בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
${m.global.stripData.hideElement}
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לשבוע בלבד - מינוי לאתר ב-50% הנחה  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פוליטיקה היא ג'אז, לא מוסיקה קלאסית

פרופ' מייקל איגנטייף, מומחה לרציונאליות ופוליטיקה, אומר כי הפוליטיקה היא אמנות ולא מדע, ומזהיר אותנו רגע לפני הבחירות: "כדאי שתעשו בחירה טובה"

12תגובות

מבחינתו של פרופ' מייקל איגנטייף מבית הספר לממשל באוניברסיטת הרווארד, אתם יכולים להמשיך להיות צינים, עוינים וחשדנים ביחס לפוליטיקה. לפעמים זה אפילו טוב. אבל בסופו של יום, הוא אומר, אנחנו צריכים מאוד את הפוליטיקאים. במיוחד את המובחרים שביניהם. “רק כשאתה מבקר במדינות שנמצאות בצרות גדולות, אתה מבין עד כמה הפוליטיקה חשובה".

"יוון למשל זו ארץ נהדרת עם מסורת נהדרת ואנשים נהדרים, אבל הפוליטיקאים שלהם הם נוראיים – וזה יכול להרוס את המדינה. לא צריך הרבה זמן כדי להרוס מדינה אם יש לך פוליטיקאים גרועים. הם דרדרו אותה מהר מאוד. אני אומר דבר מאוד פשוט: אנחנו צריכים פוליטיקאים טובים, כדי לשמור שהמדינה לא תלך לעזאזל. מדינות לא מתנהלות מעצמן. גם ישראל יכולה ללכת לעזאזל, אם לא יהיו לה פוליטיקאים טובים".

בשבוע שעבר ביקר איגנטייף בישראל כאורח של המרכז לחקר הרציונאליות באוניברסיטה העברית בירושלים, שם הרצה על "רציונאליות בפוליטיקה". באמתחתו קריירה אקדמית, פוליטית ועיתונאית עשירה. אקדמית – כמרצה באוניברסיטאות קיימברידג', אוקספורד והרווארד. פוליטית – כראש האופוזיציה בקנדה לשעבר וכמועמד מטעם המפלגה הליברלית לראשות הממשלה בבחירות האחרונות. תקשורתית – כעיתונאי, סופר, תסריטאי ומגיש מוערך.

בלומברג

נתחיל מהסוף: מה זה אומר להיות פוליטיקאי טוב?

"פוליטיקה טובה משמעותה לדעת מה האנשים באמת רוצים, בניגוד למה שהם אומרים שהם רוצים, ואז לתת להם את זה. להציג תוכנית שעובדת בפועל. לכוון לתוצאות. אבל פוליטיקה טובה היא גם עניין של אינטואיציה ותזמון. האינטלקטואלים חושבים שכל הרעיונות טובים כל הזמן. הפוליטיקאים יודעים שזה לא כך. חלק מהרעיונות טובים רק ברגעים מסוימים. יכול להיות שיש לך רעיון מעולה – אבל התזמון יהיה גרוע. פוליטיקה טובה זה גם לדעת להקשיב. אתה מקשיב, אתה פועל – ואז בום".

אתה מרבה לעסוק ב"רציונאליות בפוליטיקה". זה נשמע אירוני במבט ראשון...

"כמי שבעצמו היה פוליטיקאי נבחר, אני יכול להעיד שפוליטיקה היא גרועה כמו שחושבים: ברוטאלית, מטעה, מכפישה ומלאה בבגידות. אבל זה לא הופך אותה לאי-רציונאלית. פוליטיקה זה משחק אכזרי, אבל יש לו את הלוגיקה שלו ואפשר להבין אותה. גם אם ניצחת וגם – כמו במקרה שלי – אם שיחקת את המשחק והפסדת בו. יש הגיון בשיפוט שהבוחרים עושים כשהם בוחרים את הפוליטיקאים שלהם – ויש הגיון בהחלטות שאותם פוליטיקאים מקבלים".

ההגדרה שלו לרציונאליזם לקוחה מהגות של פילוסופים בעלי שם. בקצרה, מדובר ביכולת שלנו לחשב את התוצאות הרצויות תוך התחשבות בסיכונים המעורבים בכך. "יש הרבה פעילות כזו בפוליטיקה. מה הם פוליטיקאים אם לא אנשים שעוסקים בחישובים... הם לא עושים הרבה מעבר לכך. אלא שבפוליטיקה נוצר מצב אירוני - שבו ההשלכות של המעשים שלא תוכננו מראש שמים ללעג את החישובים של הפוליטיקאים", הוא אומר.

לפוליטיקה הוא נכנס אחרי שכבר היה אקדמאי מוערך. "זה כמו להיכנס לתחום החיים הכי כאוטי ובלתי צפוי. אפשר להקביל את זה למלחמה. כמו שהגנרלים יספרו לך: 'אין אסטרטגיה ששורדת את המפגש הראשון עם האויב'. ההנחה הזו היא אמת שרוב הפוליטיקאים יגלו. רק מעטים ניחנו ביכולת לחשב תוצאות במשחק הפוליטי. רוב הפוליטיקאים שאני מכיר יודו, שהם מאלתרים 'על הדרך'. אתה מעמיד פנים שזו אסטרטגיה בשעה שזה לא יותר מטקטיקה. הבעיה אינה שאי אפשר לבסס יעדים פוליטיים על קרקע רציונאלית, הבעיה היא שאין אסטרטגיה פוליטית שניתנת לביצוע בזמן כה קצר – בשעה שזמן ארוך יותר פשוט לא קיים".

את הפוליטיקה הוא משווה למשחק, אבל נזהר מההקבלה המקובלת ללוח שחמט. "הצעדים שלך תלויים באלה של היריב שלך, אבל זה לא כמו שחמט, שם יש לך חוקים מסודרים ויריב אחד. אתה משחק כאן משחק שבו הלוח הוא בגודל של מדינה ויש אינסוף שחקנים. משחק שבו התגובה לצעדים שלך – בתקשורת או בציבור – לפעמים חשובה בדיוק כמו הצעד עצמו. במשחק הזה יש רציונאליות, אבל אחרי כמה צעדים אתה נכנס לעולם האלתור. מרוכז במה שאתה לא יודע, עד שלעתים אתה צריך לזנוח את המטרות המקוריות שלך ולבחור אחרות".

"המומחיות בפוליטיקה היא היכולת להגיב לאירועים בעודם מתרחשים. מנהיג מוכשר הוא אדון לגורלו ויודע להציג את האלתורים שלו כאסטרטגיה. פוליטיקה היא ג'ז, לא קונצרט של מוסיקה קלאסית. השחקנים/נגנים מאלתרים בנושא מסוים. הם לא קוראים את התווים. פוליטיקאים מוצלחים הם אלה שיש להם כושר הישרדות. הם מרגישים 'בבית' במצבים של חוסר ודאות. אתגר לא צפוי הוא עבורם הזדמנות של ממש".

מילת המפתח פה היא אלתור או אינטואיציה.

"הפוליטיקה היא אמנות ולא מדע. אמנות שמבוססת על אינטואיציה. האינטואיציה הזו עלולה להטעות, אבל הפוליטיקאים יכולים לתקן את הטעויות האלה בזכות הניסיון שלהם. האינטואיציה הזו היא תחושה. זה לא משהו שמתכננים או חושבים עליו. אתה פשוט לומד מהניסיון איך להתקדם. אני לא ניחנתי בזה. אבל אובמה, למשל – האינטואיציה שלו מתחדדת ומתחדדת. עכשיו הוא נשיא טוב יותר משהוא היה כשנבחר. בהתחלה היו לו רעיונות גדולים ונאומים גדולים – ועכשיו הוא מסתכל על האנשים סביבו ויודע לומר אם הם בצד שלו או לא".

"הקמפיין של אובמה היה מאוד מדעי. הם עשו הרבה מאוד קבוצות מיקוד ובנו פרופילים מקצועיים של הבוחרים. אבל, אם אין לך מועמד 'טבעי' כמו אובמה – כל המדע בעולם לא יהפוך אותו לנשיא. לרומני היה אותו 'מדע' כמו לאובמה, אבל הוא לא היה פוליטיקאי טוב כמוהו. זה כמו ספורט: יש הרבה מדע, אבל בסופו של יום, אחרי שעשית את הדיאטה הנכונה ואימנת את השרירים הנכונים – השחקן עצמו הוא מי שקובע".

לפני שנכנס לפוליטיקה הוא היה גם עיתונאי מוערך. כותב, עורך, איש רדיו וטלוויזיה ותסריטאי עטור שבחים ופרסים. כשהוא נשאל על חלקה של התקשורת בעוגה הפוליטית הוא מחייך. "הפוליטיקאים לא אוהבים את התקשורת והיא לא אוהבת אותם. הם לא חברים. זה תמיד היה ככה", הוא אומר. אלא שהיום, דווקא בעידן האינטרנט, הוא סבור כי כוחה של התקשורת נחלש. "לפני 20 שנה, כשסיקרתי קמפיין פוליטי בבריטניה, הייתי צריך לשלוח טקסט אחד – פעם אחת ביום. היום העיתונאים שולחים טקסטים בארבע פלטפורמות שונות, חמש פעמים ביום. זו בעיה, כי אי אפשר לעשות ככה עיתונות טובה". המגמה הזו, לדבריו, מחלישה את התקשורת. “ריבוי הפלטפורמות מגדיל את הכוח שלה, אבל מחליש את הסמכותיות שלה".

מה באשר לבוחרים? גם אצלם הרציונאליות משחקת תפקיד?

"הקמפיין של אובמה הוכיח כי אין תחליף למגע האנושי. המסרים בטלפון ובמחשב אינם מספיקים. לא מספיק לדעת את הגזע, הדת, ההכנסה והמין של הבוחר כדי לנסות לחזות למי יצביע. הבוחרים הם מאוד עצמאיים. אתה צריך להגיע אלים באופן אישי, ולומר להם להצביע לך. ואת זה עושים באמצעות הקשרים החברתיים שלהם. השכן או החברים, למשל. למדתי על בשרי שהבוחר הוא הבוס. אנשים נוטים לשכוח את זה, וחושבים שהפוליטיקאים הם הבוסים. אבל אחרי שנקשתי על 5,000 דלתות – הבנתי שהבוחרים רוצים שתכיר בכך שהם הבוס. שתשכנע אותם. אתה צריך להגיע אליהם".

אבל האם הבוחרים הם רציונאליים בבואם להצביע?

"אם הבוחרים לא היו רציונאליים – הדמוקרטיה היתה בסכנה. כן, אתה צריך להאמין שהם עושים בחירות רציונאליות. בחירות שהם יכולים להסביר ולהגן עליהן בפני אחרים. זה לא אומר שהם תמיד צודקים. עובדה, הם העיפו אותי מהמשרד (צוחק, ע"א). הבוחרים לא מתחשבים במצע של המפלגות, אלא בוחרים בהתאם לתשובה לשאלה הגדולה – מי אני חושב שיוכל להנהיג את המדינה שלי. זו החלטה רציונאלית, כמובן. אם תשאל את הבוחרים הישראלים למה הצבעתם כפי שהצבעתם, הם יגידו – 'בחרתי בו, כי חשבתי x'. זה יכול להיות שגוי, כמובן, אבל זה לא כמו לומר – 'קניתי חולצה כי אהבתי את הצבע'. הבוחרים מפעילים מערכות של שיפוט והצדקה".

זה ודאי לא פשוט כמו שזה נשמע...

"נכון. אתה יכול לומר שאתה לא אוהב את ביבי, אבל כן סומך עליו, ולכן תבחר בו. או – 'אני לא אוהב אותו, אבל הוא מנהל טוב יותר מאחרים, ולכן אבחר בו'. קח לדוגמה את ארה"ב. מיליוני אמריקאים לבנים הצביעו למועמד שחור. לא היה להם שום דבר משותף איתו, אבל הם אהבו אותו וסמכו עליו. או שהם לא אהבו אותו, אבל אהבו אותו יותר מהמועמד השני – שהיה עשיר ורפובליקאי – גם זו בחירה רציונאלית".

למי היית מצביע לו היית ישראלי?

"לא אכנס לשם, כי אני לא מכיר אותם טוב כמו הבוחרים הישראלים. אני לא צריך להתעורר כל בוקר, לקרוא עיתונים ולהקשיב לרדיו שלכם. מה שכן אומר: ישראל היא מקום מאוד מיוחד, כי הפוליטיקה שלה חשובה לכל העולם. זו מדינה קטנה שמשחקת בבמה הבינלאומית. הפוליטיקה שלכם היא פוליטיקה של חיים או מוות. ולכן, כשבוחרים ראש ממשלה שואלים אצלכם האם האיש/האישה הזה יציל את המדינה שלי. זו שאלה קיומית שהבוחרים באירופה לא שואלים את עצמם. זו שאלה של הישרדות, אז כדאי שתעשו בחירה טובה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו