ממשלת המלחמה של נתניהו וליברמן

האיחוד בין הליכוד לישראל ביתנו יוביל את ישראל לעימות מול איראן. נתניהו התנער היום סופית מניסיונו להציג את עצמו כמנהיג ממלכתי ומתון

אלוף בן
אלוף בן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
אלוף בן
אלוף בן

בנימין נתניהו הקים הערב (חמישי) את ממשלת המלחמה, שתוביל את ישראל לעימות עם איראן. הוא לא הסתיר את כוונותיו, בהכריזו שיעדה הראשון במעלה של ממשלתו הבאה יהיה מניעת נשק גרעיני מאיראן. האיחוד עם אביגדור ליברמן מפורר את ההתנגדות הפנימית למלחמה. אחרי הבחירות, נתניהו יוכל לטעון שקיבל מנדט מהעם לפעול בהתאם לשיקול דעתו. השרים ובכירי מערכת הביטחון יתקשו לחלוק עליו. מעתה, רק ההסתייגות האמריקאית עשויה לעכב, או לסכל, את פקודת ההמראה לחיל האוויר.

נתניהו התנער היום סופית מניסיונו להציג את עצמו כאיש המרכז, כמנהיג ממלכתי ומתון. המסכה שעטה ערב הבחירות הקודמות הושלכה סופית לפח. עם ליברמן כמשנה-למלך ויורש עצר, וחייליו במקומות בולטים ברשימה, הליכוד יהיה מפלגת ימין קיצונית, תוקפנית ושונאת זרים, שמתבשמת בבידוד הבינלאומי של ישראל ורואה בקהילה הערבית אויב פנימי וסכנה למדינה.

נתניהו וליברמן, הערב. על מפלגות השמאל והמרכז להציג חלופה לממשלת המלחמהצילום: אמיל סלמן

התפנית של נתניהו מזכירה את השינוי שעבר מייסד הליכוד, מנחם בגין, אחרי בחירתו מחדש ב-1981. בממשלתו הראשונה של בגין כיהנו משה דיין ועזר ויצמן, שהובילו את המשא ומתן להסכם השלום עם מצרים. בממשלתו השנייה, הדמויות המרכזיות היו שר הביטחון אריאל שרון והרמטכ"ל רפאל איתן, שיחד עם בגין הובילו את ישראל למלחמת האסון בלבנון.

נתניהו מכין עכשיו מהפך דומה. בממשלתו היוצאת כיהנו אהוד ברק, דן מרידור ובני בגין, שהטיפו למדיניות חוץ מתונה, והציגו לעולם פנים שפויות. בממשלה הבאה הם ייעלמו, או ינוטרלו, ונתניהו יאבד את מראית העין של מתינות בליכוד. הוא יידחק למדיניות חוץ כוחנית, ולא יוכל עוד לטעון ש"שר החוץ לא מייצג את עמדות הממשלה", כפי שנהג להתנער מליברמן בקדנציה הנוכחית, בכל פעם ששר החוץ תקף בפומבי את אבו מאזן, את טורקיה, או כל מדינה אחרת שהעלתה את חמתו.

המהפך ייראה גם במדיניות הפנים. מרידור ובגין, יחד עם מיקי איתן ורובי ריבלין, נאבקו בממשלה היוצאת על קיומה של דמוקרטיה ליברלית, שומרת זכויות אדם ומיעוטים, מול הלחצים של ליברמן ושל נתניהו ומקורביו (ויעקב נאמן בראשם) לכינון מדינה לאומנית עם ממשלה כל-יכולה. עכשיו רוסקו הבלמים והאיזונים. נתניהו ממזג את הליכוד, מפלגה שהתאפיינה בדמוקרטיה פנימית, בפריימריז ומוסדות, עם רשימת הבובות של הדיקטטור ליברמן.

האיחוד בין הליכוד וישראל ביתנו נבע מחולשה, ויש בו גם הזדמנות. הוא מחייב את מפלגות השמאל והמרכז, והעבודה בראשן, להציג חלופה אידיאולוגית ומעשית לממשלת המלחמה. מול הליכוד-ביתנו, שלי יחימוביץ' לא תוכל עוד לערפל את עמדותיה המדיניות, או לקרוץ להשתתפות בקואליציה הבאה. בהציבו את ליברמן בחזית, נתניהו נתן לשמאל יריב להילחם בו וללכד נגדו את המחנה הליברלי, השפוי והמתון בציבור הישראלי. ובינתיים, ברק, מרידור, בגין ואיתן חייבים להתפטר מיד מהממשלה, ולא להתפתות לפירורים שיציע להם נתניהו כדי שיתנו לו תעודת כשרות ציבורית ובינלאומית.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ