יאיר אטינגר
יאיר אטינגר

בישראל מכהנים על פי חוק שני רבנים ראשיים, זה לצד זה, אבל במערכת הבחירות המעניינת ביותר בתולדות הרבנות התגלה מועמד אחד שהוא עצמו מפוצל לשניים, אולי בעל כורחו. יש שני הרב דוד סתיו: ישנו סתיו הסמל, וישנו הרב סתיו הממשי. ביניהם - תהום פעורה.

סתיו הסמל הוא יו"ר ארגון רבני צהר, רב ליברלי המבקש לחולל מהפכה במוסד הרבנות הראשית, כזו שתגרום לרבנות – וליהדות כולה – להיות קרובה ואהובה. כמעט כל מי שתומך בסתיו לרב הראשי האשכנזי הולך שבי אחרי הסמל – גם הסרוגים וגם החילונים, החל מאנשי המחנה המתון בתוך מפלגת הבית היהודי ועד מפלגת העבודה, כולל מה שבאמצע - ישראל ביתנו, יש עתיד, התנועה. כולם נושאים את סתיו על כפיים כתקווה של שינוי. באופן סימטרי, החרדים והאגף השמרני בציונות הדתית, החרד"לים, מתקוטטים עם אותו סמל בדיוק והפכו את סתיו סוכן של שינוי, כלומר רפורמה, כלומר אויב היהדות. כמעט מיותר לומר, העיתונות משני הצדדים מטפחת את הסמל.

אבל סתיו הקונקרטי בכלל לא ידע שהוא כזה. סתיו הממשי כותב ומדבר, אמנם במאור פנים, כשמרן גאה, פרשן אולטרה-זהיר של ההלכה המדקדק ב"לא תסורו ממנו ימין ושמאל". חוץ מידידותיות ומאור פנים, הוא מעולם לא נשא דגלים שהרחוב והתקשורת אוהבים לייחס לו, מהקצה החילוני ועד הקצה החרדי. נכון, הפיכתו לרב רפורמיסט נושא בשורה הושגה גם הודות לצבא היחצ"נים היקר והאגרסיבי של ארגון צהר, אבל מי שיקשיב לסתיו עצמו יבין, כי השינויים שהוא רוצה לחולל ברבנות נוגעים כמעט אך ורק למינהלות לא לתוכן הלכתי. הוא עצמו הציג כך, בשיחה ל"הארץ", את השינוי שהוא מבקש להוביל: "אפס ויתורים בהלכה, מאה אחוז ויתורים בירוקרטיים. כל חסם ביורוקרטי אנחנו נבטל אותו".

כמעט אין צורך לציין שהוא מתנגד לנישואים אזרחיים. נהפוך הוא, בעיניו "לרבנות הראשית יש מחויבות להלכה, יש לה דרך אחת והיא הדרך המרכזית במסורת ישראל". הוא מתכוון להרחיב את תחומי העיסוק של הרבנות הראשית ולחזק אותה כמונופול, והוא גם מתנגד לכוונת השר לשירותי דת, שלאחרונה הוצגה בבג"ץ, לתמוך מכספי מדינה ברבני קהילות גם אם הם לא אורתודוקסים.

זאת ועוד, סתיו דוחה חלק מהמגמות הליברליות בתוך גבולות האורתודוקסיה כמו ההסכם לכבוד הדדי שמקדמים רבנים וארגוני נשים דתיות למניעת סרבנות גט (הוא תומך בנוסח אחר של הסכם קדם-נישואין), הוא נגד המודל הקהילתי בתקצוב שירותי דת שנועד להבטיח מעין הפרטה-רוחנית שלהם, ונגד בתי הכנסת השוויוניים, שבהם נשים מתפקדות כשליחות ציבור.

סתיו הוא בהחלט מתון, והוא היחיד מבין המועמדים לרבנות שמחויב לשינוי של המערכת, אבל בשום אופן אינו ליברל, אפילו לא בהשוואה לחבריו בארגון רבני צהר. הוא יושב בזרם המרכזי של הציונות הדתית, שבו מותר כיום גם לתמוך בהסכם קדם-נישואין ובשיעורי גמרא לנשים שאותם הוא מעביר אחת לשבוע.

כדאי לחדד את הפער הזה שבין התדמית ובין הרב, במיוחד בשבוע בו מגיע לשיאו הסכסוך סביב הבחירות לרבנות, זאת הודות לרב עובדיה יוסף, מנהיגה של ש"ס, שבמוצאי שבת האחרונה הסתער על סתיו בהיעדרו וכינה אותו "רשע" ו"לא ראוי לכלום".

הרב עובדיה. כינה את סתיו "רשע"צילום: אוליבייה פיטוסי

הח"כים מש"ס אריה דרעי ואריאל אטיאס, שכנראה רצו במתקפה הזאת, לא ראו שני צעדים קדימה. ממש כפי שקרה ערב הבחירות לכנסת, כשהרב עובדיה כיסח את הבית היהודי ("בית של גויים"), גם כאן האפקט הפוך. יהודים בישראל ומעבר לים (ארגון הרבנים הגדול בצפון אמריקה, RCA, הוציא הודעת גינוי חריפה), מתקשים לשאת את הברוטליות של מנהיג ש"ס. הרב דוד לאו ממודיעין עדיין נחשב מועמד מוביל במירוץ, אבל סתיו, שעד יום שישי שעבר היה המועמד שהציונות הדתית קרועה לגביו, הפך לקונצנזוס מגזרי וגיבור לאומי.

חוץ מהפוליטיקאים שתמכו בו, די לציין את הרב חיים דרוקמן ואת הרב צפניה דרורי, מזקני המחנה הדתי לאומי, שלאחרונה מיררו את חיי סתיו, והשבוע תמכו בו.

השבוע נפגשנו עם הרב סתיו בשעת ערב מאוחרת בביתו. באמצע הפגישה, זה היה נראה לא מתוכנן, דפק בדלת איש ש"ס, אחד מ-150 חברי הגוף שיבחר את הרבנים הראשיים בשבועות הקרובים. האיש, שנפל על סתיו בחיבוקים, בא להתרועע עם האויב בחסות השעה המאוחרת ולא חשב שעיתונאי יקלוט את הסצנה. הושבעתי לא לכתוב את שמו. הש"סניק הזה יצביע לסתיו, ועוד איך, על אפו ועל חמתו של הרב עובדיה. חצי שעה אחר כך, השעה היתה כמעט 11 בלילה, באו שלושה אברכים חרדים להגיד עד כמה הם נכלמים מדברי הרב עובדיה. אין להם קשר לגוף הבוחר אבל הם רואים בסתיו "סמל לאהבת ישראל". האם זה משפר את סיכוייו של הרב סתיו להיבחר לרבנות? לא בטוח, הוא לא נחשב פייבוריט, אבל הוא במשחק.

זו לא הטעות היחידה של הרב עובדיה ואנשיו. יש אירוניה בעובדה, שאנשי ש"ס נימקו לאחר מעשה את המתקפה על סתיו בספרו "בין הזמנים", שבו הוא דן בהתמודדות הראויה לפי דעתו כאיש הלכה עם תרבות הפנאי. אנשי ש"ס תקפו את ההיתר של הרב סתיו לבקר בקולנוע ולהסיט את המבט בסצנות לא צנועות. היום (חמישי) הוא כונה בבוז "רב הקולנוע" בביטאון ש"ס.

מעניין להקשיב לתגובה של סתיו בעקבות המתקפות הללו. נאמן לדעותיו, הוא לא מניף את הדגל האורתודוקסי-מודרני או נושא בשורה אלטרנטיבית לזו החרדית, אלא להיפך, תמה מה החרדים רוצים מחייו. "אני יותר הרב עובדיה מאנשי הרב עובדיה", אמר. "זה חד משמעית. אני מחויב לפסקיו ולגישתו ההלכתית הרחומה, הרגישה, האוהבת והדואגת לעם ישראל ומחובר לגישה הזאת יותר מחצי מהתלמידים שלו. אני מעריץ את גדולתו בתורה, בחדר שלי יש ספרים שלו; פסקיו מלווים אותי כל חיי, בעיני הוא באמת מענקי הפוסקים, וכאב לי. אני מאמין באמת שאנשים הטעו אותו, זה קורה, אני מצר על כך אני מקווה מאמין שנמצא את הדרך לתקן את זה".

בסלון של משפחת סתיו אין טלוויזיה, יש פסנתר. על הקירות תלויים ציורים והדפסים, במחציתם מופיעות דמויות חסידיות וחרדיות טובות-עיניים, ובאחרות נוף או עבודות קליגרפיה של פסוקים מהמקורות. הוא דתי-לאומי אבל לבו יוצא אל החרדיות. בכל הזדמנות הוא מדגיש את הייחוס המשפחתי שלו, נכד האדמו"ר מזוועהיל. בספרו הוא מתיר לשמוע מוסיקה כמעט מכל סוג, אבל בסלון יש כמעט רק דיסקים של מוסיקה חסידית. לדברי "רב הקולנוע", הסרט האחרון שהוא היה בו היה בכתה ח'.

בנט. הבטיח רב ראשי שמזוהה כציוניצילום: אוליבייה פיטוסי

"אני לא איש של קונצרטים והצגות ותיאטרון", אמר, "אני לא יודע מה זה סרטים. כשיש לי דקה פנויה אני עוסק בתורה, לא רק כי אני מְצוּוה, אני אוהב את זה. אבל אני מבין שיש גם אנשים אחרים בעולם, וצריך להתייחס גם אליהם. אני מודה, אני לא מסתובב בתערוכות, אבל אני מבין שיש תערוכות בעולם. ואני לא יכול להגיד שציור פסול אם אני יודע שהרב קוק אמר על ואן גוך שהוא זכה להשגות רוחניות עליונות כשהוא צייר ציורים. אז אני אתכחש לזה?".

אם זה כל הסיפור, על מה ולמה יצאו נגדו החרדים? סתיו בטוח כי המתקפות באות מצד "אלה שרוצים לשמר את אחיזתם הפוליטית בכל מיני משלטים ברבנות, שבהם הם רואים אמצעי לשרת אינטרסים פוליטיים וכלכליים. זה לא קשור בכלל לרב עובדיה".

הבחירות לרבנות סוערות כל כך, משום שהם באות בתקופה של תסיסה אידיאולוגית ודתית בחברה היהודית כולה והאורתודוקסית בפרט. אבל סתיו – שדמותו הסמלית מנקזת אליה את כל ההתפרצות הזאת, מבקש לטשטש כל היבט אידיאולוגי. שאלנו אותו מה היה קורה אם היה לובש מעיל פראק שחור וחובש כובע שחור? האם רק בגלל הכיפה הסרוגה שלו הוא מוצג כאויב היהדות? "כן", השיב בנחרצות ומנסה לשכנע שגם אם מערכת הבחירות הזאת מתנהגת כמו מלחמת דת, זו רק מלחמת כיפות. "הלבוש הוא חיצוני, אבל לא בכדי אני הולך עם כיפה סרוגה. אני מבקש לומר אני שייך לתנועה מסוימת, אני גאה בה, אני חלק ממנה ואני לא מתכוון לוותר על הסממן הזה".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ