המפלגות הנשכחות: בעיית לבני ולפיד

מד"ש דרך צומת, הדרך השלישית, הגמלאים וקדימה: בתי הקברות מלאים במפלגות שמיום הקמתן היו להן יותר מדי תחליפים, אולם הלקח עדיין לא נלמד

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי שריד

כבר היו דברים מעולם: אטלנטיס נבלעה במעמקי האוקיינוס, אימפריות קרסו ונמחקו, מפלגות נעלמו והיו כלא היו. גם אצלנו היו דברים. ד"ש המעוטרת ועתירת הכוכבים ריצדה מיומה הראשון עד שכבתה כליל; אבק כוכבים לא נותר ממנה. דרך אז כוכב-על, לשעבר רמטכ"ל, אך הפוליטיקה דרכה עליו, הוא עצמו היה מעדיף להיזכר כארכיאולוג בלבד.

רפאל איתן (רפול), עוד רמטכ"ל, הקים לימים את התחייה-צומת. בשיאה, שיגרה שמונה חברי כנסת למשכן - שגר ושכח. גם היא נקברה קבורת חמור, ואתה נקברה קריירה שלמה של מצביא מלחמת לבנון הראשונה, הארוכה במלחמות ישראל. וכמעט שכחנו את אביגדור קהלני ואת הדרך השלישית שלו, שנחסמה מיד כדרך-לא-דרך.

אז קמו גמלאים נועזים, ובמקום ללכת למועדון השכונתי בבוקר, רצו בבחירות. הם הגיעו רחוק, ובעקבותיהם השתרכו אנשים צעירים לרוב. שוב ירדו שבעה מנדטים לטמיון.

אביגדור קהלני. הדרך השלישית נחסמה מידצילום: דרור ארצי - ג'יני

אבל שום פארסה לא תשווה לעלילות קדימה, כמפולת הזאת לא היתה עדיין. מהבחירות הקודמות יצאה כמפלגה הראשה, ועד מהרה נהייתה לזנב. אמנם לשלטון לא באה, אך גם לא לאופוזיציה. היא שקעה בתרדמת חורף וקיץ. אחריתה מעידה על ראשיתה: חבריה נפוצים לכל רוח כפליטי אסון מחפשי מקלט. ורמטכ"ל מבוזה נוסף מנסה כעת, בשארית כוחותיו, לשבור את מחסום האחוז; איך נפל משמים. קדימה לא נפלה על חרבה, כי חרב מעולם לא היתה לה; החורבה נופלת עליה.

כל ההתנסויות הללו עד כה דיברו שווא, הלקח לא נלמד. גם בבחירות הבאות ישימו מאות אלפים של בעלי זכות את קולם היחיד על קיקיון דיונה, שבן לילה היה ובן לילה אבד. חבל על דאבדין בקלפי ולא נחשבים, מי סופר אותם בקואליציה מרבה רגליים וידיים, או באופוזיציה ראויה לתפקידה. לאחרונה ניצלו כמה קולות כשהחליט רמטכ"ל רביעי לקטוע את עצמאותו באיבה.

אין זה מקרה שרק "מפלגות היסטוריות" מחזיקות מעמד לאורך ימים. פעם יורדות ופעם עולות, מצליחות יותר או פחות, נאנקות מכאבים פנימיים, ואף על פי כן - שורדות, כי יש להן שורשים. ואילו "מפלגות אווירה", לעומתן, פורחות באוויר וסופן הקרוב להתאייד. אין דבק טוב שיחבר אותן, לא דבק אידיאולוגי ולא דבק ארגוני. אין להן תרבות פוליטית משותפת ועבר מלכד, על כן גם עתיד אין להן, וההווה הוא בסך הכל אופנה, שתתחלף בעונה הבאה.

יש עתיד, לדוגמה, היא מפלגה כזאת, ש"באה לשנות" כמו שינוי של אבא טומי, שנפחה זה כבר את נשמתה, וציוותה את גופתה למדע המדינה. עוד גופה פוליטית בשורה ארוכה-ארוכה. בתי הקברות בישראל מלאים במפלגות, שמיום הקמתן היו להן יותר מדי תחליפים: יכלו לקום, ויכלו שלא לקום, מה זה שינה אז, ומה זה בעצם משנה עכשיו. בינינו, גם רשימת המועמדים של לפיד ג'וניור אינה מפילה אותנו מהכיסא, אנחנו נשארים ישובים. המפלגות הוותיקות מציגות לפחות מצג של בחירות מקדימות, בעוד אצל יאיר - הכל עבודת יד, ידו שלו, והתוצאה היא לא מי-יודע-מה.

הוא הדין במפלגתה של ציפי לבני - אותו ערב-רב, מין בשאינו מינו, אותו מיש-מש. הקאמבק של לבני עוד יתברר כמוקדם מדי, אולי כמאוחר; כך או כך, מאכזב לעקוב אחריו כפי שהוא מתנהל.

הצביעו כאשר תצביעו - לליכוד או לעבודה, למרצ או למפד"ל, בכל זאת יש בהן משהו. אבל אל תיתנו קולות לפטריות אחרי גשם, היזהרו, כי גשמים חולפים עוברים להם מהר. אל תשחיתו פתקים על רשימות מזדמנות, שאמנם צצות כחדשות, אך אין בהן חידוש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ