בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרשנות

בין קלקיליה למזרח ירושלים, נתניהו רואה כיצד הוא הופך ליריב הימין

כעס המתנחלים על נתניהו טיפס מדרגה נוספת בשל פרשת קלקיליה, וליברמן מצא את עצמו סופג את ביקורת שרי הימין ■ המודעות שניסו להגחיך את הרצוג בבחירות האחרונות מסייעות לחזק את מעמדו בפריימריז ■ ומי הכתיר עצמו כמספר 2 של בוז'י

68תגובות
קריקטורה של עמוס בידרמן

כשבוחנים את מפעלותיה של ממשלת נתניהו בשבוע החולף, מזדקר לנגד העיניים הביטוי היידישאי פרטאץ'. רשלנות, אלתור, חובבנות, שרלטנות ומרחנות חברו יחד בשני נושאים מרכזיים שעמדו במרכז סדר היום: פרשת הבנייה בקלקיליה והפשרת ההקפאה בשכונות היהודיות מעבר לקו הירוק במזרח ירושלים. ההתנהלות כאן וגם כאן מזכירה יותר פרודיה על ממשלה בכתריאליבקה מאשר את הדבר האמיתי.

סיפור קלקיליה נטחן בהרחבה בתקשורת. בספטמבר האחרון דן הקבינט המדיני־ביטחוני — לכאורה, הפורום היותר רציני ומעמיק בממשלה — באישור תוכנית המתאר לעיר הערבית הנושקת לכפר סבא. זוהי פחות או יותר העובדה היחידה שעליה יש הסכמה.

כל היתר: מה סוכם, על מה דווח לשרים, כמה יחידות דיור אושרו, 6,000 או 14 אלף, האם דובר רק על "הלבנת" דירות שנבנו ללא היתרים או גם על בנייה חדשה ועוד ועוד שאלות — הפכו מעין רשומון. כל אחד וגרסתו, כשזו של נתניהו היתה המקורית מכולן: הוא "לא זכר" מה הוחלט. כמה נוח. מכאן ועד למריבה שהתפתחה בין שרי הבית היהודי והליכוד לשר הביטחון אביגדור ליברמן, ובמידה פחותה נתניהו, הדרך היתה קצרה.

המשפט האחרון מצריך עיון נוסף. הימין נגד ליברמן. שר הביטחון שוב מוצא עצמו בעמדת השר הממלכתי, המקצועי והאחראי. המטמורפוזה שהוא עבר ב–12 החודשים האחרונים ראויה לסרט דוקומנטרי, אם לא הוליוודי. הוא גונן בגופו על מתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף יואב (פולי) מרדכי, ששרי הליכוד סימנו אותו כאשם במה שזה לא יהיה. הם רוקנו עליו את זעמם והאשימו אותו שהוליך שולל את הקבינט. היה להם קל יותר לטווח את מרדכי מאשר את ראש הממשלה.

ליברמן בכנסת, החודש
אמיל סלמן

לא רק על הצבא הגן שר הביטחון. זו הפעם הראשונה שהוא נתפס כפועל לטובת "הערבים", כפי שציין אחד משרי הליכוד. "לא במקרה בחרנו בקלקיליה", אמר ליברמן בסיעת ישראל ביתנו ביום שני, "'קלקיליה היתה אחת הערים השקטות בכל גל הטרור האחרון. זה חלק מתוכנית ה'מקלות והגזרים' שלי".

את ביקורתם של שרי הימין, ובהם זאב אלקין, מירי רגב ואחרים, נגד הרמטכ"ל גדי איזנקוט והאלוף מרדכי, הוא כינה "מופקרת ופסולה". "תתקפו אותי", הוא אמר, "תעזבו את הצבא. זו פגיעה בביטחון המדינה". בוגי יעלון לא היה מנסח זאת באופן חד וברור יותר.

מרגע שליברמן נשכב על הגדר, הפוליטיקאים הסיטו את האש לכיוונו. הוא חטף מנפתלי בנט, מאיילת שקד, מאלקין ומראש המועצה האזורית שומרון, יוסי דגן. אלת האירוניה התגלגלה מצחוק. לפני יותר משנה, באביב אשתקד, הוקם בשורות הימין הפוליטי והמתנחלי מטה סודי שפעל לסכל את כניסת המחנה הציוני לממשלה. הימים היו ימי המגעים לאחדות בין נתניהו ליצחק הרצוג, כשברקע הניסיון לכנס ועידה אזורית שתתניע את המו"מ עם הפלסטינים. המתנחלים ונציגיהם בממשלה היו מבועתים שאו־טו־טו השלום נוקש בדלת ובחיקו מדינה פלסטינית.

בראש המטה עמדו שלושה: השר אלקין, השרה שקד ויוסי דגן. תוכנית הפעולה היתה כפולה: להשאיר את הרצוג והמחנ"צ בחוץ ולצרף במקומם את האופוזיציונר התקיף אביגדור ליברמן לקואליציה דלת המנדטים של נתניהו, שחישבה לקרוס בטרם עת. המשימה הושלמה בהצלחה.

שאלתי את אלקין השבוע אם הוא מצטער, אם הניתוח הצליח אבל החולה לא מבסוט. הוא השיב בשלילה. "ליברמן עדיין עדיף על המחנה הציוני", טען. "אם הרצוג היה שר הביטחון, הוא לא היה מבקש לבנות 6,000 אלא 60 אלף יחידות דיור בשטח C".

אם הרצוג היה שר הביטחון, נתניהו היה מכשיל אותו על כל צעד ושעל, מה שהוא לא עושה לליברמן, אמרתי לו, הם מתואמים להפליא. אלקין נאנח. "טוב, זה עניין תיאורטי", הוא אמר.

מה שלא תיאורטי הוא כעסם של המתנחלים על נתניהו, שטיפס מדרגה נוספת בעקבות פרשת קלקיליה. היהודים הכי מפונקים, מצ'ופרים ופריבילגיים, מצאו עצמם מתקנאים בשכנים הפלסטינים בשטח C, בגלל השפע שהרעיפה עליהם הממשלה (עד שנת 2035, לפי התוכנית שאושרה בקבינט). אצלם, ההקפאה בהתנחלויות נמשכת. בגוש עציון, שטח שבקונסנזוס, בלב מה שקרוי "גושי ההתיישבות", לא אושרה בנייה כלל. היישוב החלופי שהובטח למפוני שכונת האולפנה בבית אל משייט על הקרח, אי שם, כבר חמש שנים. אתמול נמסר כי נתניהו נכנע ללחץ המתנחלים והודיע ש"יקדם" 300 יחידות דיור בבית אל עד ספטמבר. נראה.

מוקדם יותר השבוע כבר זרק נתניהו עצם למתנחלים: בשטח המיועד לבניית יישוב חלופי למפוני עמונה, החלה עבודה להכשרת הקרקע. הוא העלה תמונה של הדחפורים בדף הפייסבוק שלו, והתפאר, בעברית, לא באנגלית, כי "לא היתה ולא תהיה ממשלה טובה יותר" מזו שלו עבור מפעל ההתנחלויות.

זה לא מספיק לקוזקים הנגזלים. שמונה שנים הם שמעו ממנו שהוא משתוקק לבנות, לכסות את השטח בבתים, בגני ילדים, במרפאות, במתנ"סים, במה לא, אבל אובמה הרשע לא מרשה. רק חכו שילך, הוא הבטיח. אחרי שטראמפ נבחר, הוא ביקש עוד חודשיים, עד שהממשל יתחלף. אחרי שטראמפ וצוות יועציו נכנסו לבית הלבן הוא ביקש אורכה נוספת, לא תחומה בזמן, עד שיתברר מה יעלה בגורל יוזמת השלום הנרקחת בוושינגטון. את חכי לי ואחזור, הוא שר להם, אבל הוא לא חוזר. הוא אולי כן חוזר ללטף אותם ולהחמיא להם על חלוציותם וציוניותם, אבל אישורי בנייה — יוק.

שער העיתון המשפיע ביותר במגזר המתנחלי, "בשבע", מרח כותרת בת שתי מלים בגיליונו האחרון: "מחבק ומקפיא". לצדה הופיע תמצית מאמר של יעקב כץ (כצל'ה), מראשי המתנחלים: "להחליף את נתניהו". ראש הממשלה רואה את המראות ושומע את הקולות, ונלחץ. ועוד איך נלחץ. אלה הם בוחריו. התבהלה פעלה את פעולתה: ביום בו נחת בישראל חתנו ויועצו הקרוב של הנשיא האמריקאי, ג'ארד קושנר, יחד עם השליח המיוחד למזה"ת, ג'ייסון גרינבלט, פורסם כי ראש הממשלה הורה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה של עיריית ירושלים להפשיר בנייה של עד 7,000 יחידות דיור בשכונות יהודיות שמעבר לקו הירוק. שנים הוא טוען שאין הקפאה בירושלים. אולי הוא פשוט לא זכר.

נחשו מי בא לסעוד

ראשי סניפים של מפלגות הם לרוב אנשים אפורים הממלאים תפקידים אפורים. חיילים אלמונים בלי מדים, מסביבם רק אימה וצלמוות כמלות הימנון הלח"י, וקירות מתפוררים של הסניף עם מיחם חלוד וכיסאות פלסטיק מפרקי חוליות.

בחודשים האחרונים היתה לליכודניקים שבהם עדנה. רבים מהם קיבלו שיחת טלפון מפתיעה מלשכת רה"מ שבה נאמר להם שביום זה וזה בשעה זו וזו, מר נתניהו יגיע אליהם הביתה. הם התבקשו להזמין למפגש את פעילי המפלגה המרכזיים בעירם ולשמור על סודיות. חלקם לא התאוששו עד היום מהכבוד הרב, מאבק הכוכבים שנחת על מעונם הצנוע.

זה קרה בכל עיר שבה נחתם הסכם גג להקמת שכונות מגורים חדשות, והיו לא מעט כאלה. אחרי שהחגיגה (בעכו, אור יהודה, אילת, אשקלון, באר יעקב, לוד, אופקים ובית שמש) הסתיימה והמצלמות פורקו מחצובותיהן, שיירתו של רה"מ לא חזרה לירושלים אלא עשתה דרכה לדירתו של ראש הסניף המקומי, שם כבר המתינו העסקנים. ההתוועדויות הללו סגורות לתקשורת.

לא רק הסכמי גג הביאו את ראש הממשלה להתארח בצל קורתם של פעילי מפלגתו. כל גיחה שלו מחוץ ללשכתו, ליישוב כלשהו ברחבי הארץ, היא סיבה למסיבה. בתחילת השבוע הוא השתתף, לצד שר הבריאות יעקב ליצמן, בחנוכת מכון הקרנות חדש בצפת שישרת את תושבי הצפון כולו. התרגולת חזרה על עצמה: כמה ימים לפני הטקס קיבל יו"ר הסניף המקומי, שוקי אוחנה, שיחת טלפון: תתכונן, ביבי בא לבקר.

בחצי השנה האחרונה הוא מקיים שני מפגשים כאלה בשבוע, בממוצע. זו עלייה משמעותית, במאות אחוזים, ביחס לנוכחותו הקודמת בשטח המפלגתי. פעילות חריגה בכל קנה מידה. נתניהו משקיע תשומת לב יוצאת דופן במפלגתו ובפעילי השטח שלה, כאילו הוא בעיצומן של בחירות מקדימות לראשות הליכוד, או במערכת בחירות כלליות. פריימריז אין. הוא המועמד. בחירות לכנסת? הוא אמר לאחרונה כי הן תתקיימנה במועדן החוקי, אוקטובר 2019.

אי אפשר להתעלם מסמיכות הזמנים שבין סדר היום המפלגתי הקדחתני של נתניהו לחקירות המתנהלות נגדו בקדחתנות לא פחותה במשרדי יחידת להב 433. הוא נערך לבחירות מוקדמות, בין שייכפו עליו ובין שהוא ייזום אותן כמכה מונעת. הקמפיין בעיקרו מוכן: רודפים אותי, מנהלים נגדי מסע ציד, חותרים להדיח אותי ולהפיל את ממשלת הימין בראשותי בגלל חופן סיגרים וכמה בקבוקי שמפניה.

בליכוד מבינים זאת, בקואליציה חשים זאת. הפוליטיקאי המנוסה כחלון לא היה מציף את הארץ בשלטי תעמולה ענקיים ("נטו משפחה נטו כחלון"), אם הוא לא היה מריח שדבר־מה מתבשל. "(במשבר התאגיד) מצאתי עצמי כמעט במערכת בחירות על מי יערוך את תוכנית הבישול בערוץ הראשון", הוא אמר השבוע בכנס הרצליה, "איני יודע מתי יהיו הבחירות הבאות ואיני יודע מהי הסיבה שבגללה הכל יכול להתפוצץ".

הוא יודע, כחלון. הוא יודע מהי הסיבה. כולם יודעים מהי.

לעשות לימונדה

נותרו עוד 13 ימים לבחירות המקדימות לראשות מפלגת העבודה והשטח בוער (לא ממש. הוא מעולף משעמום). ובכל זאת, מעת לעת קורים דברים.

הרצוג בכרזת הבחירות של הליכוד שנגנזה

ב"הארץ" ובחדשות ערוץ 2 נחשפו השבוע הסקרים שנתניהו ערך ערב פירוק ממשלתו ב–2014, ובהם בדק מה תיחשב עילה לגיטימית ואמינה שתצדיק בחירות מוקדמות וגם קמפיין גנוז, מחתרתי, של הליכוד מבחירות 2015 שהציג את יצחק הרצוג כדראג־קווין.

מי ששימש ראש מטה הסברה במטה הליכוד, ניר חפץ, מסר בתגובה כי הוא מעולם לא ראה את התצלומים הללו, לא כל שכן נתניהו. אין ראיות שחפץ ידע או שראש הממשלה ידע. הפתרונים לקומת המגורים בבלפור. אבל נתניהו ידוע כמנהל ריכוזי מאוד בעתות בחירות. הוא תובע לאשר כל שלט, כרזה, סיסמה או סרטון עד לרמת הניקוד וזווית הצילום. דבר אינו חומק מעיניו.

בבחירות 2015 הריכוזיות שברה שיאים. כל האופרציה נוהלה מן המעון הרשמי על ידי מי שבכירי המפלגה הממודרים והממורמרים כינו: האב, הבן ורוח הקודש. את המערכה הדיגיטלית, החשאית, שאינה משאירה מאחוריה טביעות אצבע מפלגתיות, ניהלו חבריו של יאיר נתניהו מיחידת דובר צה"ל.

אז מי בדיוק ידע, מתי ומה — זאת כנראה לא נדע לעולם. אבל כדאי לשמור על פרופורציות ולרענן את הזיכרון: הבחירות האחרונות היו האלימות והיצריות ביותר מאז 1981. הפעם הימין לא השליך עגבניות על המערכניקים בכיכר העיר; הפעם הוא טינף והעליל וביצע רצח אופי בשמאל, בתקשורת הממוסדת ובמרשתת הרוחשת.

הבית היהודי השוו את המועמד דאז ברשימת המחנ"צ, יוסי יונה, לחמאס. הרצוג ולבני תוארו בתעמולת הליכוד כמשת"פים של דאעש. נתניהו עצמו לא היסס ולא התבייש להעלות ביום הבחירות סרטון שקרי וגזעני שבו הסית והזהיר מפני הערבים ש"נעים בכמויות אדירות לקלפי". לעומת הדוגמאות הללו — והיו עוד — הפוטו מונטאז' של הרצוג נראה כתעלול ילדותי וסר־טעם, ברמה של בית ספר עממי. בימינו אנו הוא צריך להביך יותר את מי שרקחו אותו.

הדעות במערכת הפוליטית חלוקות באשר לתועלת או לנזק שהפרסומים הללו גרמו להרצוג. מצד אחד התמונה מציגה אותו כחנון, חלשלוש, נשי. תכונות שבישראל המאצ'ואיסטית והמיליטריסטית אינן נחשבות כראויות למנהיג. מצד שני הוא היה במרכז השיח השבוע. היה באז סביבו. הוא נתפס כקורבן. כקדוש מעונה. מי מבין חברי המפלגה שחשו אי נעימות עבורו, מי מבין אלה שזעמו לנוכח גילויי ההומופוביה הפרימיטיבית וגסות הרוח של הליכוד, יכולים לתרגם ב–4 ביולי את עלבונם להצבעה עבורו.

הרצוג כנראה מחזיק בגרסה השנייה. הוא סחט את הלימון עד תום, התראיין בכמה כלי תקשורת ואף שלח את רעייתו מיכל לחזית הפייסבוק לתבוע את עלבונו. הוא שמר על הסיפור חי ובכותרות ככל שניתן היה.

הוא אף הגדיל לעשות כשהעלה בחשבון הטוויטר שלו את תמונתו המאופרת לצד זו הזכורה לשמצה של יצחק רבין בכאפייה ערב הירצחו. זה היה בפירוש Over kill.

הצל שלי ואני

ביום רביעי השבוע זכה הרצוג לשתי הודעות תמיכה מחברי מפלגתו. האחת היתה של ראש העיר תל אביב, רון חולדאי, והשנייה של האלוף במיל' יום טוב סמיה, שמתכוון להתמודד על מקום ברשימת חברי הכנסת של המפלגה.

חולדאי פרסם פוסט ענייני שבו תיאר את מצבה של המפלגה, את חולשותיה ומעלותיה, את צרכיה וחזונה. הוא נימק את בחירתו בהרצוג בכך שהיו"ר המכהן הוא בעל יכולת "להגיע להסכמות וליצור בריתות — במפלגה ומחוצה לה — אשר רק בעזרתן נוכל לגבש חזית רחבה ככל הניתן לצורך החלפת השלטון".

הפוסט של סמיה מתמקד בעיקר בעצמו ובו. הרצוג תופס שם מקום שולי. סטטיסט במופע ההאדרה והפרכוס שסמיה מבצע בעצמו. כבר בתחילת הפוסט הוא מציין שהגיע להחלטה לתמוך בבוז'י לאחר "מחשבה עמוקה וראייה אסטרטגית ארוכת טווח" — גנרל או לא גנרל.

אחר כך הוא מפרט אחד לאחד את שמות כל היישובים (כ–20 במספר, כולל מועצות אזוריות), בהם הוא ביקר במסע הקרוואן שלו. בהמשך הוא מפרט את שרשרת התפקידים שמילא בצה"ל, ממ"פ צפונה, ואת הישגיו הרבים והצלחותיו הגדולות גם בצבא וגם בעסקים ("דוגמה אישית, שמירה על ערכים, שינוי, התלכדות, רוח של עשייה חיובית"). פה ושם הוא אינו שוכח להזכיר את המועמד בר המזל, אך בכל אזכור כזה הוא מצמיד את שמו לזה של הרצוג: "יחד עם הרצוג נוביל את המדינה לרוח חדשה"; "יצחק הרצוג, כשאני לצדו"; "יחד נוביל לאחדות"; וכדומה. אם לא היינו יודעים שהכותב הוא חי"רניק אפשר היה בנקל לחשוב שהוא טייס, לנוכח התעופה העצמית המופרזת הזו.

סמיה עוד לא התמודד, עוד לא שובץ במקום ריאלי ברשימה, טרם נבחר לכנסת ה–21 וכבר הוא ממנה עצמו למספר 2, לשותף, חלק מהנהגה דו ראשית. הרצוג, כישות עצמאית, כמעט נעלם ברחבי הפוסט. הוא צריך להודות לסמיה לא רק על התמיכה אלא על כך שלא מחק אותו כליל מהתמונה.

מי שעוד התגייס לסייע להרצוג בקמפיין היה שר האוצר משה כחלון, יו"ר כולנו. בנאומו בכנס הרצליה הוא התייחס לאפשרות שהרכב הממשלה ישתנה על רקע יוזמה מדינית אפשרית.

כחלון השחיל, אפילו לא באופן אלגנטי במיוחד, שני משפטים שכאילו נתפרו במיוחד למידותיו של המועמד שנלחם כיום בדימוי של מי שזחל לממשלת נתניהו באביב 2016 ונבעט מסף דלתה לטובת אביגדור ליברמן וישראל ביתנו.

"בעבר היינו במקום שזה כמעט קרה, אך הרצוג הוכיח עצמו כאיש עקרונות", אמר שר האוצר. "הוא עמד על שלו במו"מ הקואליציוני עם נתניהו. כשרואים את המרצדס המבריקה ואת משרד החוץ, קשה להגיד לא".

במטהו של המתמודד אבי גבאי לקחו קשה את הדברים הללו. גבאי היה ממייסדי כולנו ומונה על ידי כחלון לשר להגנת הסביבה. הוא פרש מהממשלה לפני כשנה, בנימוק שאינו יכול לחיות עם מינויו של ליברמן לשר ביטחון. כחלון לא סלח על מה שהוא רואה כמעשה בגידה.

יריבו של יריבי הוא ידידי, גורסת האמרה הידועה. אם אפשר להושיט כתף תומכת, למה לא. במקרה דנן הרצוג הוא באמת ידידו של כחלון וגבאי עלול להפוך ליריב שלו אם ייבחר למנהיגה של מפלגת העבודה. כך שהאמירה שגבאי ראה, מן הסתם בצדק, כמכוונת אישית נגדו, באה לכחלון בקלות. נקמות קרות וגו'.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו