שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

יוסי שריד מת בגיל 75

חבר הכנסת, השר ויו"ר מרצ לשעבר, פובליציסט "הארץ", מת בביתו לאחר שלקה בלבו. "את שמי קניתי לי בתפקידי השונים, כמי שנחוש ללכת נגד הרוח כשהיא רעה, ולשחות נגד הזרם כשהוא עכור, ומוכן לשלם את מחיר נחישותו"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יוסי שריד בדירתו בתל אביב, 2009
יוסי שריד בדירתו בתל אביב, 2009צילום: דניאל צ'צ'יק

יוסי שריד, חבר הכנסת, יו"ר מפלגת מרצ והשר לשעבר, ופובליציסט "הארץ", מבכירי תנועת השלום בישראל, מת אמש (שישי) בגיל 75 מהתקף לב בביתו בתל אביב. בריאותו היתה רופפת בשנים האחרונות וב-2004 עבר ניתוח להסרת גידול שפיר מראשו. שריד כיהן כחבר כנסת משנת 1974 ועד 2006, תחילה במערך ואחר כך במרצ, שבראשה עמד, והיה השר לאיכות הסביבה ושר החינוך בממשלות רבין, פרס וברק. שריד נודע בכישרון הרטורי ובכישרון הכתיבה שלו, שבא לידי ביטוי בנאומים, בראיונות ובמאמרים פרי עטו. ישי שריד, בנו של יוסי שריד, אמר אתמול בערב: "הלך לעולמו מנהיג אמיץ, לוחם לשלום ולצדק, וציוני גדול. אנחנו מאוד מצטערים גם כמשפחה וגם כחלק מעם ישראל". מחר יובא שריד למנוחות בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה.

בשנה שעברה, בשיחה עם גולשי "הארץ", נשאל שריד מה ההישג הגדול ביותר שלו. "לא לי למנות כרוכל את הישגי בממשלה ובכנסת. יעידו עליהם אחרים, אם דווקא ירצו בהלוויה שלי. אני רק מתברך בלבבי, כי גם כאשר הייתי חייב להתפשר, הפשרות שלי לא היו רקובות מדי. בסך הכל ניסיתי לשמור על ניקיון כפיי ועל ניקיון דעתי, ולפעמים אפילו הצלחתי. ולאחר 35 שנה של חיים ציבוריים גם זה הישג", אמר.

"הייתי מעורב בחקיקת עשרות חוקים, אולי מאות. אבל לא על מלאכת החקיקה היתה תפארתי, אם יש בה בכלל תפארת. הרי ספר החוקים הישראלי מלא חוקים שאותם אין אוכפים בלאו הכי", אמר בראיון למגזין הסטודנטים של החוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב אשתקד. "את שמי קניתי לי בתפקידי השונים, כמי שנחוש ללכת נגד הרוח כשהיא רעה, ולשחות נגד הזרם כשהוא עכור, ומוכן לשלם את מחיר נחישותו", הוסיף.

מטוריו של יוסי שריד >>>מצדי, תקפצו לי ■ למה שלום-עכשיו אם אפשר שלום-אחר-כך? ■ על ניאו-נאציות יהודית לא מדברים ■ המורשת של שולמית אלוני, המורה הגדולה שלנו ■ החילונים פחות מאושרים, אבל לפחות יש להם בחירה ■ יש לי יום הולדת, והשמחה (לא) רבה ■ חרם—חרם, בוא ■ ישראל כמכחישת שואה ■ מרד מסים, מי בעד ■ אני בעד הקיצוניים ■ על מה נרצחתי בעצם?

תמונה בשחור לבן של יוסי שריד יושב במשרד ומאחוריו על הקיר תלויה תמונתו של רבין בשנת 1993
יוסי שריד, 1993צילום: רפי קוץ
יוסי שריד במליאת הכנסת, 2002
יוסי שריד במליאת הכנסת, 2002צילום: ליאור מזרחי באובא

יו"ר מרצ זהבה גלאון ספדה לו: "זוהי אבדה כבירה למדינה כולה, ואבדה אישית שמילים לא יוכלו לתאר. יוסי היה מורה דרך, מגדלור של מוסר ואחריות, גדול אוהבי ישראל ומופת של מנהיגות".

שריד נולד ברחובות ב-1940. אביו, יעקב שריד (שניידר, במקור), היה מנכ"ל משרד החינוך. אמו, דובה (לבית גרובר) היתה מורה. מילדותו נהג לספר, בהזדמנויות שונות, חוויה הקשורה בלימודיו ובאמו: "הייתי תמיד התלמיד הכי טוב בבית הספר ובכיתה, הצטיינתי בכל המקצועות. כשאמא שלי הלכה ליום הורים, ידעתי מראש שזה יום מר ונמהר. כשהיתה חוזרת, היתה נותנת לי סטירות. היא היתה אשה חלשה, ידועת חולי ולמודת סבל. אני הייתי הרבה יותר גדול וחזק ממנה, אבל היא היכתה אותי, כי אמרה לי - 'טוב, המורים שלך עוד פעם אמרו לי שאתה התלמיד הכי טוב שלהם. אבל מה, אתה לא בן אדם. מה אכפת לי שאתה תלמיד מצטיין, אבל מתי תהיה כבר בן אדם'. ואז היתה בוכה. ומאז החיים שלי עמדו במאמץ בסימן להשתפר, להיות בן אדם".

כשהיה בן 21 אמו התאבדה בבליעת כדורים, לאחר שסבלה מדיכאון. "החיים לא היו תפורים לפי מידותיה, והיא החליטה להתאבד", סיפר. לימים סיפר כי מצא את התשובה לשאלה "מיהו בן אדם". "בן אדם הוא מי שמכיר בעובדה, לפעמים המצערת, שגם השני הוא בן אדם, יהיה אשר יהיה. השונה, האחר, אם הכרת בכך שגם השני בן אדם, כנראה גם אתה בעצמך בן אדם", אמר.

אחרי השירות הצבאי, שהחל בתותחנים, היה שריד עיתונאי בקול ישראל וב"דבר". "היה ברור מה אהיה והיה ברור מה אמא שלי רוצה. היא רצתה שאהיה פרופסור באוניברסיטה וסופר, עדיף משורר, זה גם מה שאני רציתי. הרבה דברים שיבשו את התוכניות", אמר בראיון למיה סלע ב"גלריה" לפני חמש שנים, לקראת יום הולדתו ה-70.

"כשהשתחררתי מהצבא הייתי צריך להתחיל לעבוד, הרי אדם צריך לפרנס את עצמו ולא יכול להיות סמוך על שולחן הוריו. אמא שלי היתה מוטרדת מן העובדה שהייתי קם ב-12:00 בצהריים. בבית בעל הכרה מעמדית לא היה מקובל לישון עד הצהריים. מה יש לישון? תקום, תעבוד, תעשה משהו. היא שאלה, 'תגיד, אתה לא מתכוון לעבוד?' אמרתי, 'מה זאת אומרת? ודאי שאני מתכוון'. אמרה, 'אז מה אתה מתכוון לעשות?' אמרתי 'מה זאת אומרת מה אני מתכוון לעשות, אני הולך להיות קריין בקול ישראל'. היא שאלה 'הם יודעים?' אמרתי 'לא. אבל הם יידעו'".

את מבחני הקבלה לקול ישראל עשה שריד אצל משה חובב. אחריהם נלקח מיד לחדר החדשות. "איכשהו התברגתי שם ועד מהרה הייתי גם קריין, גם כתב וגם עורך 'יומן השבוע'", סיפר.

את דרכו לפוליטיקה החל לסלול בשנות ה-60. תחילה, כשהיה בן 24, מונה לדובר מפא"י. במקביל היה כותב הנאומים ויועצו המדיני של ראש הממשלה לוי אשכול וכן עוזרו של שר האוצר פנחס ספיר."אני לא יודע איך לתאר לך מה המשמעות של להיות דובר מפא"י. אמרתי, 'רגע, כלומר כל הגדולים - בן גוריון וגולדה וספיר וגלילי ויגאל אלון ודיין - אני מדבר בשמם?' חשבתי שאעשה את זה במשך שנה ואחרי שנה אולי אכתוב ספר. אבל קרה לי מה שקרה לזה שהציץ ונפגע. כל הזמן זה היה על תנאי", סיפר. 

ב-1974 נבחר לכנסת מטעם "המערך", וכיהן כח"כ במשך תשע קדנציות עד 2006, בהן בלט במאבקיו למען השלום ונגד כפייה דתית. "חשבתי שאנסה פעם אחת להיבחר לכנסת, כי אני יודע יותר טוב לעשות את הדברים האלה שהם חושבים שהם יודעים. ניסיתי וזה הלך", אמר. "באתי לשירות הציבורי בתום לב גמור, מתוך אמונה שאני יכול לשנות את העולם, אפילו אני לא צריך 'אני ואתה', אני יכול לעשות את זה בכוחי", אמר.

בתחילת דרכו בכנסת נלחם בשחיתות ובפשע המאורגן לצד ח"כ אהוד אולמרט. "היינו שני חברי כנסת צעירים. הכנסת היתה אז מעט זקנה ועבשה, והדיפה ריח של מועדון סגור. חשבנו, שאנחנו צריכים לצאת מחוץ לקונכיה הזו של הכנסת ומליאתה. הכנסנו רוח אחרת וחדשה. אחד הנושאים החשובים שהיו על הפרק היה שחיתות. יצאנו יחדיו למגר את השחיתות", סיפר בשנה שעברה בראיון לתום שגב בערוץ הכנסת.

ב-1984 פרש מהמפלגה ועבר למפלגת "רצ" בראשות שולמית אלוני. ב-1992 נבחר לכנסת מטעם המפלגה החדשה, "מרצ" והתמנה לשר לאיכות הסביבה בממשלת רבין. "חוללנו גדולות ונצורות. עשינו מה שאני עצמי אפילו לא פיללתי שאפשר לעשות בזמן קצר. אחר כך באו אחרים, הכשילו את זה, גם מהצד ההוא וגם מהצד הזה", אמר לימים. כשנשאל, בשנה שעברה, אם תנועת השלום הישראלית נכשלה, השיב: "אני לא יודע אם זו הצלחה או כישלון, אבל אוסלו היתה הכרח המציאות. אנחנו כבר לא בתקופה שבה מתווכחים אם יש עם פלסטיני או לא ואם תקום מדינה פלסטינית או לא – אלא מתי תקום ואיך תקום. עשינו כברת דרך הגונה מאז", אמר.

ב-1996 החליף את שולמית אלוני בהנהגת מרצ, תפקיד בו נותר עד 2003. בכנסת ה-15 שריד, שהיה מורה במקצועו, ולימד אזרחות בקרית שמונה, בשדרות ובכברי, מונה לשר החינוך בממשלת ברק. אחרי שנה פרשה מרצ, בהנהגתו, מהממשלה, בעקבות הסכסוך בין שריד לסגנו מטעם ש"ס במשרד החינוך, משולם נהרי. מנהיג ש"ס, הרב עובדיה יוסף, כינה את שריד "המן הרשע" ו"עמלק".

בתפקידו כשר חינוך, בשנת 2000 הוא עורר סערה ציבורית ופוליטית, כשביקש להכניס לתוכנית הלימודים משוררים פלסטינים, בהם מחמוד דרוויש. לימים הסביר זאת במאמר שפירסם ב"הארץ": "פעם שוחחתי עם דרוויש על חוויותיו כתלמיד בישראל. 'אני שמח שלמדתי את שירי ביאליק', אמר, 'הוא משורר גדול, ובאמצעות שירתו הכרתי את הצללים שרודפים אחריכם ואת התקוות שהולכות לפניכם'. אז אמרתי לעצמי: אם תלמיד ערבי מצא עניין במשורר הלאומי שלנו, מדוע לא יתעניין תלמיד יהודי במשורר הלאומי שלהם. אדרבה, יקרא ויתוודע לחלום שכניו ולשברו; ואיך מאחים יחדיו את השברים".

יוסי שריד וביילין
יוסי שריד (מימין) ויוסי ביילין בטייבה, 2003צילום: פבל וולברג

ב-2001, אחרי ניצחון אריאל שרון בבחירות, שריד היה ראש האופוזיציה. הוא התפטר מתפקידו כיו"ר מרצ אחרי בחירות 2003 בהן ירדה המפלגה לשישה מנדטים בלבד. על הקדנציה האחרונה שלו בכנסת, שהסתיימה ב-2006, הצטער בדיעבד.

"היא היתה מבוזבזת. הייתי צריך לפרוש ארבע שנים קודם לכן. הייתי מאוד אומלל, הרגשתי שם זר לגמרי. גם בהנחה שאולי עשיתי משהו לא נכון, ואפילו פשעתי, הייתי שואל את עצמי האם מגיע לי עונש כבד עד כדי כך? כשנכנסתי לכנסת היו שם אנשים כמו מנחם בגין ובן אהרון ומי לא. פתאום הייתי מוקף בגמליאלי, שלומיאלי וירחמיאלי. כל מיני טיפוסים שלא ידעתי מה לי ולהם. כמו שאמי היתה אומרת לי: ‘אלה לא חברים בשבילך'", אמר.

"ישבה שם מי שהיתה שרת החינוך הגרועה ביותר לדורותינו, לימור לבנת; קטסטרופה כזו לא היתה. ופתאום פעם ראשונה בחיי הרגשתי שאני נעשה מר נפש. הייתי קצר רוח והייתי איש לא נעים, אפילו יותר מכפי שאני בדרך כלל", הוסיף. בשנותיו בכנסת כיהן שריד תקופה ארוכה כחבר בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת.

מאז פרישתו מהפוליטיקה הקדיש את זמנו לכתיבה, בין היתר של שירה ופרוזה. בחייו הוא פירסם חמישה ספרים. ספרו הראשון יצא לאור ב-1961. ספרו האחרון, "שירים אחרי", יצא לאור ב-2010. ספרים ומאמריו היו גדושים בציטוטים מהמקורות והתאפיינו בשפה גבוהה.

שריד העיד כי הוא קורא בתנ"ך מדי יום, אך לא מאמין באלוהים במובן הדתי. "אני מאמין במשהו שאולי אפשר להגדיר אותו כאלוהים שבלב, בליבו של כל אדם, אבל לא באלוהים שיושב שם במרומים, מסתכל עלינו ודואג לנו, ואנחנו מטרידים אותו בכל עניין קל ככבד כדי שהוא ייטיב איתנו ויסדר לנו את העניינים כאן. מאלוהים כזה יש לי יותר מדי אכזבות", אמר.

בשנים האחרונות כתב טור אקטואלי נוקב וחריף מדי יום שישי ב"הארץ". בשנה האחרונה היה גם אחד המשתתפים בתוכנית "המילה האחרונה" בגלי צה"ל. מאמרו האחרון פורסם ב"הארץ" ביום שישי. שריד יצא בו נגד היחס שמעניקה המדינה לטרוריסטים יהודים, אשר זוכים להקלה בעונש, לחנינה ואף לקבורה מפוארת. את טורו פתח במילים הבאות: "גם טרוריסטֵי עירך קודמים: בתיהם לא ייהרסו, משפחותיהם לא ישאו בחטאם".

בשיחה עם גולשי "הארץ" בשנה שעברה, התייחס שריד בפסימיות למצב בו נמצאת היום המדינה. "שני דברים עיקריים מדירים שינה מעיניי: הכיבוש בשטחים ואי השיוויון בחברה, כי שניהם מאיימים על עצם הקיום ולא רק על איכותו. אם שניהם יתמשכו ויעמיקו, ספק רב אם עתידה של המדינה מובטח", אמר.

"אין לי כרגע מידה גדושה מדי של אופטימיות להציע לזולתי. אני מצטער על כך, אבל לא הייתי רוצה לעשות שקר בנפשי ובנפשכם. במרוצת השנים, ועל סמך ניסיוני המצטבר הגעתי למסקנה שהיא גם מייאשת אבל גם מעודדת במידת מה: לא הפוליטיקאים משפיעים, ובעיקר - לא הם שמקבלים את ההכרעות הלאומיות הגורליות. מי שמחליט בעבורנו ובמקומנו היא המציאות, והפוליטיקאים מדדים בעקבותיה ומעמידים פני מחליטים", הוסיף.

"לכן, גם הכיבוש יסתיים במוקדם או במאוחר כי מציאות החיים תחליט בשמנו. הצרה היא רק, שמציאות החיים כאן היא לפעמים גם מציאות המוות, ומציאות רעה משפיעה הרבה יותר ממציאות טובה", אמר. "אם המצב הנוכחי יישאר בעינו, ואם לא יימצא הכוח הפנימי לשינוי כיוון ולשינוי ערכים דרמטי, כי אז ישראל תהפוך לישות מדינית וחברתית מנוונת", סיכם.

בשנים האחרונות סבל שריד מבעיות רפואיות שונות. בין היתר, עבר ניתוח להסרת גידול שפיר מראשו לפני עשור. "אני פוליטיקאי לשעבר. אני אלוף ה'לשעברים'. בעניין הזה אף אחד לא יכול להתחרות איתי. לפעמים אני תוהה, אם אני לא 'יוסי-שריד-לשעבר'", אמר השנה.

באחד משיריו כתב: "אני אמות בקרב הלא נכון". בשנה שעברה, כשהיה בן 74, אמר בראיון לתום שגב: "אני ממש נדהם בכל פעם מחדש שהגעתי לגילי. זה ממש לא היה בתכנון שלי. על פי מחלותיי בעבר, הייתי בטוח שיקצרו ימי. ומלאו ימי".

שריד הותיר את אשתו דורית, בתו של רופא הילדים הנודע פרופ' בן ציון ורבין, שלושה ילדים, בהם הסופר ישי שריד, ונכדים.

יוסי שריד (מימין) ואהוד אולמרט, 1999
יוסי שריד (מימין) ואהוד אולמרט, 1999צילום: רפי קוץ
יוסי שריד במליאת הכנסת, 2005
יוסי שריד במליאת הכנסת, 2005צילום: רפי קוץ

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ