בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביהדות התורה חרדים לקראת הבחירות המתקרבות

שחקנים חדשים בשדה הפוליטי, חסידות שמאיימת לערוק לש”ס ומלחמה בין בני ברק לירושלים מאיימים על שאיפותיה האלקטורליות של המפלגה

21תגובות

כשמשה גפני ניסח תגובה לידיעה על איחוד בין נתניהו לליברמן, הוא הלך בזהירות. האיחוד, “צופן לציבור החרדי אתגרים רבים וקריטיים בקדנציה הבאה”, אמר חבר הכנסת, יו”ר ועדת הכספים. אבל עוד לפני שיטפל באתגרים של הקדנציה הבאה, גפני חייב לכבות שריפות מאתגרות וקריטיות מבית.


נכון, פילוגים ופיוסים היו תמיד מרכיב מרכזי בתזונה הפוליטית החרדית, אלא שהפעם מתלווה לכך תחרות חופשית וקריאות גלויות לדמוקרטיזציה, לחרדתם של הרבנים, וזאת מטעם חוגים מרכזיים במחנה. בבחירות 2013 ינסו מספר שחקנים שלא כולם יתמודדו ישירות לכנסת – מש”ס, דרך “עם שלם” של חיים אמסלם, מפלגת “טוב”, ומפלגת-מדף שהוקמה בשבוע שעבר, “נצח” - לפנות לקבוצה הולכת וגדלה של חרדים מתוסכלים, ממורמרים, לא מיוצגים. ההערכות הזהירות ביותר מתייחסות לקבוצה הזאת כמנדט שלם. כולם ינסו לחזר אחרי המנדט החרדי החמקמק, שלא נמצא בכיס של אף אחד. המפסידה עלולה להיות יהדות התורה, שכבר שנים מקווה להגיע לשבעה מנדטים וכעת גם מנדט שישי נראה רחוק. בעקבות האיומים מבחוץ, מקווים ראשי יהדות התורה שהחרדים יצליחו בכל זאת להתגבר על המחלוקות הפנימיות.


באפריל פרסם העיתון הליטאי “יתד נאמן” מאמר תקיף נגד “החרדים החדשים”, אדוקים לפי הגדרתם ולבושם אבל עובדים לפרנסתם, אולי גם משרתים בצבא ולומדים לתואר, ובעיקר לא מתבטלים בפני אברכי הכוללים שמקדישים את חייהם לתורה.


המאמר אבחן בין “יהודי חרדי” ובין “חרדי חדש”, ש”סבור כי המושג ‘חרדי’ הוא מותג סמלי גרידא, גמיש ומשתנה לפי הצורך”. לפי המאמר, “’חרדי חדש’ מלגלג על הגדרים שנקבעו בפסקי ההלכה... מכשירי טכנולוגיה הרסנית נושרים מחיקו, ובני ביתו מתעלמים מגדרי הצניעות”.


כל העדכונים, הפרשנויות והסקרים בעמוד הבחירות המיוחד של "הארץ"

עוד נחזור למאמר שחולל סערה אדירה בשעתו, אבל קודם יש למקם אותו על ציר הזמן, שכן מאז אפריל הוטלה הספינה החרדית לסערות גדולות עוד יותר. “יתד” עצמו עבר הפיכה מבית, העורך הודח, והעיתון עבר משליטת המחנה הירושלמי, הקנאי יותר, לידי המחנה מבני ברק בהנהגת הרב אהרן לייב שטיינמן. הירושלמים בהנהגת הרב שמואל אוירבך הקימו יומון משלהם, “הפלס”, שמנסה למלא את מקומו של “יתד” הישן ומתנפל בידיים חשופות על כל גילוי של “רוח חדשה” הנושבת במחנה. זמן קצר לאחר פרשת העיתונים נפטר המנהיג הליטאי האחרון שהיה קונצנזוס חרדי, הרב יוסף שלום אלישיב. תקופה באה לסופה.


כעת בחירות, ושני הפלגים מתקוטטים: יתד נגד הפלס, ירושלים נגד בני ברק. העיתונים מייצגים רק מלחמה עמוקה יותר, כביכול תיאולוגית, על זהותו של גדול הדור הנוכחי עם מותו של הרב אלישיב. 


הח”כים משה גפני ואורי מקלב, נציגי דגל התורה, הצליחו עד כה להלך בין הטיפות גם כשהגשם התחלף בערפיח לח של חרמות והתנכלויות (בעיקר נגד אנשי “הפלס” ומי שמעזים לפרסם בעיתון). היה ברור, כי ככל שיתקרב מועד הבחירות יצטרכו גם הח”כים לבחור צד ומיהו גדול הדור שלהם. שניהם הוצבו באותם מקומות שבהם הוצבו בבחירות הקודמות ביהדות התורה (הרשימה המשותפת של דגל התורה עם אגודת ישראל) מפני שכך הוחלט בבית הרב שטיינמן, אבל אז נשאלה שאלת מנחם כרמל. 


נאמנם של הרב אוירבך, איש העסקים כרמל (שבבעלותו רשת המרכולים “ברכל”), הוצב בבחירות 2009 במקום השביעי ברשימת יהדות התורה ולא נכנס לכנסת, אך הציפייה שלו לנסות שוב, גם במקום ספק-ריאלי, קיבלה כעת משנה תוקף. בעוד שמחנה אוירבך רואה בכרמל דגל שיש לנעוץ בקרקע, יריביו מבני ברק רואים בו סדין אדום ובאופן כללי מתנגדים לעצם הדרישה של פלג כלשהו להעמיד נציג מטעם. מפלגת דגל, הם אומרים, יש רק אחת, וגדול הדור יש רק אחד. בימים האחרונים התנהל משא ומתן בין הצדדים שהתפוצץ כנראה סביב דרישת מחנה שטיינמן לסגור את “הפלס”.


עוד במהלך המגעים, שיגר הרב אוירבך נציגים לרשם המפלגות לרשום את מפלגת “נצח” שתייצג אותו בנפרד מדגל התורה. בין מטרות המפלגה, נכתב: “ללכד את שומרי התורה בישראל סביב חיי רוח ולהבטיח זכויותיהם לשמירת מורשתם התורתית”. ביום רביעי שעבר החליט הרב צבי פרידמן, מראשי המחנה ויו”ר הוועדה הרוחנית של “הפלס”, כי נצח אכן תתמודד ותאתגר את דגל התורה.


“מנחם כרמל, שנדחק מהרשימה, היה רק הקורבן. הסטירה היתה מכוונת אל הרב אוירבך, ועל זה הציבור שלנו לא ישתוק לעולם”, אמר יעקב פרידמן, ממקורבי הרב צבי פרידמן וראש לשכתו של כרמל. “פנינו מאז ומעולם רק לשלום ואם ישכיל המחנה של הרב שטיינמן לקבל את העובדה שאנחנו מהווים 50% מהליטאים ולהתייחס אלינו בהתאם כמובן שנשמח לרוץ באחדות מלאה. אם לא, כמו שקם עיתון הפלס והוא מצליח, עם יותר מ-4,500 מנויים, כך מפלגת נצח תרוץ עד הסוף והיא תהיה הפתעת הבחירות”. פרידמן משוכנע, כי נצח עוברת את אחוז החסימה, ולדבריו גם כמה חסידויות קטנות כבר הודיעו על תמיכתן בה.


ספק אם זה מה שיקרה בסוף - מאמצי השלום עדיין נמשכים - אבל המהלכים האחרונים מעידים על רמות הרעל הגבוהות באוויר שעלולות לגרום להצבעת מחאה של נאמני הפלג הירושלמי, כקבוצה או כיחידים. משה גפני סירב לבקשת “הארץ” להגיב לדברים, אבל עניין הרב אוירבך מעסיק אותו מבוקר עד ערב.


תומר אפלבאום

זאת רק אחת הצרות של גפני, ליצמן ופרוש, אנשי השותפות האשכנזית של דגל התורה (ליטאים) ואגודת ישראל (חסידים). יהדות התורה היא רשימה שהאלקטורט שלה הולך וגדל, הודות לגידול באוכלוסייה, אך מתקשה להגיע למנדט השביעי שלה, כנראה בשל פילוגים פנימיים בתוכה. דוגמאות אקטואליות נוספות לא חסר: חסידות בעלז מאיימת לערוק לש”ס, בטענה כי הסדר הישן, המציב אותה במקום הרביעי בין החסידויות, מתעלם מהעובדה שהיא כיום החסידות השנייה בגודלה. מדובר בבעיה רצינית ביותר, שהפתרון אליה לא נראה לעין לפי שעה, אומרים באגודת ישראל; חוגים נרחבים יעדיפו להצביע למפלגות ימין (כמו למשל חלק מחסידי חב”ד וברסלב), ואדמו”רים של חסידויות קטנות שהיו פעם חלק מאגודת ישראל צפויים להורות לאנשיהם להחרים הפעם את הבחירות, בהשפעת חוגים חרדיים אנטי-ציוניים.


בעוד שחלק מהמחלוקות הפנימיות ייפתרו מן הסתם, הסיפור עם החרדים החדשים שונה. כאן יש תהום אידיאולוגית שספק אם יהדות התורה יודעת לגשר עליה מבלי להצטייר כפשרנית וספק אם החרדים החדשים עצמם ירצו להעלים. חלק מ”החדשים”, קשת רחבה של לא מיוצגים מכל החוגים ומכל העדות, ספרדים ואשכנזים, דוברי אנגלית או עברית, לא חוששים לדרוש ייצוג ואף לקרוא לדמוקרטיזציה בציבור החרדי, ואין להם בעיה לזעוק כי הם וילדיהם מופלים לרעה בקבלה למוסדות חינוך, בוועדות קבלה של יישובים ועוד. אחרי שייפתר המשבר עם מחנה אוירבך, זאת תהיה הסוגיה שתעסיק את גפני. באופן פרדוקסלי – אנשי “הפלס” ואויביהם האידיאולוגיים, החרדים החדשים, נמצאים כעת באותה סירה שגפני מביט בה בחשש.


מפלגה שתנסה לכפות על גפני סדר יום חדש היא “טוב”, הילד החצוף של הפוליטיקה החרדית שהשתחל בשנים האחרונות לשלטון המוניציפלי בביתר עילית ובית שמש. “טוב” נשענת כלכלית ורעיונית על פא”י ההיסטורית ועל העומד בראשה, חנוך ורדיגר, ובבחירות הבאות היא מתכוונת לרוץ בערים נוספות כמו אלעד, מודיעין עלית וירושלים. 


האי מתכוונת לשקול גם התמודדות בבחירות לכנסת ה-20, אבל בינתיים, בבחירות הקרובות, היא תנסה להשפיע על סדר היום של המפלגות החרדיות. ורדיגר עצמו מצהיר מעל כל במה כי יחרים את יהדות התורה, מפלגה ש”ראשיה חוטאים לציבור בוחריהם”, ובבחירות האלה הוא הולך “להשתתף בלי להתמודד”. “טוב” מתכוונת להוביל קמפיין לשינוי סדר היום החרדי בבחירות על ידי פרסום סקרים שיראו כי “מה שמעניין את החרדים זה לא רק תקציב הישיבות, קצבאות הילדים והמאבק נגד ‘גזירת הגיוס’”.


“אנחנו באמת מתכוונים לשנות את סדר היום החרדי”, אמר ורדיגר. “אין תחרות במפלגות החרדיות, זה עדיין ברור שאשכנזים מצביעים לדגל וספרדים לש”ס. זו מערכת בחירות בלי זכות בחירה, זה לא נורמלי. אנחנו אומרים שיש לאנשים זכות בחירה. לחברי הכנסת החרדים אין אמירה בערימה של נושאים - תעסוקה, השמה, שכר נשים עובדות חרדיות שהמעסיקים עושקים אותן. זו מנהיגות?”.


לא כל החרדים החדשים מזוהים עם “טוב”. חלקם עדיין רואים עצמם כאנשי דגל התורה, ומחפשים כל דרך להצביע ג’ כמו האבא והסבא שלהם. המאמר ב”יתד נאמן” התפרסם בשבוע שבו החלה המערכת הפוליטית להתכונן לבחירות בספטמבר, שבסופו של דבר לא התקיימו. 


גפני ומקלב התרוצצו אז מחוג בית אחד למשנהו כדי לטפל במה שהסתמן כבעיה הקשה ביותר של יהדות התורה – כיסי ההתנגדות והמרירות בתוך הציבור החרדי, והקריאות להחרים את ג’. הם נפגשו אז עם קבוצת “חרדים עובדים” בעיר אלעד, 15 איש שעובדים לפרנסתם וחשים דחויים, נדחקו להקים בתי ספר משלהם ובית כנסת משלהם. חלקם כבר הצביעו בבחירות 2009 לש”ס, הצבעת מחאה, ובבחירות המוניציפליות העדיפו את אנשי מאיר פרוש. 


גפני הבטיח לשלב אותם במערך המוניציפלי של המפלגה, ולשכנע את משרד ראש הממשלה לשלב יותר חרדים בשירות המדינה. אחד ממשתתפי הפגישה אמר אז: “שמעתי את גפני ואני לא יודע מה אעשה בקלפי. הכל פתוח. גפני לא הצליח לשכנע אותי, אבל זיהיתי אצלו רוח חדשה. הוא לפחות מתמודד עם זה”. כמוהו, יש היום הרבה חרדים שאומרים בגלוי כי לא ישימו ג’ בקלפי, תופעה שגפני ומקלב מזהים כגורם שיכול להחליש את המפלגה בקלפיות.


מי שעוד מזהה את התופעה הזאת הוא אריה דרעי, היו”ר המשותף של ש”ס. יועצים של דרעי הציגו לו ניתוח ולפיו הקולות המתנדנדים החרדיים, אלה שמזוהים כחרדים חדשים, מגיעים למנדט שלם. דרעי מעוניין למשוך את המנדט הזה אליו, מבלי להצטייר כמי שמתערב בענייניהם הפנימיים של הליטאים. ביום שישי שעבר הוא תקף את הסמינרים המפלים נערות ספרדיות על רקע עדתי. לדברי אחד ממקורביו, המסר נועד לקרוץ גם לחרדים החדשים, שגם הם סובלים מאפליה במוסדות החינוך. 


ורדיגר לא חושב שהאמירה ההיא שירתה את דרעי מול החרדים החדשים, והוא עצמו לא מתכוון להמליץ על אף מפלגה לתומכיו. “אני לא בחרתי בקריירה של אדמו”ר, ואני לא יכול לומר לציבור מה להצביע. אנחנו רק נציב את השאלות, אבל נכון שאנשים שואלים אותי ‘נו, למה להצביע’. אני באמת נתקל בשאלה הזאת יותר מבעבר”.


על רקע הברית נתניהו-ליברמן, פתרון המחלוקות הפנימיות הפך בוער עד כדי כך שאמש החלו שמועות על ברית משותפת בין יהדות התורה וש”ס לקראת הבחירות. תוכנית שכזאת נראית בעלת סיכויים קלושים. 




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו