייה הוא מיעט להילחם ולא השאיר אחריו חותם - פרט ליציבות כלכלית ופוליטית

95תגובות

נתניהו הראשון (1999-1996) היה ראש ממשלה צעיר, אנרגטי ויהיר. הוא היה מהפכן ניאו-שמרני, לעומתי ומתסיס, אשר ביקש לשנות סדרי עולם ולבסוף הוכרע על ידי הכוחות שאותם ניסה להכריע. נתניהו השני (2012-2009) היה היפוכו הגמור. ראש הממשלה הבוגר, המרוסן והעגום שכיהן כאן בשנים האחרונות מיעט להיאבק, מיעט להילחם ולא השאיר אחריו חותם. ב-42 חודשים הוא לא עשה שלום ולא יצא למלחמה, לא הנהיג שינוי משטר ולא חולל מהפכה חברתית-כלכלית. כל שהציע לישראלים הוא יציבות.

יציבות ביטחונית, יציבות כלכלית ויציבות פוליטית. אבל מכיוון שסביב-סביב לישראל געשה הכלכלה העולמית וגעש העולם הערבי, היציבות המדשדשת של נתניהו הפכה למכרה זהב פוליטי. היא אפשרה למנהיג שלא עשה שום מעשה של ממש ולא השיג שום הישג של ממש להפוך למי שנתפש כרגע כמועמד היחיד כמעט לראשות ממשלת ישראל.

>> בחירות 2013: כל הידיעות, הסיקורים והפרשנויות

אתמול זה נגמר. נתניהו השני החזיר את המפתחות. מדוע עשה זאת? לא רק מפני שידע שלא יוכל להעביר תקציב מדינה סביר. לא רק מפני שאיבד את האמון באחדים מבעלי בריתו. נתניהו השני רצה לקצר את התקופה שבה אובמה השני יוכל להכות בו - אם ייבחר מחדש ב-6 נובמבר. נתניהו השני רצה להקדים חדשות כלכליות רעות וחדשות ביטחוניות רעות, העלולות לערער את ההישג האחד שלו: יציבות. נתניהו השני רצה לסיים במהירות את ההתגוששות הפוליטית בתוך ישראל כדי שיהיה ערוך ומוכן באביב להתגוששות האסטרטגית הגדולה עם איראן.

תומר אפלבאום

מבחינת נתניהו, איראן של סתיו 2012 היא כבר לא רק איום קיומי ולא רק שליחות היסטורית, אלא הזדמנות הישרדותית שלא תסולא בפז. איראן היא מכרה הזהב הפוליטי החדש. מי יידע לשחק פוקר אסטרטגי מול האייתוללות? שלי יחימוביץ? מי יידע לקבל את ההחלטה אם לתקוף או לא לתקוף באיראן? יאיר לפיד? העתקת סדר היום הלאומי מהתחום הכלכלי-חברתי אל התחום הביטחוני-קיומי היא שעשויה לאפשר לנתניהו השני, הבלתי מלהיב, להפוך לנתניהו השלישי.

הנה סיבה נוספת להקדמת הבחירות: להכות את ראש הממשלה אהוד אולמרט בטרם ישוב מהכפור המשפטי שאליו גלה. להכות את ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, בטרם יחבור לאיזו ברית מרכז-שמאל מאיימת.

באמצעות יריית האקדח שפתחה אתמול את מערכת הבחירות 2013, נתניהו מנסה לצוד חמש ציפורים שונות: אובמה, יחימוביץ, לפיד, אולמרט וברק.

אבל החיים אוהבים להפתיע. נכון: ברגע זה נראה שגוש הימין מוביל על גוש השמאל בפער של יותר מ-20 מנדטים. ברגע זה נראה שאין על המגרש שחקן שיוכל לשחקן-העל נתניהו. אבל בפוליטיקה הישראלית כמו בפוליטיקה הישראלית: אין לדעת מה יילד יום. ודאי שאין לדעת מה יולידו מאה ימים. מפלגת השלטון היא מפלגה הנשלטת בידי קיצונים והשותפים הטבעיים שלה אינם מאוד אהודים. מצוקה כלכלית איומה רוחשת מתחת לפני השטח. מועקה של חברה מתפוררת מורגשת בכל מקום. אין חזון, אין תחושת כיוון, אין סולידריות. גם אין אהבה אמיתית לאיש המוכשר והמבוצר העומד בראש הממשלה. כך שהחל מהבוקר המשחק הוא שוב משחק פתוח. הכל יכול לקרות. הכל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו