כחלון חתך מהר

הרגליים הקרות של האיש החם

ככל הנראה, דוחק הזמן והקושי לקרוא תיגר על הליכוד הכריעו עבור כחלון. בשורה התחתונה - זה נגמר במבוכה מיותרת, ובכתם שלא יעזוב אותו זמן רב

יוסי ורטר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי ורטר

לזכותו של משה כחלון נאמר רק זאת: הוא לפחות, חתך מהר. שר התקשורת והרווחה הפורש לא פצח בסאגה אין סופית של ייסורים, חיבוטי נפש, התלבטויות והתייעצויות מבית מדרשם של אולמרט את לבני. הוא ירד מהעץ באותה המהירות שטיפס עליו. זה לקח לו שלושה ימים. שלושה ימים של שכרון חושים, של חלומות באספמיה, של אוויר פסגות וירטואלי.

לפני שבועיים הוא פרש על תקן של כוכב-על. אחרי כמה ימים הוא כבר היה עם רגל וחצי בחזרה במרוץ, אמש הוא שוב פרש, ומה בשם אלוהים יקרה מחר? שופט בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, נוהג לספר בדיחה על היהודי שאומר שלום, ואף פעם לא הולך. זה מתאים לעוד כמה פוליטיקאים.

ההחלטה נפלה אצל כחלון עוד ביום חמישי בערב. אנשים ששוחחו אתו באותו יום זיהו אצלו סימני הצטננות - לא פיזיים, מנטליים. מה שנראה לו קוסם ומפתה ביום ג', התקדר ולבש כסות פחות זוהרת ככל שנקפו השעות ותפחו הכותרות. אט-אט הוא תפס רגליים קרות.

קודם כל הסקרים, שהם האשמים הישירים במחול השדים הכחלוני שסחף אחריו את המדינה בשבוע שעבר: עם כל הכבוד למספרים - בין 12 ל-15 מנדטים - כחלון הבין (היה מי שהסביר לו) כי אלה הם נתוני פתיחה. זה הגג, לא הרצפה. הוא היה עלול להגיע ליום הבחירות ב-22 בינואר ולגלות שהמספרים הללו היו בעננים.

משה כחלוןצילום: ניר כפרי

שיקול נוסף: מערכת בחירות היא דבר אכזרי. כחלון, אם היה מממש את חלומו, היה צריך באפס-זמן, להקים מפלגה, להרכיב מנגנון, לאייש רשימה, לתכנן קמפיין, לגייס פעילים, מתנדבים וכספים ולהתייצב אל מול התקשורת החטטנית. ספק רב אם הוא בנוי לכך. לפני ששזפו עיניו את הסקר הראשוני בתחילת השבוע שעבר, הוא מעולם לא חשב על עצמו ככזה.

יש להניח שכחלון גם התקשה, נפשית, לקרוא תיגר על הליכוד, ביתו הפוליטי מילדות. נכון, יש לו בעיה קשה עם נתניהו. השבר ביניהם עמוק ורחב הרבה יותר מכפי שנראה קודם. כחלון נפגע מנתניהו לא פעם בשנה החולפת. הפעם האחרונה הייתה כאשר הודיע על פרישתו וגילה שנתניהו לא יוצא מגדרו כדי להחזיקו בבית. כחלון השווה בין מסע החיזורים הלוהט שערך נתניהו אחרי בני בגין, כאשר זה שקל שלא לרוץ בבחירות, לבין היחס לו הוא זכה, והסיק כי הוא חשוב לנתניהו הרבה פחות מבגין, אולי כי הוא הצליח הרבה יותר מבגין. עלבון הוא פקטור בפוליטיקה. תמיד היה. אבל בסוף, הליכוד הוא הבית ונתניהו הוא רק בעל הבית, וזה לא אותו הדבר.

ייתכן שישנן סיבות נוספות שאנו לא יודעים עליהן: משפחה, למשל. בכל מקרה בשורה התחתונה זה נגמר במבוכה מיותרת, ובכתם שלא יעזוב אותו זמן רב. הלקח: כשפורשים - פורשים. לא מתחרטים דקה אחרי. התחלנו בבדיחה על חשבונו של כחלון ונסיים באחת נוספת, על הרשלה מאוסטרופולי, שכזכור איים ואיים, ולבסוף הלך לישון רעב.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ