בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אריאל שרון, 2014-1928

המנהיג הישראלי האחרון

בשרון התקיים שילוב בן-גוריוני בין האומץ לקבל החלטות דרמטיות ליכולת לסחוף את הציבור. החלל העצום שהותיר אחריו טרם התמלא, וספק אם יתמלא בעתיד

60תגובות

ראש הממשלה, אריאל שרון, נפרד מאיתנו באופן פתאומי בליל ה-4 בינואר 2006. היום מת אריק שרון: האבא, הסבא, איש המשפחה, אדם פרטי, שקוע בתרדמת במחלקת השיקום של בית החולים תל השומר. החלל העצום שהשאיר מאחוריו לפני שמונה שנים לא ממש התמלא וספק אם יתמלא בעתיד הנראה לעין. זאת משום ששרון היה הפוליטיקאי היחיד שהיה מסוגל לא רק לחולל מהפכות ולקבל החלטות דרמטיות, עוקרות הרים ומשנות מציאות, אלא גם להוביל אחריו את רוב הציבור שהאמין בו, סמך עליו, אהב אותו וראה בו את אבי האומה.

השילוב הנדיר, הבן־גוריוני, בין האומץ והחזון להכריע לבין היכולת להנהיג ולהוביל, היה זה שאפיין את שרון, במיוחד בקדנציה השנייה שלו כראש ממשלה, בין 2003 ל-2006. למרבה הצער, אין בינינו עוד אנשים כמו האיש ההוא. אהוד אולמרט היה אמיץ לא פחות והיה מוכן לפרוץ דרך בנושא המדיני, אך העם נטש אותו אחרי מלחמת לבנון השנייה. לנתניהו יש את האינטלקט וההבנה ההיסטורית, אבל אחרי חמש שנים רצופות בצריח, כמנהיג יחיד ונטול מתחרים, ספק רב אם הוא באמת בשל, מסוגל ורוצה לקבל את ה-החלטה על סיום הסכסוך, על מחיריה הניכרים.

כששרון פרש מהליכוד בנובמבר 2005 והקים את קדימה, כמחצית מן האלקטורט של התנועה ולמעלה משליש מחברי סיעתו חצו איתו את הסמבטיון, משאירים מאחוריהם בית פוליטי של עשרות שנים. כרועה אמיתי, כמפקד נערץ, כבנאדם שידע לומר תודה, הוא ידע לגרום לאנשים ללכת אחריו. לעומתו, נתניהו איבד את אחיזתו במפלגה. נאמר והוא יעשה מעשה שרון - את מי בדיוק הוא ימצא לצידו ברגע המכריע ממפלגתו? את יובל שטייניץ, אולי את צחי הנגבי, אולי עוד אחד או שניים לכל היותר. כדי שיוכל להתפלג חוקית הוא יזדקק ל-11 חברי הכנסת של ישראל ביתנו. זהו התסריט המדובר כרגע במערכת הפוליטית, לנוכח התזוזה שמאלה של אביגדור ליברמן.

השולייה שהיה לקוסם - אמיר אורן על אריאל שרון | עמוס הראל על האיש שהכניע את הטרור - ושרטט את הקווים לנסיגה | משבר האמונה שחולל שרון - אנשיל פפר | אלוף בן על האיש שאין לו תחליף | אריאל שרון: 2014-1928 |

שרון לקה בשבץ המוחי השני בעיצומה של מערכת הבחירות לכנסת ה-17. כל הסקרים צפו לו ולקדימה בהנהגתו למעלה מ-40 מנדטים. עזיבתו את המערכת הפוליטית פחות מ-90 יום לפני הבחירות הפכה את המפץ הגדול שהיה באוויר למפץ קטן עד בינוני. רבים מהבוחרים שהלכו עם אריק חזרו לליכוד בראשות ביבי או שמצאו מפלט בגמלאים, מפלגת האווירה התורנית והמצחיקה של רפי איתן. הליכוד ניצל מהשמדה מוחלטת. מול אולמרט, הוא קיבל בקלפיות בקושי 12 מנדטים. עם שרון בראשות קדימה, הליכוד היה זוכה מן הסתם במחצית מכמות המנדטים הזו. מרבית שרידיו בכנסת היו ממהרים להתאחד עם קדימה או עם מפלגות אחרות וזה היה סופה העגום של התנועה הלוחמת.

מערכת היחסים בין נתניהו לשרון יכולה לפרנס ספרים ומחזות. התיעוב היה הדדי, החשש והחשדנות האין-סופיים היו הדדיים, ההערכה הייתה הדדית אף היא. בצד המשטמה והבוז ששרון רחש לנתניהו (פעם, ב-2002, הוא ביקש להעביר מסר מסוים, בנפרד, לקודמו בתפקיד, אהוד ברק, ולנתניהו. "אני אדבר עם ברק", הוא אמר לאחד מעוזריו, "ואתה תדבר עם הדבר הזה"), הוא גם קינא בו: באלגנטיות שלו, בזריזותו, בהבנתו את הלכות העולם הגדול, בכושר הנאום, באנגלית המושלמת. גם כששרון היה מלך העולם, הוא אף פעם לא שכח שנתניהו הוא-הוא האיום העיקרי עליו בתוך הליכוד ומחוצה לו.

מיקי קרצמן

שרון היה ציניקן גדול. השילוב בין הפרגמטיזם המדיני שלו והציניות שבאופיו גרם לו להחליט בוקר אחד על פינוי והרס כל הישובים בגוש קטיף ועוד ארבע התנחלויות מבודדות בצפון השומרון. שנה לפני כן הוא סירב להיענות לבקשתו של יו"ר העבודה, עמרם מצנע, להודיע כי יהיה מוכן לפנות התנחלות אחת בלבד, נצרים, מלב רצועת עזה. "דין נצרים כדין תל אביב", אמר שרון למצנע, שבחר להישאר עם מפלגתו מחוץ לממשלה.

המשפט "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", שיוחס לפליק-פלאק הרעיוני הפנטסטי שלו, היה בסך הכל עלבון לאינטיליגנציה. לפני שנבחר לראש ממשלה, שרון היה שנים רבות שר בכיר, בין היתר במשרדי החוץ והביטחון וחבר קבינט. מה בדיוק הוא לא ידע קודם? איך מחישוקאי שקרא למתנחלים לרוץ ולהשתלט על כל גבעה נידחת על מנת לקבוע עובדות בשטח הוא הפך למחרב ההתיישבות? התשובה פשוטה: כל עוד הוא לא היה בצמרת, כקודקוד, הוא לא היה מוכן לאפשר לראשי ממשלה תחתיהם שירת, משמעון פרס עד נתניהו, לבצע מהלכים משמעותיים מול הערבים. הוא סמך רק על עצמו.

כשנבחר לראשונה, הוא ידע היטב לאן הוא נכנס. מה טיבו של הגיהינום הזה הקרוי ראשות הממשלה בישראל. ערב לפני הבחירות המיוחדות לראשות הממשלה ב-2001 נכנסו אליו גדעון סער, חברו האסטרטג ראובן אדלר והסוקר קלמן גייר. הם הניחו בפניו את הסקר האחרון, טרי-טרי מן התנור, שניבא לו ניצחון על אהוד ברק בפער של 20 אחוז (בסוף זה נגמר ב-24%).

אייל ורשבסקי

שרון עיין בסקר בשלווה. זהו, זה נגמר, הם אמרו לו, מחר בשעה הזו אתה ראש הממשלה. "אתם בטוחים"? הוא שאל. "בטוחים", אמרו. "בדקתם הכל"? "בדקנו", אישרו. "טוב", אמר, "מה לדעתכם יקרה אם מחר ננצח, אני אבוא לגני התערוכה, לחגיגה שלנו, אעלה על הבמה, ואומר לחברים: אני מאוד מודה לכם, אבל רק רציתי לבחון את כוחי. אין לי כוונה להיות ראש ממשלה. אני חוזר הביתה לחווה. מה דעתכם? זה יעשה כותרת?".

הציניות הייתה נשקו הגדול, מול יריבים ושותפים. לכמה משריו הדביק כינויים מעליבים. אחד הוא כינה "עגל מרבק". על השני הוא אמר: "כשאני שומע אותו אני לא יודע איך אנו מנצחים את הערבים כל פעם". פעם, בישיבת סיעת הליכוד, הוא שמע את ח"כ חיים כץ מקונן על הגזירות שהטיל שר האוצר נתניהו. "אתם הורגים את האנשים", מחה כץ. שרון רכן לעבר יו"ר הסיעה דאז, ח"כ סער, ולחש על אוזנו: "מכל האנשים כאן, אני היחיד שהרג אנשים". סער שמר בקושי על פני פוקר. כמה שניות אחר כך, שרון שוב נצמד לאוזנו: "ואני מתכוון בידיים, כן?".

הייתה בו חוכמת החקלאי, או האיכר, וערמומיות גדולה, בלתי נתפסת. איש משטרה בכיר מאוד שהיה מעורב ובקיא בפרשת האי היווני (שנסגר מחוסר ראיות על ידי היועץ המשפטי מני מזוז) סיפר פעם בחוג מכרים על חקירתו של שרון. "אהוד אולמרט נחשב לנחקר ממולח, חכם, שועל מתוחכם. תתפלאו, הוא היה כלום לעומת שרון", סיפר החוקר הוותיק. "התכוננו לחקירה הזו שבועיים. עשינו את כל הסימולציות, עברנו על כל התרחישים, חקרנו ומיצינו כל פינה ופינה. אני שיחקתי את שרון. ידענו והכרנו כל תג ותו ועדות ובדל ראייה בחומר. לא באנו מוכנים יותר לאף חקירה. וכשישבנו מולו, פשוט לא ניתן היה לפצח אותו. באנו אליו מימין ומשמאל ומלמעלה ומלמטה, עשינו לו את כל התרגילים והוא היה מוכן לכולם. הוא חיכה לנו, הוא ידע מה נשאל ואיך נשאל. הוא היה, ללא ספק, הנחקר הכי קשה שפגשתי".

אי–פי

שרון יובא ביום שני למנוחות. ההלוויה שהוא היה ראוי לה, בהשתתפות עשרות מנהיגים, נשיאים וראשי ממשלה מכל רחבי העולם, שהעריצו אותו ושיחרו לפתחו כשביקר בעצרת האו"ם כמה חודשים לפני ההתמוטטות, כבר לא תקרה. אבל גם שמונה שנים אחרי, מותו בוודאי יעורר אצל רבים את תחושת ההחמצה והפספוס, ואת התהייה מה היה יכול להיות כאן, אילו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו